בימין הכלכלי רבים טוענים כעת כי התוצאות החברתיות מעולות של המודל של המדינות הנורדיות – אי-שיוויון ושיעור עוני נמוכים; שיעור התאגדות עובדים גבוה וכו – הן לא תוצאה של מדיניות חברתית שנובעת ממשלות. הם טוענים כי התוצאות החברתיות החיוביות הללו מתהוות ספונטנית כתוצאה של שוק חופשי והתאגדויות וולנטריות. כלומר לו רק ניתן לשוק לנהל הכל נקבל פה משהו כמו סקנדינוויה ולא כמו ארה"ב.
אני ממש לא טוען שאין בסקנדינוויות היבטים מסויימים שהם יותר "שוק-חופשיסטיים" מבישראל, והיבטים אלו ראויים גם כן לתשומת לב כחלק מהמכלול המוצלח, אלא שיש במדינות הללו גם היבטים של מדיניות ממשלתית שהם ממש לא שוק חופשי. במישורים מסויימים מדובר שם על הרבה יותר התערבות או מעורבות ממשלתית מאשר בישראל ובטח שלעומת ארה"ב. כנ"ל לגבי השקעות של כסף ציבורי במטרות חברתיות. כנגד התמונה הפשטנית שאותם כוכבי התנועה הליברטריאנית מנסים לצייר – של הסקנדינוויות כשוק חופשי שבמקרה יצא דווקא שם שיוויון ושיעורי התאגדות גבוהים, בלי שום מדיניות ממשלתית התערבותית – אני יוצא בטקסט זה. זו טענה מופרכת, ואפרט כעת עד כמה היא לא מדוייקת.
גודל המגזר הציבורי ביחס לגודל המשק:
הנתון שהכי מבהיר את המעורבות הממשלתית בכלכלה במדינות הנורדיות, הוא שהמגזר הציבורי בסקנדינוויות הוא הגדול בעולם החופשי, כשליש מהמשק הוא מגזר ציבורי – ממש כלכלה מקבילה המתחרה בשוק החופשי ובהגיון שלו. בארה"ב המגזר הציבורי עומד על כמחצית מכך – 15.3% מהמשק. בישראל המגזר הציבורי (בחישוב שמנפה ספקים פרטיים למדינה, כלומר לא לפי הנתונים המטעים של בנק ישראל) הוא סביב ה-20% שזה גם ממוצע ה-OECD. גם זה בגלל צבא שהוא אחד הגדולים בעולם ביחס לגודל המדינה. בנוסף יש לזכור שעובדי מדינה מסויימים, כמורים ועובדים סוציאליים, מקבלים בישראל שכר שהוא לרוב מביש, ולא את התנאים הטובים המקובלים במגזר הציבורי במדינות הנורדיות – מה שהופך את המגזר הציבורי לישראל לפחות מנוע של שיפור מצב השכירים. בנורדיסטאן זהו דווקא מנוע חזק להתאגדות, שכר טוב ותנאים טובים. אז מעניין אותי אם הליברטריאנים המבטאים תמיכה במודל הנורדי יתמכו ביישום של היבט זה בישראל?
הדיור כזכות בשל מדיניות ממשלתית:
דוח זה של ה-OECD סוקר את אחוז הדיור המסובסד ציבורית לשכירות מכלל הדירות במדינה:
הולנד היא מובילת הדיור הציבורי\מסובסד, עם כמעט 35% מהדירות, דנמרק במקום ה-3 עם כ-22% דיור ציבורי, בריטניה במקום ה-5 עם כ-19% דיור ציבורי, פינלנד במקום ה-6 כ-14% דיור ציבורי, נורווגיה במקום ה-14 עם כ-5% דיור ציבורי (אבל עוד 15% דיור של קואופרטיבים של דיור מסובסד – כשבאוסלו האחוז מגיע ל-40% מהדירות, כך שאפשר לדבר על 20% דירות מסובסדות בהתערבות ממשלתית), ארה"ב במקום ה-15 עם פחות מ-5% דיור ציבורי. שוודיה לא נסקרה בטבלה אך ממקורות אחרים מתברר שבשוודיה כ-20% מכלל הדירות הן דירות דיור ציבורי, וכמחצית משוק הדיור לשכירות. ישראל אף היא לא נסקרה בטבלה אך ידוע שמצב הדיור הציבורי בישראל בכי רע – כדי להבין עד כמה רע נציין כי הועדה למלחמה בעוני (ועדת אלאלוף) המליצה "לקבוע כיעד אסטרטגי ארוך טווח שדיור ציבורי יהווה לפחות 5% מכלל מלאי הדיור במשק" וציינה כי אחוז זה עדיין נמוך ביחס למקובל במדינות ה-OECD. האוצר התנגד אפילו לזה.
