ערכים אוניברסליים תמיד ייקרסו בעימות ישיר מול קשרי "דם"

ערכים אוניברסליים תמיד ייקרסו בעימות ישיר מול קשרי "דם" ושבטיות. לכן שמאל חכם יבקש להראות כיצד רוב הקונפליקטים בין אוניברסליות לשבטיות הם חלק מרטוריקה פוליטית ולא חלק מהמציאות. אם כי בעת הנדירה של קונפליקט אמיתי בין אוניברסליות לשבטיות השמאל חייב שנטייתו תיהיה לעבר האוניברסליות – אחרת הוא ימין ולא שמאל.

רוב האנשים מרגישים כי בעת של קונפליקט ישיר בין ערכים אוניברסליים מופשטים – כמו שיוויון והוגנות- ובין קשרי דם וקרבה שבטית, רוב האנשים יכריעו לטובת הקשרים הכמו-משפחתיים הללו. סביר מאוד להניח שהם צודקים – כך פעלו ופועלים רוב האנשים.

וכי מי הושיט לי יד בעת צרה? – שואל את עצמו במובלע האדם הסביר, האם היו אלו "השיוויון" ו"החירות" או שמא אח, אימא או דוד? אפילו האקטיביסטים המחוייבים ביותר לרוב לא מסייעים לאדם במצוקה כמו משפחתו, אז מדוע שיעדיף את הסולידריות המופשטת על פני קשרי הדם המשפחתיים? וקשרים שבטיים\אתניים\לאומיים נתפשים כהרחבה של המשפחתיות הזו הרבה יותר מאשר הסולידריות הכלל-אנושית המופשטת.

זה נכון אפילו במדינות רפובליקניות שייוסדו על ערכים אוניברסליים כמו צרפת (שיוויון, חירות ואחווה). כשזרם של מהגרים מאתגר את צרפת הימין השבטי שם מתחזק פלאים והמרכז הפוליטי הצרפתי פוזל לכיוונו בצורה מוסווית וצבועה. ואם זה נכון בארה"ב וצרפת, זה בוודאי נכון במזרח התיכון, ובישראל שהיא בסופו של יום חלק ממנו.

שמאל חכם יינסה לא להדגיש את הניגוד בין השבטיות לערכים האוניברסליים, ולדרוש העדפה של האחרונים. הוא לא יציב אותם בעימות חזיתי, כי הוא תמיד יפסיד בעימות ישיר כזה. שמאל חכם יינסה למזער את העימות בין הערכים האוניברסליים המופשטים לתחושת השבטיות. במקום להציב את שני הדברים כניגודים המוציאים האחד את השני, הוא ייבקש להראות כיצד שני המישורים הללו יכולים להשתלב, ואכן משתלבים, רוב הזמן.

אנשי ימין נוטים יותר להעדפת ההיסמכות השבטית, אבל רובם מבינים כי היסמכות על הזהות השבטית בעיקרה, בלי לשקלל גם עקרונות אוניברסליים, צפויה להביא את החברה לאסון ו\או לבערות. זה לא שאנשי ימין הם שבטיים נקודה, כמו שהם פשוט מעדיפים את השבטיות בעת קונפליקט ישיר בינה ובין ערכים אוניברסליים [במובן הזה המרכז הפוליטי והשמאל המתון הם ימנים לחלוטין רק עם פחות כנות ביחס להעדפותיהם]. הבחירה הימנית הזו היא גם לא בלתי-ראציונלית – למעשה מדובר בניהול סיכונים סביר ביותר.

הכשל הימני מתחיל כשהוא מתאהב בזהות השבטית, נוטה למצוא קונפליקטים מדומיינים בינה ובין עקרונות אוניברסליים, ואז מבקש להעדיף את השבטיות על פני עקרונות אלו. כך כשהימין מבקש להראות שחמלה וסולידריות לפליטי טבח ומלחמה באפריקה תרסק את זהותה היהודית של המדינה. מנגד מרבית השמאל, במקום לגחך על הטענה כי 60 אלף איש [לפני מיון ובדיקה של התביעות] הם איום על הרוב היהודי, מבקש לבוז לשבטיות הזו ולדרוש את המופשט והאוניברסלי כעיקרון על. כך מסייע השמאל לימין ליצור קונפליקט ישיר אך דימיוני לחלוטין בין עקרונות אוניברסליים לשבטיות.

