הסכנות שבטשטוש בין רגש פוליטי בוער לניהול סיכונים

הפוליטיקה שלנו מבוססת על טשטוש מתמיד בין הציר הערכי-רגשי של דחייה מול הערכה לציר המחשבה המחושבת על סכנה מול ביטחון. כלומר מה שדוחה את השמרנים ייחשב מסוכן על ידם גם בלי קשר לעובדות ומה שדוחה את הפרוגרסיבים ייחשב למסוכן על ידם גם בלי קשר לעובדות; ומה שמוערך על ידי המחנות הפוליטיים ייחשב כמקנה ביטחון מבחינתם בהתאמה. המרכז הפוליטי הוא בהחלט לא המחנה הראציונלי מהבחינה הזו אלא עוד מחנה של מערך דחייה-הערכה משלו. זה כנראה תמיד היה כך, אך לתחושתי הפוליטיזציה של המדע ושל תירגומו לשיח הפופולרי (בריאתנות, הכחשת התחממות גלובאלית ועוד) שחקה עוד יותר את הקושי לדבר על ניהול סיכונים בשיח הפוליטי באופן שלא מוכפף בבוטות לנטיות הלב (הדחייה-הערכה) של המחנות הפוליטיים.
 .
אבל כפי שמלמד אולריך בק, שניתן לכנותו הסוציולוג של ניהול הסיכונים, הסכנות בעולמנו נעשות יותר ויותר גלובאליות ולא ניתן יהיה לטפל בהם ברמת מדינות-הלאום ללא שת"פ אדוק ובונה בין מדינות רבות ככל הניתן. שת"פ כזה לא יצלח אם יתבסס על אתוס החשדן-קמצן: שקודם המדינות האחרות יפחיתו את פליטת גזי החממה ואז אשקול לפגוע בתעשייה שלי בשביל מטרה אמורפית כמו טובת העולם כולו. מהבחינה הזו אתוס פוליטי של קטנוניות לאומנית, והכפפת ניהול הסיכונים למערך הדחייה-הערכה הרגשי שלו, הוא סכנה גלובאלית. בכלל, הכפפת שיח הסיכונים לשיח נטיות הלב הערכיות של מחנות פוליטיים היא סכנה אמיתית, ואשמה של כלל המחנות הפוליטיים. זה לא שיש נקודת מבט אובייקטיבית שלא נופלת לנטייה אדיאולוגית כלשהי, אבל השאיפה לאובייקטיביות מחכימה אותנו והוויתור על שאיפה זו כי לא ניתן להגיע לאובייקטיביות מושלמת מטפש אותנו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s