מה צריך חיזוק אידיאולוגי; מה דורש חריגה מתבניות אידיאולוגיות

רוב בני האדם מטבעם יתאחדו ויתלכדו כשהקבוצה שלהם מתמודדת עם אויב חיצוני; אך יתנהגו באופן אנוכי ואינדיווידואלי, יחסית, במישור הכלכלי. הטבע האנושי הרווח הזה תפור על הימין השמרני – לכידות לאומית ודחיית קולות ביקורתיים מול איומים חיצוניים; ומאידך כל זאב לעצמו במישור הכלכלי.
.
השמאל הפרוגרסיבי הוא הפוך כמעט לחלוטין – עלינו לבקר את עצמנו ולאפשר קולות שונים גם לנוכח איומים חיצוניים כדי שנוכל לעבור מסכסוך לפיוס וכדי שלא ינוצל האיום החיצוני לשם דיכוי פנימי (כפי שקרה לא מעט בעבר); ועלינו להתאחד ולהיות סולידריים ברמה הכלכלית-חברתית.
.
שתי ההגיונות הללו חשובים ותורמים לחברה לפרקים, ומידת חשיבותם משתנה בהקשרים חברתיים והיסטוריים שונים. שתי ההיגיונות הללו גם טומנים בחובם סכנות – אם כי מעטים המקרים ההיסטוריים בהם עמים עסקו כל כך הרבה בביקורת פנימית עד שלא נלחמו באויב חיצוני; לעומת זאת לא חסר מקרים בהם תחת האצטלה של אויב חיצוני עסקו שלטונות בדיכוי פנימי או פספסו הזדמנויות לפיוס. אבל בגלל שההיגיון השמרני הוא אינטואיטיבי וטבעי וההיגיון הפרוגרסיבי נוגד-אינטואיציה ודורש חינוך, הסברה והשקעה, חברה ששואפת להיטיב על חבריה תבקש לטפח את הצד הפרוגרסיבי. השבטיות מול אויב והאנוכיות במישור הכלכלי הם לא שליליים בלבד אך הם ייתקיימו ממילא – גישות אלו יותר קרובות לנטיות קוגניטיביות ראשוניות – ויש בהן פוטנציאל סכנה גדול יותר לחברה. כדי שחברה תיהיה טובה לפרטיה ומיעוטיה – אך גם לקבוצת הרוב – הדגש הפרוגרסיבי חשוב יותר מזה השמרני – לא כי אין חשיבות בשמרנות, אלא כי אין צורך לחזק אותה באופן אידיאולוגי.
.
אבל גם אם לטעמי טובת החברה בכללותה – הטוב המשותף – מחייבת נטייה לצד הפרוגרסיבי זה לא צריך להיעשות באופן מוחלט, אטום ודוגמטי. מחנאות יתר והצמדות לנוסחאות מקובעות, רחבות וגורפות – גם אם של הצד הפרוגרסיבי – אלו נטיות שלא מיטיבות עם החברה. העובדהה שמשהו נחשב שמרני היא לא עילה אוטומטית לפסילתו.  זהו חלק מהצורך באתוס חדש שניתןן לכנותו כהומניזם מעשי – לאמץ את מה שעובד למען הכלל, כולל המיעוטים, ולא מה שנופל תחת תבנית אידיאולוגית כזו או אחרת או זורם עם הלכי הרוח הרווחים (שזה המאפיין את המרכז הפוליטי).
.
אפשר לראות בהומניזם המעשי פרוגרסיביזם פתוח, לא מחנאי או דוגמטי. זהו שמאל פרוגרסיבי שחותר לפיתרונות מעשיים לפני מודלים אידיאולוגיים מקובעים, אבל שמטרת העל שלו היא טוב משותף עם המיעוטים והמוחלשים, ולא אגב החרגתם ו"ניקויים" מהמשוואה. העובדה שהפרוגרסיביזם הפך לא פעם לגאוותני, אטום, צר אופקים ומנותק מקהלים נרחבים וממצוקותיהם הופכת את הפתיחות הזו לדרושה במיוחד. כי לעיתים נראה שבבחירה בינו ובין השמרנות קשה לאדם הגון לבחור.
.
הצטרפו לקבוצת הומניזם מעשי בפייסבוק

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s