הציר של "מדינה יהודית" הוא בכלל ציר מרכזי בניסיונות של הימין לייצר קונפליקטים מדומיינים בין עקרונות אוניברסליים ושבטיות, והשמאל נגרר למלכודת הזו שוב ושוב ומפסיד שוב ושוב. במקום לטעון – אין איום אמיתי על השבטיות מצד עקרונותינו, הוא זועק: אתם שבטיים וברברים, אנחנו רוצים עקרונות אוניברסליים. כך למשל הזהות היהודית כיחידה כמו-משפחתית של קשרי דם [מדומיינים או לאוו, זה לא משנה, כך קשרים אלו נתפשים] הופכת להיות זירה בה השמאל נגרר אחרי הימין ולעיתים אף יוזם בעצמו שיח ציבורי שמנפח קונפליקטים דמיוניים בין אוניברסליות לשבטיות.

קחו למשל את הפולמוס סביב "מדינת כל אזרחיה" שהימין חיבק כמוצא שלל רב. מדינה דמוקרטית שמשקיעה בטיפוח וביטוי הזהות של קהילותיה השונות, ושיש בה רוב יהודי מוצק, לא יכולה להיות מדינת כל אזרחיה במובן המלא של המילה – מדינה כזו תבטא קודם כל את זהותה של הקהילה הלאומית\זהותית הגדולה ביותר מקרב אזרחיה, כלומר את הזהות היהודית. היא תעשה זאת לא ממקום שבטי, אלא מתוך העקרון האוניברסלי והשיוויוני של ייצוג יחסי על בסיס לכל אזרח קול. אז איפה הקונפליקט? איננו, אבל כמה נוח לימין להפוך זאת למבחן נאמנות של או או – או מדינה יהודית או מדינת כל אזרחיה. וכמה טיפשי מצד השמאל האוניברסליסטי ליפול למלכודת הזו.

שמאל חפץ חיים ייטה לכיוון הקהילתנות, וההבנה של חשיבות קשרי הדם והזהויות הכמו משפחתיות. שמאל כזה יתמקד בניסיון למזער (בפועל וברמת השיח והייצוג) את הקונפליקטים בין השבטיות לאוניברסליות. השמאל האנטי-לאומי שמדגיש רטורית את ההעדפה הלעומתית של האוניברסליות על פני הלאומיות הוא המשת"פ הכי גדול של הימין. ואילו השמאל הלאומי שבעת קונפליקט אמיתי [ונדיר יחסית] יעדיף את השבטיות על פני האוניברסליות הוא בעצם ימין רך ואף צבוע. לפיכך יש אכן מעט מאוד שמאל חפץ חיים בישראל, וחבל שכך.

נכון שבחברה שבטית עם קונפליקטים קשים, זה מסוכן מאוד לזנוח לחלוטין את השבטיות ולהיסמך על ערכים אוניברסליים מופשטים שכמעט איש לא מכבד ובפרט בעת שהם מתנגשים עם נאמנויותיו השבטיות. הדרך לשיכוך המתח הזה והסכנה הגלומה בהעדפת האוניברסליות, היא כינון של אליטת פלורליזם – קבוצה של מנהיגי ופעילי החברה האזרחית, הבאים מכלל הקבוצות בחברה, ומהווים מעין יישות חצי-שבטית וחצי ייצוגית – מן "פרלמנט אזרחי" שניתן ביטוי לנציגי כל הקבוצות על בסיס אוניברסלי. קבוצה כזו יכולה לאכוף ערכים מופשטים כנגד סביבה שבטית.