חינוך אקדמי חינם מאפשר מוביליות חברתית:
במדינות הנורדיות החינוך האקדמי לאזרחיהן (ולרוב בכלל לאזרחי האיחוד האירופי) הוא ככלל חינם באוניברסיטאות הציבוריות. ראו פירוט מתוך כתבה המשווקת את האפשרויות הללו:
In Denmark, tuition remains free for all EU/EEA students and for students on exchange programs….
In Finland, there are no fees for citizens of EU/EEA countries, PhD students, or programs taught in Finnish or Swedish…
Public universities in Norway are still free for students of all nationalities, at all study levels.
In Sweden, there are no fees for students from within the EU/EEA and other Nordic countries. PhD programs are also tuition-free
מדיניות המעודדת שיעורי התאגדות גבוהים:
שיעורי ההתאגדות הגבוהים בעולם נמצאים במדינות הנורדיות אך הן לא רק תוצאה של הצטרפות וולנטרית או תרבות בה הלכידות החברתית גבוהה. הגם שזה בהחלט מועיל, ניתן לראות כיצד המדיניות הממשלתית משפיעה על שיעורי ההתאגדות. במדינות הללו (למעט נורבגיה) רווח מודל משילות (Ghent system) לפיו המדינה מוציאה חלק ניכר משירותי הרווחה – ובפרט את חלוקת דמי האבטלה – מידי גופים ממשלתיים, ומעבירה סמכויות על תחומים אלו לארגוני עובדים שלא למטרות רווח (הצברה). מאידך המדינה ממשיכה לסבסד את קרנות האבטלה עבור ארגונים אלו, כך שהיא לא נסוגה מאחריותה לתקצב את הרווחה ולא מעבירה אחריות זו לגופים פרטיים למטרות רווח (כנהוג במודל הפרטה קלאסי). התוצאה היא שכאזרח, כדי לקבל את דמי האבטלה המיטביים, אתה נוטה להעדיף להצטרף לאיגוד עובדים כלשהו ששולט בקרן של ביטוח אבטלה – אתה יכול להצטרף לביטוח האבטלה מבלי להצטרף לאיגוד אבל הנטייה היא להצטרף לאיגוד כדי להיות קרוב למנגנון קבלת ההחלטות, ומחקרים אכן מראים את הקשר בין יישום המודל לשיעור ההתאגדות. מנגד זה גם מאוד קל להצטרף לאיגוד עובדים במדינות הנורדיות כי בניגוד לישראל אתה לא צריך בכלל להקים ועד חדש במקום עבודתך (ולארגן בחשאי שליש מהעובדות\ים כדי שיהיה זה ועד יציג) אלא יכול פשוט להצטרף לוועד ארצי שרלוונטי למקצוע שלך או לסקטור בו אתה עובד. כלומר יש תמריץ גדול יחד עם קלות רבה להצטרף לוועד עובדים במדינות הנורדיות ושני ההיבטים הללו הוגדרו לפי חקיקה ומדיניות ממשלתית; הם לא עניין של מקריות או וולנטריות של האזרחים בלבד.
