השאלה "אתה בעדם או בעדנו?" היא שגיאה בהבנת המציאות: לא יהיה לנו טוב אם להם יהיה, תמידית, רע. ובהקשר של הסכסוך עם הפלסטינים זה בולט במיוחד, כי זה לא עימות זמני, אלא סכסוך ארוך בן כמאה ומשטר צבאי בן חמישים שנה בגדה. החלק האלים בסכסוך נפתר ברוב הגזרות רק לא בגדה שתחת משטר צבאי.
.
במישור הפוליטי-מדיני, טוב לצד שלך שמתבסס על רע לצד האחר, זה סיכון. כשזה נעשה באופן קבוע (משחק סכום-אפס ממושך להבדיל מרגעי) זה בדרך כלל יקרוס מתישהו, כי לא לעולם חוסן. בסיטואציה גיאו-פוליטית מסויימת ייתכן שאינטרס מהותי של צד אחד חייב לבוא על חשבון אינטרס מהותי של צד אחר. אבל כמצב תמידי – אם צד מסויים מבין את שימור האינטרס שלו כפגיעה מתמשכת בצד אחר – צריך לצפות שלא תמיד הצד הנרמס יהיה חלש דיו כדי להירמס מבלי לפגוע פגיעה מכרעת. לאורך ההיסטוריה ראינו תבוסות חריפות וקשות של עמים ואומות; אבל ראינו מעט מאוד משטרי דיכוי מתמשכים לאורך זמן רב – במונחים היסטוריים – שלא הביאו נזק רב גם על עצמם או שהמשטרים הללו היו כה דכאניים עד שהם היו – או עודם – איומים גם כלפי אזרחיהם שלהם (סין כיום, ברית המועצות של העידן הסובייטי). לכן המטרה מדינית חכמה צריכה להיות שאיפה לטוב משותף והימנעות מסיטואציות של משחקי סכום-אפס. אפילו במקרה הקיצון של גרמניה הנאצית, אחרי תבוסתה פתחו במבצע כביר לשיקומה, וליצירת טוב משותף עימה.
.
מכאן צריך לשאול: אתה בעדינו ובעדם או נגדם ונגדינו?
הבלוג של יריב מוהר 
"החלק האלים בסכסוך נפתר ברוב הגזרות רק לא בגדה שתחת משטר צבאי."
זה שהמלחמה נגד הפלסטינים בעזה עברה תהליך ריכוז למלחמה פעם בכמה שנים במקום קרבות בעצימות חלשה כל הזמן זה לא אומר שהבעיה נפתרה. אני גם לא חושב שהיא הוקלה
(אם כי בזה יש צדדים לכאן ולכאן).