גנבי תשומת הלב

כשהפוליטיקה סוערת מדי היא נעשית מדאיגה, מקוממת ומעניינת במידה כזו שאנו מקדישים לה יותר משהתכוונו. במובנים מסויימים ניתן לומר שהיא גונבת לנו קצת את הנפש, את הספירה הפרטית, את עולמנו הרגשי, אולי אפילו את התשוקתיות שאיננה וכחנית אלא יצרית. אפשר בהחלט לחקור ולתהות איך הטביעו אותנו הפוליטיקאים גנבי תשומת הלב בביצה רטורית, בלופ מהדהד, עד אין סוף, של פרובוקציה ותגובה; איך מכרו לנו  פייק ריגוש ותחושת סכנה תמידית בעת שהדיפ סטייט שומרת על סטטוס-קוו מפוהק, והתינוק שלי מרגש יותר מכל ניצחון בפוליטיקת המילים. בעולם ראוי הייתה מתארגנת כעת תביעה ייצוגית רחבה נגד כל פוליטיקאי מעורר סערה ועניין על כך שלאחרונה אני מרגיש כלי קיבול לטיעונים יותר מאשר אדם. החזירו לי את דכאונותיי ושמחותיי הפרטיים יא חתיכת טרולי מיקוד עלובים!