פדרציה עכשיו – קווים כלליים להצעת מבנה פדרטיבי לישראל

הבעייה:

המתחים בין הקבוצות השונות בחברה הישראלית הולכים וגואים ותחושת האיום של הקבוצות האחת מהשנייה מגיעה לרף מסוכן. בפרט גוברת כעת תחושת איום של הציבור הליברלי ושל הציבור הערבי מהכוח העולה של הגוש הדתי-שמרני. המאבק סביב הרפורמה\ההפיכה המשפטית שנפתח בתחילת 2023, העצים אף יותר את התחושה הזו והוביל רבים – כולל מי שפעם היו מלב הממסד – לחוש שישראל כבר לא יכולה להיות הבית שלהם. המצב הגיע לכדי סכנה למלחמת אזרחים או נטישה של קהילות שלמות או בריחת מוחות והתפוררות או לפחות התדרדרות המדינה. זהו מצב קריטי.

הפתרון:

חיזוק הממשלים המקומיים עד לכדי ביסוס מבנה פדרטיבי לישראל, כפי מתקיים במדינות כמו ארה"ב, גרמניה, אוסטרליה, קנדה, שוויץ ועוד. בפועל זה ייאפשר מתן חופש לכל קהילה לקיים את אורחות חייה כל עוד היא לא פוגעת באחר, ומתן אפשרות קהילות לא לממן תכליות שאין הן מאמינות בהן. כל זאת ממקום של כבוד הדדי בין הקבוצות ולא ממקום של שנאה או בוז. זה יכול לתת פיתרון לרבות מהבעיות המאפיינות את החברה הישראלית, ובפרט החשש המבוסס של הציבור הליברלי והציבור הערבי לגורלם בשל מגמות דמוגרפיות נגדם וחוסר סובלנות של חלקים בקרב הקהילות הדתיות. זוהי תוכנית פוליטית שרבים בישראל יוכלו להתחבר אליה. נדרש גורם פוליטי שיירצה לאמץ ולדחוף מתווה ברוח זו. בינתיים השחקנים שמקדמים רעיונות פדרטיביים הם יחסית שוליים – למשל תנועת הפדרציה. צריך לגייס עוד גורמים פוליטיים ותקשורתיים חזקים שיקדמו את הרעיון, וניצנים של המגמה כבר מתרחשים. למעשה, מבנה כזה ייאפשר דווקא יותר סולידריות וזיקה בין הקבוצות כי להבות הקונפליקטים יונמכו. זה גם יאפשר הגנה על עתיד הציבור הליברלי והערבי אפילו בהינתן מגמות דמוגרפיות לטובת חרדים חרד"לים הנוטים לעיתים לעמדות פחות סובלניות ביחס לציבורים אלו. אבל זה ייגן גם על דתיים וחרדים במצב של התלכדות המסורתיים והחילונים כנגדם.

עקרונות על לדוגמא:

המבנה הפדרטיבי וההגנה על מיעוטים החיים במחוזות השונים תעוגן ברמה הארצית באופן חוקתי שקשה לשנות, כך שיהיה קשה לרוב במדינה לפגוע באוטונומיה של מחוזות בהם חיים מיעוטים.

מעבר לממשל הארצי, הפדרלי, יתקיים ממשל דמוקרטי ברמת המחוז, בתצורה שתתבסס על מודלים קיימים בעולם הדמוקרטי, ולממשל זה תיהיה אוטונומיה מורחבת באופן שיפורט בהמשך.

כמו כן תעוגן ההגנה על מיקרו -קהילות ומיקרו-מובלעות של מיעוטים בתוך מחוזות – כך, למשל, קהילות חרדיות בתל-אביב יפו, קהילות פרוגרסיביות בירושלים וקהילות ערביות בערים מעורבות ייזכו לגנה בתוך מרחב ששונה מהן. ייתכן לעגן רמות של אוטונומיה: המחוז העיר\מועצה, ואז מיקרו-מובלעות מוגדרות לקהילות מובחנות.

תוך שמירה על ההגנה על מיקרו-מובלעות הממשל המקומי של המחוזות השונים ייזכה לאוטונומיה ביחס ל: 1. קביעת שעות וזמני פתיחה לעסקים (למשל בשבתות וחגים, כאמור לצד מדיניות נפרדת למיקרו-מובלעות); 2. חוקים הקשורים למרחב הציבורי (למעט הדרת נשים מהרחב הציבורי שהינן חצי מהאוכלוסייה, ולמעט התייחסות לגופם לבושם של פרטים); 3. תכני החינוך, למעט חינוך ליבה ערכי (לפלורליזם) ומקצועי (לכישורים בסיסיים להשתלבות בשוק התעסוקה); 4. תחבורה ציבורית; 5. רישום נישואים; 6. חוקי חמץ; 7. סמלים; 8. כשרות; 9. בתי משפט מחוזיי עם סמכויות נרחבות. 10. כוחות שיטור מחוזיים שיפעלו לצד משטרה פדרלית. 11. תכנון, בנייה וניהול אדמות מדינה, בכפיפות חלקית למוסדות ארציים (לא שונה הרבה מהמצב כיום, אבל כעת יהה מצב זה מוגן באופן חוקתי ויוגדר תוך מתן אוטונומיה ירבית למחוזות באופן שלא יצור בעיות בתשתית הארצית).

