התקופה של שלטון הערצת הכוח

יותר ויותר ברור לי שסביר כי ישראל הולכת לתקופה ארוכה של שלטון הערצת הכוח. אני בכוונה משתמש במושג "שלטון הערצת הכוח" ולא במושג "ימין" כי זה הרבה יותר מימין, זו הערצה עיוורת לעוצמה מעבר לכל עיקרון אחר. במילים אחרות: בישראל נחצה להערכתי הקו המתעתע והמסוכן שבין התפיסה כי רק החזק שורד (שמאפיינת חברות רבות במצב קונפליקט דמים מתמשך) להערצה של הכוח כשלעצמו. עוד יותר מכך, הכוח נתפס פה ככוחנות ואף דיכוי. הרי לא רבים בישראל רואים באנגלה מרקל מנהיגה חזקה המזוהה עם עוצמה למרות שהיא הביאה את גרמניה להיות המדינה החזקה באירופה ושחקן גיאו-פוליטי חשוב בעת שאירופה בנסיגה. העוצמה של מרקל פשוט איננה כוחנית ודכאנית ולכן לא נחזית כעוצמה כלל. מי היה מאמין שגרמניה תייצר לנו מודל של עוצמה שאיננה כרוכה בדיכוי.
.
העת האחרונה גם מספקת שפע של ראיות כי ניתן להיות כוחני ומדכא ולא לשלם מחיר, לפחות לא בטווח הנראה לעין – להפך, אפשר לקיים משטר דיכוי, כזה או אחר, ולחיות טוב במעלה אדומים, באבו-דאבי, בבייג'ין או במוסקבה. הנראטיב של רשע ורע לו פשוט לא משכנע, אולי להפך: התחושה היא שהחזק משגשג. אבל חמור מכך, הדימוי של העוצמה מתגבר גם על שגשוג או הצלחה ממשיים – הכישלון הקולוסאלי של נתניהו בהתמודדות עם משבר הקורונה פוגע בו לפי הסקרים פגיעה אלקטוראלית מתונה והמנדטים עוברים לבנט שייתכן מאוד כי יקים שוב קואליצייה בראשות השליט הבלתי מעורער.
.
אם כן, ככל הנראה אנו הולכים תקופה ארוכה בה מי שיישלטו בישראל הם מי שמשדרים עוצמה הכרוכה בכוחנות ודיכוי האחר. למי שמתקומם נגד דברים כאלו דרושה עבודה רוחנית אינטנסיבית מאוד כדי לא להישחק ולהכנס לדכאון או אדישות. ישנו צורך לחזק את האיכות שניתן לכנות כמאבק בלי ציפיות לניצחון; מאבק שנובע מהיות המאבק הדבר הנכון לעשותו. ברמת הפרויקט הפרטני אפשר וחשוב להציג "תיאוריה של שינוי", כלומר סכמה שמשרטטת יעדים שסביר כי ניתן להשיגם, אבל כעמדה כללית זהו מאבק מעמדה דתית כמעט – כי זה הדבר הנכון; כי חדוות הכוח לשם כוח, ותפיסת הכוח ככוחנות זו תשלובת אפלה, רעילה ומסוכנת.
.
האשימו את השמאלנים שם שכחו מה זה להיות יהודים; הישראלים שכחו כי "לא לעולם חוסן", וזה הצל המרכזי על הפוליטיקה שלנו. סביר שרק ההיסטוריה יכולה לשנות את המהלך הזה.

מחשבה אחת על “התקופה של שלטון הערצת הכוח

  1. "הכישלון הקולוסאלי של נתניהו בהתמודדות עם משבר הקורונה פוגע בו לפי הסקרים פגיעה אלקטוראלית מתונה"

    הסקרים צופים כעת ירידה של קרוב לשליש במנדטים של הליכוד וזאת כאשר נתניהו יכול (אולי בצדק) להאשים את גנץ בכישלון בטענה שלפני שגנץ הצטרף הטיפול בקורונה התנהל למופת.

    תוסיף לזה את האופוזיציה העיקרית (יש עתיד-תל"ם וליברמן) שעודדה(לפחות בחלקה) את הפרת המגבלות וגם יצרה(ביחד עם נתניהו והליכוד) את המשבר השלטוני, כשנתנו התחייבויות כמעט סותרות (יש עתיד – לא לשבת עם נתניהו ולא לשבת עם הרשימה המשותפת ובכל זאת להקים ממשלה. ליברמן – לדרוש ממשלת אחדות למרות התנגדות כחול לבן ואח"כ יש עתיד)

    בסיכום לא נראה לי שצריך להניח הערצת כוח שגוברת על הצלחה ממשית בשביל להסביר את ההישרדות של נתניהו

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s