היכל היוהרה של ניתוח עלייתו של טראמפ

בתור מי שהימר על טראמפ, אני מרשה לעצמי טיפה להעז ולהכנס להיכל החוצפה והיוהרה של להתפרשן בימים בלתי צפויים וברורים אלו. אז אם כל הזהירות, ההסתייגויות והכוכביות, זה ההימור שלי לגבי הפקטורים שנתנו פוש לבחירתו של האיש. הניתוח יכלול את הבנאלי והשחוק, כי זה חלק מהסיפור לטעמי, אבל אנסה לחרוג מכך. כמובן שיש זיקה בין הסעיפים:
1. הקרב העיקרי להערכתי הוא על מהי "עוצמה", איך היא מוגדרית ונראית ועד כמה היא חיונית לחיינו ולעצם קיומנו; קרב זה נא לכיוון של: אנחנו במלחמה קיומית מול כוחות פנימיים וחיצוניים לא לגמרי מובנים וצריך איזה בן זונה שחצן וכוחני שינקוט בצעדים מיידיים וקיצוניים ושייגן עלינו גם אם הוא ידפוק אותנו קצת. הממסד הישן הססני, איטי, כבול מדיי או אף נתון למרות האוייבים. אבל… זו לא סתם עוצמה, היא לא עומדת מול בינוניות, מתינות ושקילות אלא מול סכנה קיומית; כך שעוצמה זה לא לבלוט, זה לשרוד; הבחירה היא בין להיות גרייט אגיין או שדעא"ש יכבוש אותנו או שהמקסיקנים הלא חוקיים ייפרקו אותנו מבפנים או משהו כזה. לכן זה לא היה רק סיפור של לבנים, אלא סיפור של מי שסובלים מתסמונת ה-domination or annihilation – אם אנו לא שולטים אנו לא בחיים. נשמע מוכר?
2. פחד מהגירה מאסיבית, אובדן הזהות של "הבית" הלאומי הישן והטוב בתיבול של (בהמשך לסעיף 1) איסלמופוביה וחרדת ג'יהדיזם וטרור מובנת. למעשה מדיניות ההגירה המאסיבית [שקידם גם הימין הכלכלי וגם השמאל הפרוגרסיבי] הביאה לתגובת ריאקציה ברחבי העולם, ובפרט באירופה וארה"ב. ספק עם גל גלובאלי זה הגיע לשיאו והוא מסוכן ביותר. יוצא שהתומכים הכי רעשנים בקליטה נרחבת של פליטים עלולים לסייע לעליית הפוליטיקאים שייחסמו קליטת פליטים ואף ייגרשו את מי שנקלטו ואלוהים יודע מה עוד הם ייעשו. בעיני זה טראגי.
3. ביצועיות: העדפת הידע המעשי של השוק על הידע המעשי של ממסד שלא למטרות רווח [למשל ממשלה] כמדד למנהיג בעל יכולת ביצוע: בממסד הממשלתי מדברים ומדברים ודברים זזים בקצב איטי אם בכלל, בעסקים הדברים זזים מהר, נמצאים שם "ביצועיסטים", והצלחה מול הפסד זה דבר מאוד מדיד בזירה זו. אז אני יודע שיש את הקטע הזה שטראמפ התחיל עם כסף גדול והפסיד מלא, אבל הוא הרבה יותר הרוויח מהפסיד, והדימוי שלו הוא של מצליחן. בוטום ליין: הרעיון שאם הוא יודע לנהל עסק הוא יידע לנהל מדינה ניצח את – יש לה ניסיון בלשתות תה מאחורי הדסק של משרד ממשלתי מכובד. השוק ניצח את המדינה. עכשיו, הבוז ליכולת של הממשליות הוא צודק במובנים רבים לטעמי, מכיוון שהממשליות לא השכילה להכניס לתוכה תחרותיות ויצירתיות ויזמות – תכונות שלא חייבות להישאר רק בשוק הכלכלי או רק בפורמט של מיקסום רווחים חומריים למעטים או דריסת החלשים. הממשליות התקבעה על מודל ישן של הפקידים המתאימים בוחרים את הפקידים המתאימים, ולא סתם זה אפור ולא יעיל בהשוואה לשוק. הילרי קלינטון היא נערת הפוסטר של האליטזם של עובדי מדינה לא מאותגרים שנותרים בתפקידם שנים בזכות קשרים משפחתיים או חבריים. באותו סל דימויים זה מנצנץ גם מודל של הצלחה רהבתנית: העדפה למצליחנות מוחצנת על פני שקילות ופעולה מדודה.