מיסוי – המיסוי יתחלק לשניים: מיסוי ארצי ומיסוי ברמת מחוזות. תכליות השימוש בכספי המיסוי הארצי יצטמצמו למטרות של ביטחון, בריאות, תשתיות ארציות ורווחה (רק למי שעומדים בקריטריונים שיש לגביהם הסכמה חוצת-מחוזות). עודפים יושבו למחוזות באופן פרופורציונאלי לתרומתן. כל שאר התכליות ימומנו מכספי מיסים מחוזיים ועל פי ניהול ובחירה של המחוזות – תרבות, חינוך וכו'.

גיוס לצבא:  תעוגן הזכות של קהילות שונות לא להתגייס לצבא על בסיס דתי, לאומי או אידאולוגי, ובלבד שיישתלבו בשירות קהילתי מוכר כלשהו שיוגדר על ידי ממשלי המחוז.

מערכת החינוך, התרבות והספורט תשאף לייצר פגישות היכרות והידברות בין הקבוצות השונות.

מענה לחשש מהשתלטות חיצונית על מחוזות:

עיגון עקרונות: מחוזות יוכלו לעגן עקרונות מסויימים באופן חוקתי (ברמה של חוקת המחוז) שקשה לשנות ברוב רגיל, כך שגם שינוי דמוגרפי עתידי שאיננו קיצוני במיוחד לא ייאפשר את שינוי עקרונות היסוד המעוגנות של המחוז.

למחוז יתאפשר ליזום פרוייקטי נדל"ן עם עדיפות לבנות ובני המחוז, בלי אפלייה ביחס לתת-הקבצות המרכבות אותו ומבלי לחסום באופן מוחלט רוכשים ושוכרים חיצוניים. מחוזות המאופיינים בצפיפות נמוכה יוגבלו בכך.

אופצייה: לצד הכנסת יוקם פרלמנט שהבחירות לו יעניקו שוויון קולות לכל מחוז, כך שגם מחוזות שחיים בהם מיעטים ייזכו לכוח פוליטי שלא ניתן לרמוס. הפרלמנט הזה יהי אחראי על בחירת שופטים, ויוכל למנוע בתנאים מסויימים חקיקה של הכנסת. סמכויותיו המדוייקות עוד יוגדרו, ובלבד שיישמש בעיקר לשם הגנה על מיעוטים.

איתגורים ומענים:

האם מבנה פדרטיבי לא יפקיר, למשל, ליברלים במחוזות דתיים או דתיים במחוזות ליברליים?

ת: לא, מבנה פדרטיבי רק ייעגן את זכויות המיעוט ביחס למצב העגום כיום, ויאפשר לפרטים וקהילות קטנות חופש מכפייה גם ביחס לקהילה הרחבה יותר שבמסגרת הם גרים – בין אם זה ליברלים בירושלים או חרדים בתל אביב – יפו. כך ניתן לראות גם במדינות פדרטיביות אחרות, הן ממש לא דכאניות יותר למיעוים ביחס למדינות ריכוזיות יותר. כך למשל העיר ג'קסון במיסיסיפי היא אחת הערים השמרניות בארה"ב, אך אפילו בה יש תרבות משגשגת של קהילת הלהט"ב – כמובן, ולמרבה הצער, ניתן לשער שחברות וחברי קהלת הלהט"ב חווים הומופוביה ואלימות מוגברת באזורים סופר-שמרניים, אך זה נכון עם מבנה פדרטיבי או בלעדיו וברמת הממשל הדברים שונים. כמובן, ניתן להניח שללא הגנות חוקתיות על מיעוטים הרוב השמרני בעיר עשוי היה לדרוס את הזכויות הללו. למעשה לג'קסון עבר אפל ברמיסת זכויות מיעוטים ובפרט אפרו-אמריקאים, כשרק התפתחות ההגנות החוקתיות ברמה הפדרלית (הכלל-מדינתית) הן ששיפרו את המצב והגבילו את מדינת המחוז. ככל שהמדינה תאבד את יכותה להגן על זכויות מיעוט זכויות אלו מן הסתם יירמסו – בין אם תחת מבנה פדרטיבי או בלעדיו; ההבדל היחד הוא שבמקרה קיצון נוראי כזה, כשהוא מתרחש תחת מבנה פדרטיבי, המיעוט יכול לעבור למחוז אחר במקום להיאלץ להגר מדינה אחרת, ולרוב זה צעד פחות קשה.