ברית קרה ושברירית או חמה ותודעתית?

מהו פספוס אסטרטגי? להשאיר ברית עם פוטנציאל התקרבות עמוקה כברית הנעשית בחריקת שיניים; להשאיר פוטנציאל עמוק לבריתות אזוריות ברמה הזמנית של אויב משותף במקום ליצור מסגרת זהות משותפת.

מה היה קורה לברית האסטרטגית של צרפת ומערב-גרמניה מול בריה"מ בפתיחת המלחמה הקרה לו צרפת הייתה מחזיקה אזרחים גרמנים תחת משטר אפלייה מבזה?

מדינות הציר הסוני וישראל חולקות אויב משותף: איראן וארגוני הפרוקסי שלה כמו חיזבאללה. סביב הנקודה הזו יש לא מעט שיתופי פעולה ביטחוניים, רובם מתחת לראדר. בעוד שהעניין של מדינות הציר הסוני בפלסטינים פחת, הוא רחוק מלהיעלם. השליטה במיליוני פלסטינים תחת משטר צבאי או מצור זו סוגיה שעודנה יוצרת תחושת זעם והשפלה בקרב רבים בעמי ערב, ועודנה מושרשת כסוגיה חשובה של כבוד דתי, לאומי ופאן-לאומי. סוגיה זו שומרת את אחדות האינטרסים של ישראל עם מדינות הציר הסוני ברמה מאוד קרה, זמנית, שברירית ואינסטרומנטלית – הצורך לפעול נגד האויב האיראני המשותף. בריתות אינסטרומנטליות עשויות להפוך לאט לאט לקשרים חמים יותר, להוביל לשינוי תודעתי עמוק יותר, לריכוך העוינות ופיתוח תודעה של טוב משותף. אז זה לא רק מאבק משותף באויב המסכן את שנינו – מאבק שנעשה בחריקת שיניים – זה פתח להתקרבות תודעתית. בקצה החיובי של התהליכים הללו מתעצבת מסגרת של זהות קולקטיווית משותפת – מסגרת זהות של בני ברית, קואליציה, גורמי המתינות באזור או איך שלא נגדיר את זה.

זה קרה לא פעם במהלך ההיסטוריה, למשל סביב המלחמה הקרה שאיחדה את האויבים-לשעבר באירופה. לו אחרי 1945 היו הצרפתים היו משיתים על גרמנים אזרחי צרפת משטר מפלה ומשפיל, ייתכן שהאינטרס האסטרטגי המשותף של שתי המדינות – מערב גרמניה וצרפת – מול האויב המשותף – מדינות הגוש הקומוניסטי – היה נותר קר והעוינות הבסיסית לא הייתה מתמוססת. וכשבריה"מ הייתה נחלשת ומתפרקת היה פוטנציאל לשוב לקונפליקט גרמני-צרפתי. ללא אלמנט של השפלה וביזוי, הברית האסטרטגית הולידה התקרבות שהיא מעבר לאינטרס המיידי והברור. באותו אופן, כשישראל נוהגת בצורה גסה ואף משפילה בפלסטינים, ובמקרים רבים גם באזרחים ערביים של ישראל, היא משאירה את הברית על מדינות הציר הסוני ברמה הקרה, של אינטרסים זמניים, של שת"פ בחריקת שיניים.

וזה הפספוס הגדול ביותר של עידן נתניהו, שבמשמרת שלו הפכה איראן וארגוניה לאישיו הגדול במזה"ת, והוא משאיר את זה כברית של כורח הנסיבות במקום לטפח ברית עמוקה יותר, שיכולה לשנות את היחס לישראל במזה"ת. כך נראה טקטיקן ששומר על משטר אפלייה מקיז דמים, במקום לנצל הזדמנות אסטרטגית שטומנת בחובה גם צעד מוסרי וגם עוצמה אזורית.

זהו החטא הגדול ביותר של עידן נתניהו מזווית של האינטרס הישראלי.

נכתב לראשונה בפורום המחשבה: הומניזם מעשי

3 מחשבות על “ברית קרה ושברירית או חמה ותודעתית?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s