האם יכולה הסוציאל דמוקרטיה לשגשג מחוץ לסקנדינביה?

חשוב להראות את כוחו של המודל הכלכלי-חברתי הסוציאל דמוקרטי מחוץ להקשר הצפון-אירופאי. והרי אחת מהטענות החזקות נגד קידום המודל הסוציאל-דמוקרטי כאידיאל כלכלי-חברתי ראוי היא שמודל זה מתאים בעיקר למדינות הנורדיות ורק שם הוא הוכיח את עצמו, ואף ייתכן כי המדינות הללו היו משגשגות גם בלעדיו. במילים אחרות: ייתכן שהמדינות הנורדיות משגשגות למרות המודל הסוציאל-דמוקרטי המכביד ולא בזכותו; אולי כי ההון האנושי בהן חזק ומבטיח. טיעון זה מתיישב על הבעייה הידועה של הפער בין מיתאם לסיבתיות – אכן, אי אפשר לשייך את הטוב שבסקנדינביות למודל הסוציאל-דמוקרטי שחל בהן רק כבמקרה המדינות הללו גם משגשגות וגם סוציאל-דמוקרטיות.


לכן כשמדברים בשבחו של המודל הסוציאל-דמוקרטי חשוב לבחון איך החלתו במדינה מסויימת השפיעה עליה לאורך ציר הזמן; ורצוי לבחון זאת גם מחוץ להקשר של צפון אירופה. אין הרבה מקרים של סוציאל-דמוקרטיה מחוץ לצפון אירופה ובפרט מחוץ למערב, אבל חוקרים מציינים את מדינת קרלה בהודו, מאוריצ'יוס, צ'ילה וקוסטה-ריקה ככאלו שניתן לשייך למודל. הן כולן מדינות משגשגות ביחס למדינות סביבן. דוח מחקרי אחר, של קרן פרידריך אברט, מתייחס באופן מצומצם יותר למאוריצ'יוס וקוסטה ריקה כמדינות סוציאל-דמוקרטיות בעולם המתפתח.


קוסטה-ריקה מספקת מקרה בוחן מעניין במיוחד. ב-2018, בטור בגארדיאן, הילל הכלכלן הנודע, ג'וזף שטיגליץ, את כלכלת קוסטה ריקה ככזו שמבטאת, נאורות, הכללת כמה שיותר אזרחים בפירות השוק, וצמיחה – למשל באמצעות שוק של קואופרטיבים ומיזמים חברתיים המעסיק באופן זה או אחר כחמישית מהאוכלוסייה. ואכן, מאז הקמת המפלגה הסוציאל-דמוקרטית במדינה בשנות ה-50 של המאה הקודמת עלתה במדינה אג'נדה של חיזוק מעורבות הממשלה בכלכלה, וכן התפתחו בה מערכות רווחה, רפואה ציבורית וחינוך עניפות. מאז סיום מלחמת האזרחים בה ב-1948 קוסטה ריקה נמצאת על מסלול היסטורי של התפתחות ושגשוג ביחס למדינות סביבה ובמדדים מסויימים אף ביחס למדינה מפותחת ממנה בהרבה – ארה"ב. בפרט, בעוד שהתמ"ג של קוסטה ריקה בשנות ה-40 היה דומה לזה של המדינות סביבה, מאז החלת המודל הוא החל עולה עליהן בהתמדה לצד שמירה טובה יותר על זכויות עובדים ויעדי רווחה (ר' עמ' 32 בדוח של קרן פרידריך אברט).

זה לא רק תהליך היסטורי, בעשור האחרון לצד עלייה משמעותית בהוצאה על רווחה כאחוז מהתוצר קוסטה-ריקה מתבלטת כאחת מהמדינות עם תנאי החיים הטובים ביותר במרכז אמריקה, המדינה עם חופש העיתונות הכי גבוה באמריקה הלטינית, וכן המדינה עם תוחלת החיים השנייה הכי גבוהה בשני חלקיה של יבשת אמריקה (שנייה רק לקנדה, עולה על ארה"ב). אי-השיוויון בה נמוך ביחס לאמריקה הלטינית, כלכלתה יציבה וצומחת תדיר, הפוליטיקה שלה יציבה יחסית לאזור, ולמרות עלייה חדה באלימות בעשור האחרון קוסטה ריקה היא עדיין מהמדינות הכי פחות אלימות באמריקה הלטינית. בעת שחוסר ביטחון תזונתי מהווה בעייה חמורה באמריקה הלטינית, קוסטה ריקה, שעדיין סובלת מהתופעה, הצליחה לעמוד בסטדנרטים שהציב האו"ם והורידה את שיעור הסובלים מהתופעה לפחות מ-5%, לפי דוח מ-2015; קוסטה-ריקה מדורגת רביעית במצב הביטחון התזונתי שלה ביחס לכלל מדינות דרום ומרכז אמריקה (חולקת את אותו דירוג עם ברזיל). לקינוח קוסטה ריקה מדורגת ראשונה במדד האושר של אזרחיה.


אז כשמאיימים עלינו עם המקרה של ונצואלה, ככזה שמדגים, כביכול, איך נראית פוליטיקה של שמאל כלכלי, ראוי להביא דווקא את המקרה של קוסטה-ריקה כמייצגת נאמנה יותר של מודל שמאל כלכלי הומניסטי, שחורג מהדוגמה המארקסיסטית הישנה והרעה, אבל גם מהאידיאל הניאו-ליברלי הימני של מדינה קטנה עם הוצאות קטנות. כהוא מיושם במדינות כה שונות אחת מהשנייה מחוץ להקשר האירופאי המודל הזה עדיין מראה פוטנציאל לשגשוג וצמיחה היכן שהוא רק מיושם. אז יש פה עניין של (חוסר) רצון, לא של (היעדר) יכולת, לייצר כלכלה צודקת ומשגשגת יותר. 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s