לקחת נשימה עמוקה ולצלול

"זרמי עומק", זה הדיבור החזק כעת על פספוס הסוקרים והפרשנים מול עליית טראמפ. המושג הזה מרמז אולי גם על הכיוון הרצוי לשמאל: לרדת מהמאבק על הכותרות, הממים, הקמפיינים המהוקצעים וזמן המסך, ולצלול, לפחות לכמה שנים [רעות], אל עבר זרמי העומק של החברה. יש כמה אנשים יקרים שכבר עושים זאת, בעיקר בהתאגדויות עובדים וחינוך, שמגיעים לקהלים מגוונים. אומרים שבדרך דומה הצליחו המתנחלים באופן כה פנומנלי לקום מהקרשים.

השמאל בארה"ב לא בקרשים, הוא סך הכל קיבל רוב בבחירות והדמוגרפיה לצדו; הוא הזניח אזורים גיאוגרפיים שבשיטת האלקטורים יכולים להעניש את הממשל המרכזי [בכך יתרונה של השיטה הזו]. השמאל בארץ נמצא בפוזיציה עוד הרבה פחות נוחה, הוא חייב לקחת נשימה עמוקה, ולצלול. אני עובד כעת על פרויקט חינוכי, אבל אם אין לכם כיוון למשהו כזה, לא חסרים ערוצים להתנדבות מתחת למפלס פני הים של השיח הציבורי השטחי ומסיח הדעת. ממליץ בהקשר הזה על התנדבות לכוח לעובדים, ארגון יקר שמביא אנשים לחוש כיצד עוצמה מבוססת-סולידריות יכולה לעבוד למענם הן במישור החומרי והן במישור של כבוד אנושי, כעובדים הנתונים לחסדי הנהלות דורסניות. הוא מאפשר למסגר מחדש מה זו עוצמה במישור הפוליטי, לא דרך קשקשת, אלא דרך חוויית חיים חיונית. התאגדות עובדים דמוקרטית מאפשרת לשכנע בתוקפה של עוצמה שאיננה הזדהות עם מנהיג כוחני ונרקסיסט, שאנו נותנים לו את כוחו והוא משמר את חולשתנו. זה נעשה עמוק מתחת לשיח התקשורתי, בעבודה סיזיפית של גיבורות וגיבורים.

אנושיות הנצח לא מפחדת מדרך אינסופית

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s