המדינה הנורדית היחידה החורגת ממודל זה היא נורווגיה ושיעור ההתאגדות בה הוא אכן נמוך יחסית – כ-52% לעומת כ-65% בפינלנד, כ-67% בשוודיה, כ-85% באיסלנד וכ-67% בדנמרק (נתונים מארגון ה-OECD). המדינה הלא-נורדית היחידה המפעילה מודל זה (וגם זאת באופן חלקי) היא בלגיה ושיעור ההתאגדות בה הוא כ-54%, גבוה בהרבה מרוב המדינות המפותחות להוציא המדינות הנורדיות.
מחקרים אכן מלמדים על קשר בין המודל מעלה לשיעור התאגדות גבוה:
" Where unemployment insurance is compulsory and administered by the state, union membership has typically declined or stagnated during the last quarter of the twentieth century. However, where unemployment insurance is voluntary and administered by trade unions (the so-called Ghent system), union membership has grown quite steadily in the same period"
מתוך: The Ghent System and Union Membership in Europe, 1970-1996, Lyle Scruggs, University of Connecticut
מחקר אחר מלמד כי שחיקה במודל ה- Ghent System (הצטרפות של קרנות ביטוח אבטלה פרטיות למגרש) אכן מביאה לירידה בשיעור ההתאגדות גם בנורדיות. למחקר על המקרה הפיני חפשו: Erosion of the Ghent System and Union Membership Decline: Lessons from Finland שפורסם ב- British Journal of Industrial Relations
כל הממצאים מצביעים, אם כן, על מדיניות מלמעלה, מטעם המדינה, כגורם שמשפיע באופן כביר על שיעור ההתאגדות במדינה, ואפשר לשפר אותו ללא עלייה – אולי אף לצד ירידה – בגובה ההוצאה הציבורית על דמי אבטלה (שכן דרושה פחות פקידות מדינתית לשם כך). לאור התוצאות החברתיות החיוביות של איגודי עובדים לציבורים רחבים, לא ברור איך המודל המוצלח לא נשקל גם פה.
הקלות להתאגד כפונקציה של חקיקה:
ליברטריאנים נוהגים לטעון כי וועדי העובדים בנורדיות הם וולנטריים. כך יצא שפשוט יש שם מלא עובדים מאוגדים מבחירה חופשית. אבל החקיקה שמקשה או מקלה על הצטרפות לוועדים עושה הבדל משמעותי בפוטנציאל היקף העובדים המאוגדים בכל משק, ומקורה של חקיקה כזו בממשלה ובפרלמנט.
אחת הסיבות למספר הגדול של עובדים מאוגדים בסקנדינוויות זו הקלות בה ניתן להצטרף לוועד. כמובן גם שם יש חוקים שמגנים מפני פיטורים בשל חברות בוועד (ואפשר לשער שהאכיפה רצינית יותר); אבל בעיקר זה העובדה שבמדינות הנורדיות כדי להצטרף לוועד כעובד חדש במקום עבודה שאין בו ועד יציג אתה פשוט בוחר בוועד ארצי שקשור למקצוע שלך ומצטרף; במקום זאת בישראל ההתאגדות היא על בסיס מקום העבודה, ואם אין במקום העבודה שלך ועד עליך לנסות לארגן בחשאי 33% מהעובדים במקום העבודה תחת טרור המעסיקים וחשש מהתנכלות ופיטורים. כן, התשתית החוקית היא זו שמאפשרת ומעודדת איגודים מקצועיים מבוססי מקצוע ולא מבוססי מקום עבודה, כך שקל הרבה יותר להצטרף לאיגוד חזק וגדול שנותן לך גב במדינות הנורדיות לעומת בישראל.
אפשר למצוא את זה למשל בדברי הסבר לעובד זר שמגיע לעבוד בדנמרק
https://www.thelocal.dk/…/working-in-denmark-unions-and…
אפילו ההגנות המסויימות שניתנו לעובדים פה בישראל בעת התאגדות הגיעו רק בשנים האחרונות (אחרי 2013) ובאמצעות פסקי דין ולא בחיקה ראשית כיוזמה של הממשלה. הדבר מצביע על היעדר התמיכה הממשלתית בהתאגדות.
