כשישראל רעשה משורת מקרי אלימות מזוויעים של ערבים נגד יהודים ויהודים נגד ערבים קל היה לגלוש לסיפור של "אנחנו והם" מוכלל, קולקטיווי, ופרשנים רבים זעקו שאין סימטרייה: הערבים אלימים יותר. במשטרים הכוללים אפלייה ממסדית ודיכוי, בין אם נאהב זאת או לא, עיקר האלימות החוץ-ממסדית אכן באה בדרך כלל מקרב המיעוט המופלה (לקבוצת הרוב יש את האלימות והכוח של הממסד לצדה). אבל הסיפור של מאורעות מאי 2021 מורכב אף יותר: הערבים שמחו על אפלייתם, ובפרט על המדיניות בשייח ג'ראח, עשו זאת לרוב בהפגנות לא-אלימות שלא הגיעו לתקשורת. מנגד הגורמים האלימים מקרב הערבים לא עשו זאת רק בשל זעם על אפלייה; הם נקטו באלימות כי כלים אחרים לא מוכרים להם מחיי היומיום שלהם.
לפי מקורות רבים – ביניהם משטרה, שב"כ, פעילים חברתיים יהודים וערבים, תושבים ערבים באזורי האלימות, נציגי הגרעין התורני בלוד, ואפילו ראש הממשלה נתניהו – הפרופיל של הפורעים האלימים מקרב הערבים היה מאוד מסויים ומצומצם: רבים מהם היו צעירים המגיעים מכנופיות פשע או רקע פלילי. זהו מיעוט קטן ומבודד בתוך החברה הפלסטינית בישראל; מיעוט עני במיוחד שרגשותיו הדתיים עזים, שלא נשמע למנהיגי הציבור הערבי, לא מייצג את הציבור הזה ובימי שגרה אף פוגע בו – שהרי פשיעה היא אחת התופעות ממנה סובלת החברה הפלסטינית בישראל בצורה הכי חריפה. מדיניות ההזנחה, ההדרה והדיכוי שהרחיבה את העוני והפשיעה בחברה הערבית גם הניעה בסוף את אותם צעירי שוליים לזירה הלאומנית – זו אומנם לא תופעה חדשה אבל ההיקף והעוצמה חסרי תקדים. ההזנחה של בעיית הפשיעה בחברה הפלסטינית, כל עוד היא פגעה בעיקר בערבים, תרמה גם להתפוצצה כעת בהקשר לאומני המופנה נגד יהודים.
הבעייה היא שלמרות שהמיעוט העברייני רחוק מהזרם המרכזי של החברה הפלסטינית בישראל הוא מכתים כעת את כלל הערבים, ומחזק סטריאוטיפים גזעניים נגדם על היותם, כיביכול, ציבור אלים ו"צמא דם". למה אתם לא מגנים אותם? למה המנהיגים שלכם לא מגנים? למה אתם לא פועלים נגד האלימים? – אלו קולות שעולים כעת מהציבור היהודי. אלא שתת-התרבות של צעירים עבריינים מנותקת במידה רבה – הן תרבותית והן חברתית – מהציבור הערבי הנורמטיבי. הצעירים הללו, ה"שבאב", לא נשמעים למנהיגים, לא מתרגשים מגינויים ומפחיד ומסוכן לעמוד מולם. כמה יהודים נעמדים מול פעילי לה-פאמילייה חמומי מוח ואלימים? ובכל זאת שמענו על לא מעט מקרים בהם ערבים הגנו על יהודים מלינץ' בידי פורעים ערבים ואף על מקרה של ערבי שכיבה הצתה של בית כנסת ביפו והניס את המציתים.
האלימות שיצאה מהציבור הערבי קשורה למצוקה ולזעם; פחות לאידיאולוגיה. ישנם ערבים בעלי עמדות ביקורתיות באופן חריף ורדיקלי כלפי מדינת ישראל ומדיניותה, ורובם התייצבו ברחובות חמושים בשלטים וסיסמאות, לא נקטו באלימות. האלימות היא לא ביטוי לרדיקליות אלא ל"ארגז כלים" מצומצם של צעירים משולי החברה שמכיל בעיקר את דרך הכוח והאלימות כי ערוצים אחרים להשפעה ומחאה חסומים או לא מוכרים. במידה מסויימת זה מאפיין גם את הצעירים היהודים האלימים, למשל בלה פאמילייה. הדחיפה של נוער עברייני משני העמים לאלימות לאומנית הופכת את הסכסוך למלחמת רחוב מחרידה.
אפשר להבין גם את המצוקה והזעם של היהודים: כמה ממקרי האלימות והוונדליזם היו מזעזעים במיוחד ובמקומות רבים שלט הפחד לצאת לרחוב. אבל פחד ואלימות היו גם מנת חלקם של ערבים. אזרחים ערבים אקראיים הוכו על ידי המון יהודי זועם לא רק במקרה של הלינץ' המתוקשר בבת-ים; מקרים רבים נוספים לא דווחו או דווחו בשוליים של התקשורת העברית. בנוסף, בעוד שיהודים התלוננו כי המשטרה לא עשתה מספיק להגן עליהם, אזרחים ערבים חששו מהמשטרה עצמה שלא פעם תקפה אותם באלימות ללא כל הצדקה. גם האלימות המשטרתית וגם ההתנגשות בין-כנופיות משני העמים תדלקה את האלימות והקצינה אותה.
יהיו אשר יהיו הגורמים לדחיקת העבריינים למאבק הלאומי-דתי, התופעה החדשה הזו היא חדשות רעות לשני העמים. מדיניות אחראית תעניש קשות את האלימים, תספק הגנה לאזרחים מן השורה, תפסיק לדכא הפגנות ומחאות בלתי-אלימות כנגד משטר אפלייה ודיכוי ממסדי, ותפעל לשינוי מדיניות פסולה זו, ובפרט תפסיק את הנישול בשייח ג'ראח – אלו שורשי האלימות ובהם יש לטפל.
הבלוג של יריב מוהר 
דגנרט, לא קראתי את צרור ההבלים שלך, אבל רצוי שתדע זאת: אילו יכלו, החברים הערבים שלך היו רוצחים את כולנו (גם אותך), והורסים את מדינת ישראל עד היסוד. מטומטם סמולני שכמוך.