פופוליזם הוגן ומאוזן – במקום אליטה צרה: ההמונים יאזנו את ההמונים

הפופוליזם בתנופה בעולם. זה בא מתוך התחושה המובנת שאליטות צרות שהסתאבו ושתפסו בעלות על האמת זו כבר לא תופעה מקובלת בעידן זרימת המידע. מאז שהמידע הפך להיות יותר דו-כיווני יחד עם הווב 2.0, כך גם הציפיות של האנשים להיות שחקנים משפיעים ומעורבים יותר התחזקו. ממשל המומחים שמבינים הפך לדבר מאוס ואליטיסטי במובן הרע. יש בכך הרבה מן החיובי, אך גם סכנות שהמרכזית בהן היא רודנות הרוב – הרוב עלול להחליט על רמיסת זכויות המיעוט ולאליטות שפעם בלמו מגמות כאלו כבר לא יהיה כוח לעשות כן. איך מוצאים את שביל הזה בין הנמכת כוחן של אליטות צרות – ולא פעם מסואבות – ובין מניעת מצב של רודנות הרוב? ניתן לחשוב על הקונספט של פופוליזם הוגן ומאוזן. זהו קונספט פשוט:

הרעיון הוא היפוך יחסי הכוחות הפרלמנטריים בגופים שאמורים להיות ביקורתיים מול הממשלה והפרלמנט (הכנסת במקרה הישראלי); כך שלא יווצר מצב שהקואליציה שקובעת את הממשלה גם ממנה את מי שאמור לפקח על הממשלה ועל הכנסת שבה היא שולטת. ומצד שני שלא יישמר מצב של אליטה צרה, המייצגת אינטרס צר למרות שהיא מתיימרת לייצג את הציבור, הממנה את חבריה והנוטה לא פעם לסיאוב.

איך זה ייראה?

בכל מקום שבה יש גוף שאמור לאזן, לבלום או לבקר את הרשות המבצעת או המחוקקת (בית משפט עליון, כלי תקשורת ממשלתי, מוסד ביקורת המדינה וכו'), תיהיה ועדת מינויים שיחסי הכוחות בקרבה יהיה תמונת ראי של המצב בפרלמנט – היפוך יחסי הכוחות. למשל, אם בשנה מסויימת הכנסת מורכבת מ-60% קואליציה ו-40% אופוזיציה, הרי שבוועדת מינויי השופטים לבית המשפט העליון אומנם יהיה משקל רב יותר לנבחרי ציבור מהכנסת על חשבון השופטים עצמם או מי מטעמם, אבל לאופוזיציה יינתנו 60% מהנציגים בוועדת המינויי ולקואליציה 40% מהנציגים. בצורה הזו יווצר איזון. עדיין יהיה צורך להסדיר את גבולות הגזרה במסגרתם מותר לבית המשפט לפסול חוקים או החלטות ממשלה כך שרק במקרים של הפרת זכויות יסודיות יותר לבית המשפט לפסול חוק או החלטת ממשלה – כלומר עדיין יש צורך לאפשר לרוב משילות מבלי שהמיעוט יוכל לשתק אותו אלא במקרי קצה. אבל למרות המורכבות הזו המסגרת כבר לא נוטה לאליטיזם צר, אלא למתן קול למיעוט גדול המהווה כ-40% מהאוכלוסייה. באותו אופן ניתן לייצר מבנה של ועדות מינויים לגופים אחרים שמאזנים או מבקרים את הרשות המחוקקת והמבצעת.

אי-אפשר וטיפשי לחשוב שניתן לעצור את הגל הפופוליסטי שיש גם הרבה מהחיובי, יש להופכו למאוזן והוגן, לכזה המכיל איזונים ובלמים המבוססים במידה רבה יותר על ציבורים רחבים ובמידה פחותה על קהילות מומחים צרות. המחשבה שביחס לכיווני מדיניות כלליים וגסים – להבדיל מפריטת הכיוונים הללו לפרטים – המומחים מבינים יותר מההמונים קצת מתערערת כשמבינים שהמומחים עצמם חלוקים בצורה תהומית. לפיכך לפחות ככל שזה נוגע לכיווני מדיניות גסים רצוי שההמונים יכריעו – הרוב ייקבע את הכיוון והמיעוט (שהוא לרוב רחב הרבה יותר מאליטה צרה) יהיה גורם חשוב בקביעת הקווים האדומים או הביקורת כך שרודנות הרוב לא תחרוג לפגיעה בזכויות בסיסיות של המיעוט.

מחשבה אחת על “פופוליזם הוגן ומאוזן – במקום אליטה צרה: ההמונים יאזנו את ההמונים

  1. השיטה שלך רק תחריף את הבעיה ותמסד אותה. עדיף לרדת מהעץ לפני שתגיע להתנגשות ישירה עם הפופיליסטים (כמו שקרה בטורקיה מול ארודואן). למעשה המציאות הזו איננה חדשה. בדרכה היא חוזרת על המאבק בין הליברלים לדמוקרטים באירופה של המאה התשע עשרה רק ששם הליברלים היו הרבה יותר ישרים באיבה שלהם לעם.

    אני חושב שהדבר הטוב ביותר שתוכל לעשות הוא לחזור ולקרוא את הקלסיקנים. אלו שמדעי החברה זנחו מזמן בשם הקדמה. בתור התחלה אני ממליץ לקרוא את מדיסון בפדרליסט 10(שנותן את התשובה הטובה ביותר איך לשמור את זכויות המיעוט במערכת דמוקרטית) ואת איזנשטדט, ש. נ. 2002 "הדמוקרטיה ונפתוליה: פרדוקסים בדמוקרטיה המודרנית.".

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s