לא נסתום את הפה מול הביטחון

הקרן החדשה לישראל (גילוי נאות – אני קשור אליה בלב ובכיס) ירתה היום יריית פתיחה לגיבוש קמפיין למען הדמוקרטיה המהותית [לא נסתום את הפה]. המפגש היה בעיקרו סיעור מוחות עם מיטב בלוגרי השמאל.

עלה שם העניין של הפחד\חשש\רתיעה מלבטא עמדות שמאל בציבוריות הישראלית.

אחד מהטריקים הטובים ביותר להשתיק איש שמאל – או סתם דמוקרט – הוא להגיד: זכויות-אדם\דמוקרטיה אחר כך, עכשיו אנחנו במלחמה על הקיום שלנו, עכשיו הביטחון מדבר בקדמת הבמה ובקדמת ההיגיון הציבורי.

דיבור כזה עובד משום שהאחראים העיקריים להחלשת השמאל הם גלי הטרור לאחר אוסלו שעדיין טראומטיים לישראל ישראלי בצירוף התחושה כי המדינה חסרת אונים מול כוחות שקמים עליה ומצליחים לייצר "שיגרת" הרג סיטונאי של אזרחים ופיצלוח גפיים של רבים אחרים. גם הביקורת הבינלאומית הנוקבת על מה שנתפש כהתגוננות תרמה את חלקה. על הרקע הזה ברור ששיח סוף-המדינה-קרוב יכנס ישר ללב.

ניתן לזלזל בקו המחשבה הזה, לומר שאלו הפחדות סרק, תסביך פוסט-שואתי, תרגיל בהתקרבנות, חרדתיות. כל אלו רק יחזקו את עמדתו של החושש לעתיד המדינה. המדינה מבחינתו באמת בסכנה – וכעת לא רק מבחוץ גם מבפנים. כעת יש גם את אלו המקלים ראש או מכחישים את הסכנות.

לכן, העובדה שהשמאלנים אינם מוכנים לסתום היא כיביכול מתכון להגברת החרדה אצל הישראלי המצוי (זה מהמרכז המתיישר ימינה).  אם הרצון של השמאל להתבטא מלווה גם בשאיפה כלשהי להתחבר אל העם ולא רק להתבדל מעמדותיו "הפרימיטיוויות" או ה"כוזבות תודעתית", הרי שההתבטאות צריכה גם לתת מענה לחשש הגדול. לתת מענה לחשש כי קיומה של המדינה בסכנה בשל הדמוקרטיה ולא בשל צימצומה. במילים בוטות, הישראלי המצוי רואה את עתידה של ישראל כמעורער בשל יתר דמוקרטיה, חופש ביטוי, זכויות אדם, ואופוזיציה "בוגדנית" מבית; לא בשל סכנה לדמוקרטיה.

ואם עתידה של ישראל לוט בערפל, מבחינתו, הרי ממילא כך גם עתידה של הדמוקרטיה הישראלית. ולכן בשם הדמוקרטיה הישראלית יש לצמצם קצת, זמנית, את הדמוקרטיה הישראלית. המחשבה האבסורדית כי ניתן לשלוט על זמניות הפגיעה בדמוקרטיה (ע"ע התקנות לשעת חירום תמידית), לא מטרידה את ישראל ישראלי וספק אם תטריד.

הדבר היחיד שניתן כנראה להנחיל לישראל ישראלי, היא ההבנה כי המשוואה שיותר ביטחון מחייב פחות דמוקרטיה וזכויות אדם היא הרבה פעמים מופרכת. ודאי שמתקיים מתח בין שיקולי ביטחון קצרי טווח מסויימים לבין עקרונות של זכויות אדם ודמוקרטיה מהותית – תשאלו את מתוחקרי השב"כ. אבל בפעמים רבות אחרות המתח הוא תוצר של היעדר מחשבה ומעוף, היעדר שימוש באמצעים טכנולוגיים, מחשבה לטווח הקצר וכו'. ובוודאי שדיכוי והדרה מייצרים ומנפחים את סכנות העתיד. העובדה הזו יכולה ליצור פתח למיסגור חדש של דמוקרטיה וזכויות אדם לא כהיפוכם של הביטחון ועתידה של ישראל. יש להשקיע הרבה מחשבה בדבר הדרכים לעשות זאת.

ואנחנו לא נסתום את הפה