לשב"כ יש מסגרת הסתכלות בעייתית מאוד על המיעוט הפלסטיני, אבל אפילו שם מבינים כי לאלימות באזורינו יש בסיס שקשור להפרה שיטתית של זכויות האדם. עוזי ברזילי, לשעבר ראש יחידת הסיכול בחברה הערבית בשב״כ, מתראיין לפודקסט ב-ynet ומנתח הגורמים ואת הטריגר לגל האלימות האחרון בו מעורבים פלסטינים אזרחי ישראל.
.
בין היתר הוא מייחס את הטריגר למתיחות לנעשה בשייח ג'ראח. בנוסף הוא מתייחס לזרמי עומק שהובילו לאלימות הנוגעים לתחושה של הדרה, ושל היות הערבים אזרחים מסוג ב'. תחושת ההדרה מתבססת בין היתר על תחושה של אכיפה מוגברת (למשל כמות הדוחות הגבוהה בהרבה בחברה הערבית בתקופת הקורונה). בעייה נוספת היא שהעידר התכנון יוצר תחושה של אכיפה מוגברת בתחום של הריסת בתים. גם חוק הלאום וחוק קמינץ מובנים כחוקים כנגד החברה הערבית. הסוגייה של הנשק הבלתי חוקי בקרב ערביי ישראל, נוגעת גם להיעדר ריבונות והפקרה של מדינת ישראל את הסוגייה שפוגעת בערבים באופן יומיומי. תחושה מתסכלת נוספת בקרב החברה הערבית היא שלנבחרי הציבור שלהם אין כל השפעה אמיתית על קבלת החלטות. מי שהוביל את האירועים האלימים הוא נוער עברייני, ואני יודע שהאוכלוסייה הערבית אינה תומכת באירועים הללו, הוא אמר. הנוער הזה לא סר למרותם של המנהיגים בחברה הערבית. זה חברה עבריינים שהכתימו בצורה קשה מאוד את החברה הערבית ולקחו אותנו הרבה שנים אחורה. ייקח הרבה שנים לשקם את האמון. אבל זרמי העומק הלכו הרבה שנים אחורה, מעבר לטריגר שהחל בירושלים.
הבלוג של יריב מוהר 