העידן של הדתיים והמסורתיים

[פורסם גם בגירסה מקוצרת מעט ב"הארץ"].

–

יהודים דתיים ומסורתיים הם יחד רוב בישראל. מגמה זו תלך ותתחזק בהתמדה. זו עובדה, ומי שרוצה לחיות בישראל בעתיד עדיף לו שיחיה בה לצד הכרה בהגמוניה החדשה. ביי ביי חילוניות (במובן המלא של המילה), סלאם עליכום היהדות המסורתית, כעת תורך למלוך. לכן כשקראתי את הטור של המרצה שלי, הסוציולוג רונן שמיר, על התגברות הלאומנות הדתית והעימות האלים הצפוי עימה (הארץ, 03.09.10) לא יכולתי שלא להסכים מחד אם הניתוח החד של הסכנה ומאידך לחשוש מהגול העצמי שמכתמי הפחדה מהסוג הזה עלולים ליצור.

–

אם נקבל את הדמוגרפיה כעובדה, ואם נקבל עוד כי שליטה בדמוגרפיה של קבוצות באוכלוסיה היא גזענות בוטה, הרי שאין לנו מה לעשות מול שיעור הילודה הגבוה של דתיים. עצם האיזכור של שיעור זה, בהקשר של שלילה והפחדה, מכיל לכל הפחות פוטנציאל להתפרש כגזעני. מאידך, זכותינו לדרוש ואף לתבוע חינוך לפלורליזם והוגנות בציבור הדתי והמסורתי, כך שתחת רוב דתי-מסורתי המיעוט החילוני יכול יהיה להמשיך לקיים את אורחות חייו ואמונותיו (כן, גם לציבור זה יש אמונות) בחופש ובביטחה. כמובן, תביעה זו לסובלנות צריכה לכלול גם את המיעוטים הלא-יהודיים. אבל איך נוכל לתבוע סובלנות והוגנות אם לא קיימנו את הערכים הללו בעצמינו?

–

גרוע מכך, מכתמי הפחדה מהסוג הזה עלולים חלילה לפגוע באחת המגמות המעניינות והמבטיחות שמתרחשות לאחרונה מתחת לראדר הסוציולוגי של רבים – התעוררותו של השמאל הדתי, הליברליזם הדתי והאורתודוקסיה המודרנית בישראל (אפילו אצל החרדים, בקטנה). קשה להפריז בחשיבותה של תופעה זו לחיזוק השמאל בפרט והמחנה הדמוקרטי  בכלל. למרות זאת גופי ואישי שמאל רבים ממשיכים לשחזר את המיסגור הסטריאוטיפי של השמאל כאיכשהו אנטי-דתי באופן גורף.

–

לא פעם מעלים אנשי שמאל טענה כי הדת מטבעה היא אויבת הפרוגרסיביות (הבלוגר המעולה יוסי גורביץ הוא אחד מהבולטים בכך). זו טהרנות מושגית-אנליטית, שקושרת מלל הלכתי פנאטי עתיק – נניח על חובת השמדת העמלק – עם נטיותיו הארציות של יהודי אדוק בראש העין. זהו בדיוק אותו מהלך של האיסלמופובים המרבים לצטט מהשריעה כדי לצייר תמונה דמונית של נפשות המוסלמים בעולם. הגישה הזו לבחינת נטיות ערכיות והתנהגותיות ניצבת על שיטת ניתוח המנותקת מהעולם הממשי ורעועה באופן מביך. גרוע מכך, היא פוגעת בדתיים הפרוגרסיביים. מעורבת בה לעיתים לא מעט אירופוצנטריות לבנה ומתנשאת כנגד אנשים מסורתיים, משפחתיים וקהילתיים מאוד, שרובם מזרחיים וחלקם הגדול מבני הציונות הדתית.

–

למרבה המזל דווקא מקבוצות אלו יוצאות בשורות של יהדות פרוגרסיבית: מפגיני שיח ג'ראח סרוגי הכיפות, אנשי פורום י"ב בחשוון מבני הציונות הדתית, אנשי "ממזרח שמש", העוסקים בקידום אינטרפטציות סובלניות מבית המסורתיות הספרדית והקרן החדשה לישראל שלקחה תפקיד הנהגתי בנושא. בהגמוניה של המשילות הדתית-מסורתית המתממשת לאט לאט בישראל, יהיה לקבוצות הללו תפקיד חשוב בשימור חברה פתוחה ומקבלת. ראש הממשלה בעוד 10 שנים יהיה לבטח דתי, את זה איש לא ימנע. אבל אם נשכיל לחזק את הדתיות הפלורליסטית ייתכן והוא יבקר בקורס על אבולוציה כשספר של דארווין מוצמד לחזהו, על מנת לכבד את המיגזר החילוני ברובע תל-אביב.