4. האיום שבערעור זהויות מגדריות: זה פחות הפוליטיקלי קורקט ויותר מכך מודל הגבריות הישנה וה"טובה". כי אני לא בטוח עד כמה המוני גברים לבנים מוטרדים מניסוחיי נייטרליות מגדרית עד כדי כך [הגם שהם עשויים לבוז או לגחך עליהם], אבל ברמת הדימויי חורה להם שדמוית הגבר והאישה ותפקידיהם במשפחה עוברים טלטלה מסויימת, שצורת דיבור והתנהגות מסויימת היא כבר לא נחשבת לכבוד אלא לבושה. זה מערער גם לא מעט זהויות נשיות ישנות יותר שלכן בוחרות לתמוך במי שמייצג את מודלי המגדר הישנים. שימו לב שמבוגרים הצביעו לטראמפ הרבה יותר מצעירים. לו הייתה ההצבעה רק בקרב צעירים, הילרי הייתה נשיאה. מבוגרים יותר מזועזעים מהשינויים בדימויי המגדר. טראמפ הוא הכי הגבר-גבר הישן שנחשב לפסול בליברליסטאן.
5. הממסדיזם\הילרי – השנאה לממסד גוברת והילרי מייצגת את הממסדיזם והשחיתות. זה אובייס. אבל מעבר לכך ומעבר לרעיון שטראמפ הוא אדם מבחוץ, הוא גם ברמת השיח לא מדבר ממסדית. זה לא רק שפה בוטה ופשוטה, וישירות שנתפסת ככנה [את זה ציינו כבר לעייפה ובצדק], זו גם העובדה שהוא מציע הצעות שוברות מוסכמות וכללים רגילים [חומה מול מקסיקו, מניעת כניסת מוסלמים], זה צמא לרדיקליות ותזוזה אמיתית מול קיבעון דו-מפלגתי שמונע כל צעד משמעותי בכיוון כלשהו.
6. אינטרסים וייצוגם בזירה הציבורית – כן, יש את מי שנזנחו מאחור, פועלים ומעמד בינוני נמוך בקרב הלבנים, זה אובייס. אבל מעבר לכך, הדגש שניתן גם בתקשורת האמריקאית למוחלשות על רקע אתני לא נתן כמעט זמן מסך וקול לאנשים שנדחקו על רקע כלכלי, אלא במסגרת השגורה של הדיבור על הפועלים והעניים – שיח מעמדי או בשיח המהפכני של תנועת אוקיופיי שהייתה רחוקה חברתית מנפגעי הכלכלה בליבה של אמריקה. המוכים כלכלית לאוו דווקא מוכים במובן המעמדי הישן, ייתכן שעדיין יש להם הון והם נחשבים למעמד בינוני, אבל הם נפגעו כלכלית קשות מכל מיני תזוזות בכלכלה ובחברה מבלי אפילו שסבלם ייקבל ייצוג וביטוי בשיח הציבורי. במובן הזה שיח הזהויות לא בא לצד השיח הכלכלי, אלא העפיל עליו. המעט שנשאר מהשיח הכלכלי הישן היה בצבע של שיח הפועלים המעמדי. ופה הפספוס של שיח האנחנו ה-99% החדש שכן יכול היה לתת מענה לכך, אבל היה גם רחוק מאוד חברתית מהמוכים כלכלית במיד ווסט. לכן זה לא הדהד: המוחים בניו-יורק לא יצרו הזדהות אצל חוואים או פועלים בלב ארה"ב, ומשום שאין הרבה תודעה מעמדית בסיפור, להערכתי – יש הרבה תודעה של קורבנות לתהליכים גדולים שאין לפרט ואף למדינת הלאום שליטה עליהם – גם השיח המעמדי הישן לא הדהד. טראמפ עשה זאת בעוז, הוא דיבר ישירות על האנשים הללו ולא על איזה מעמד מופשט של 99% מהאוכלוסייה, הילרי נגררה בשוליים ולא ייצרה אמינות לגבי זה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s