מאצ"ואי ולאומני העולם התאחדו – על הימין האינטרנאציונלי החדש

תומכי טראמפ נאמנים לאידיאולוגיה הלאומנית ולמאצ'ואיזם כרעיון יותר מלמדינתם?

אפילו אחרי ששקע אבק הבחירות בארה"ב, שיכול לתרץ טירוף רגעי, הטירוף לא מפסיק: מסתמן כעת שתומכי טראמפ תומכים לרוב בפוטין לנוכח ההאשמות החמורות והחד-משמעיות של סוכנויות ביון אמריקאיות על בחישה רוסית בבחירות (למשל כאן). הם לא תומכים בפוטין כי הם רוסופילים; הם לא תומכים בו כי הוא תומך בטראמפ (הם העריצו אותו עוד לפני שטראמפ היה מועמד); הם תומכים בו בגלל מה שהוא מייצג. הלך רוח זה מלמד על מגמה מעניינת של נאמנות לקו אידיאולוגי\תרבותי לפני הנאמנות למדינתם.

.

זה לא מאפיין את כל הימין האמריקאי: רפבוליקאים רבים מאגפים את הדמוקרטים בשטנה לפוטין על מהלך הבחישה בבחירות ורואים בה צעד תוקפני כלפי מדינתם (אפילו שהמנהיג הרוסי סייע למחנה הרפובליקאי); והם מבקשים להטיל סנקציות חמורות יותר על רוסיה לעומת ממשל אובמה. לכן יש להבחין בין הימין האמריקאי השמרן והפטריוטי לאותו אלט-רייט טראמפיסטי שנאמן קודם כל למה שאנטי-ליברלי לפני שהוא נאמן לאמריקה – עד כדי תמיכה באקט עויין של הפרת ריבונות מצד סוכנות ביון זרה. ריאקציוני כל העולם התאחדו!

.

נוצר פה מצב מרתק במסגרתו התומכים הכי גדולים בלאום בלאומיות מעדיפים את מי שתומכים ברעיון הלאומנות מרחבי העולם על פני בני הלאום שלהם המחזיקים בעמדות פחות שמרניות. הלאומנות הפכה פה מזיקה קנאית ללאום שלך לזיקה קנאית לרעיון הלאומיות לפני הכל – כלומר באופן אבסורדי הלאומנות הפכה לערך אוניברסלי מופשט המנותק מהלאום הקונקרטי.

.

ואי אפשר להתעלם מהמרכיב המאצ'ואיסטי במשוואה. אחרי הכל פוטין הוא לא בדיוק נציג מובהק של הלאומנות. משטרו ונטייתו למדיניות מצביעים על הרבה קווים לאומניים, אבל לא רק, והוא לא מקדם שום מניפסט לאומני מפורש, מסודר וברור. הרבה יותר מלאומנות הוא משדר כוחנות ומאצ'ואיזם; שיר הלל ל"גבר הישן" אל מול הסדר המגדרי החדש והמאיים. בממים הרבים של האלט-רייט התומכים בפוטין, הוא מושווה תדיר לאובמה בתור הגבר הקשוח שמשחק עם טיגריסים לעומת הסיסי שמחזיק בכלב שעשועים "נשי".

.

טראמפ, גם כן, יותר מכל דבר אחר, משדר את דמות הגבר הישן – גם אם בסגנון יותר בידורי ופחות שתקן-קשוח מפוטין. התבטאויותיו הסקסיסטיות של טראמפ היו יותר חריפות, בוטות ורווחות מהתבטאויותיו נגד כל קבוצה אתנית. טראמפ למשל טען כי הוא לא מתנגד להגירה אלא שתיהיה חוקית – קשיחות וחוק וסדר באים לפני הסתייגות ממיעוטים או שנאה כלפיהם. כשהוא דיבר נגד מקסיקנים הוא אמר שהם לא שולחים לארה"ב את טובי בחוריהם, אלא את האנסים. זו לא הייתה הכללה נגד כלל המקסיקנים כקבוצה אתנית שלמה כמו תחושת איום על נשותינו (ולא התבטאויותיו על נשים ניתן להניח שזה לא עניין של זכויות נשים מבחינתו כמו השפלת הגברים האמריקאים). וגם המיזוגניה שלו, ברטוריקה נגד קילנטון ובכלל, התעלתה על כל קסנופוביה.

.

אם כן, מאצ'ואיזם וסקסיזם מובילים את התמהיל הריאקציונרי הזה, לצד התנגדות לגלובליזציה, יותר מאשר אידיאולוגיה לאומנית מגובשת, שלמה וסדורה. כך נראית הנטייה האינטרנאציונלית של הימין החדש: זהו גלובליזם של אנטי-גלובליסטים, המאוחדים יחדיו מעבר לכל הגבולות הלאומיים והתרבותיים נגד טשטוש הגבולות הלאומיים והמגדריים; אחווה של הגברים הישנים מכל העולם (והנשים הישנות המאויימות כמוהם מהשינוי בדימויי ותפקידי המגדר) נגד "כת הפוליטיקלי קורקט". חשבתי פעם שהחוגים למגדר חסרי השפעה רחבה, אבל אולי הרעיונות שהם מהדהדים תורמים לסדר העולמי החדש שאנו חווים, סוג של מלחמת עולם מגדרית, כשאובמה, טרודו ומרקל בפינת הג'נדר-בנדר, מול מחנה הגברים-גברים.