מודל יחסי העבודה:
ליברטריאנים נוהגים לומר שבנורדיות אין כמעט או בכלל התערבות בשוק העבודה. בפרט הם מתייחסים לדנמרק.
המודל בדנמרק הוא אכן כזה שמותיר לאיגודים וארגוני המעסיקים לקבוע את ההסכמים והתנאים שלהם בעצמם אבל רק כל עוד נשמרים תנאים הוגנים, המדינה מותירה לעצמה פתח להתערב ולבצע רגולציה ישירות באם היא חושבת ששיווי המשקל הופר, ראו הפתיח בדוח הזה:
Furthermore, legislative intervention can reflect a situation by which the legislature trusts the social partners to take on a social responsibility, that specific problems are solved and that the legislative power intervenes if this trust is breached.
exceptions to this division have quite often been made. This has, for example, been the case with the Holidays Act, the Danish Salaried Employees Act, the Seafarers’ Act and the Farm Assistants Act and, more indirectly, the Road Haulage Act. All acts are examples of how the state has regulated areas that have otherwise been left to the social partners to regulate. Secondly, the influence from international and supranational bodies have affected the regulation. In 1966, for example, the state took on the task of using labour clauses in state contracts to ensure terms and conditions in public contracts that are in accordance with the conditions established in collective agreements. And with
Denmark's entry into the EEC and with the later amendments to the treaties, legislative powers have been surrendered in sub-areas such as working conditions, equal opportunities, the free movement of labour and health and safety at work.
https://lo.dk/…/05/30012017eu-and-the-danish-model.pdf
אחד החוקים המתערבים בשוק העבודה שהוזכרו שם עודכן לא מזמן, ב-2013:
https://en.wikipedia.org/…/Danish_Law_on_Salaried..
בכל אופן, האיום התמידי בהתערבות ממשלתית באם יופר האיזון בין מעסיקים לעובדים, בשילוב עם איגודים חזקים, מוביל לכך שלרוב נשמרים יחסים יחסית הוגנים בין מעסיקים למועסקים.
גובה ומשך קצבת האבטלה:
המדינות הנורדיות נחשבות לטובות בעולם מבחינת גובה ומשך קבלת קצבת האבטלה – ולמרות זאת שיעור האבטלה שם לא גבוה בניגוד למיתוס שקצבאות נדיבות מעודדות בטלנות. יש לציין כי גם ישראל נחשבת למדינה טובה בהקשר הזה – בעיקר בזכות מאבקים חברתיים – אך המצב בארה"ב שונה וקשה. בנוסף הפירגון לישראל נובע מהאחוז הגבוה יחסית של דמי האבטלה מהשכר, אלא שאי-השיוויון הגבוה בישראל מוביל לכך שהאחוז הזה נגזר משכר נמוך יחסית (אם כי יש לסייג ולומר שאי-השיוויון בישראל פחות גבוה לפני תשלומי העברה – כלומר בהשוואה של השכר בלבד – כך שמבחינת השכר לא מדובר באי-שיוויון קיצוני, ובכל זאת ה-100% של רבים בישראל נמוך יותר בהשוואה לעשירונים המקבילים בנורדיות).
לסיכום:
זו סקירה קצרה ולא ממצא. לא נגענו כלל בביטוח בריאות, בחינוך לגיל הרך, בגובה ומשך הקצבאות מעבר לאבטלה, בתנאים הפנסיוניים וכו'. עם זאת, כבר ניתן לראות כי לצד קווי מדיניות של שוק חופשי יש מקומות נקודתיים שהממשלה והחקיקה מאוד מתערבים או מעורבים בנעשה בשוק על מנת שצא תוצאה חברתית ראוייה. לא מעט כספים ציבוריים מושקעים בכך. לא מדובר רק או בעיקר בהתהוות ספונטנית כתוצאה משוק חופשי והתאגדויות וולנטריות של פרטים, הגם שזה חלק מסויים מהסיפור. אל תתנו לתועמלנים לבלבל אותכם.
