מתי מותר להפר זכויות אדם לצרכים ביטחוניים?

גם אם לוקחים בכובד ראש את הטענה שהמשטר הצבאי בגדה הוא הכרח ביטחוני בל יעבור, עדיין יש ללכת לאו"ם
אם הפרת זכויות אדם נעשית למען ביטחונינו, הרי שהדבר מוצדק – זהו גרעין הטיעון של הימין-מרכז הפחות דתי\מתנחלי כדי להצדיק את המשך המשטר הצבאי הישראלי בגדה. זהו לא ימין שמדבר על זכותנו על ארץ אבות, אלא על זכותנו לחיים ללא טילים, עם או בלי תהילים. לכן, מבחינתו לפעול לסיום המשטר הצבאי זה לפעול נגד ביטחונינו, ולעשות זאת באו"ם זה חמור שבעתיים.
.
 הרעיון שביטחון דוחה זכויות יכול להיות גם טיעון למען ביטול חזקת החפות – כי בגללה פושעים רבים משוחררים בשל חוסר יכולת להרשיע אותם מעבר לספק סביר וכך מהווים סכנה לציבור. הטיעון הזה הוא מידרון חלקלק אבל אני לא פוסל אותו מכל וכל. אני לא טהרן ולא חולק על כך שסכנה ביטחונית משמעותית ורחבה יכולה להצדיק, לעיתים נדירות, חריגה מדודה, שקולה, נקודתית ומינימלית מעקרונות של זכויות האדם. אלא שבמקרה כזה חובת ההוכחה היא על הצד שמבקש להפר זכויות כאמצעי הגנתי – להוכיח מול הקהילה הבינלאומית את ההכרח הביטחוני שבהפרה. הקהילה הבינלאומית היא זאת שמולה צריך להוכיח כי יש הכרח ביטחוני לחרוג מעקרונות זכויות האדם במצב נתון ולא שהדבר ייקבע על ידי המדינה עצמה – אחרת כל ממשל מפר זכויות ייקבע באחת שהדבר נעשה לצורכי הגנה עצמית וייקבל פטור ממשפט העמים. להבדיל, לקהילה הבינלאומית יש את הפוטנציאל להקים גוף נטול פניות – למשל בהקמת ועדה של מדינות המבטאות מגוון עמדות, שאינן צד בסכסוך או בעלות עמדה מוקדמת נחרצת (בניגוד למועצת זכויות האדם של האו"ם הפועלת באופן מחפיר).  הרעיון שצד אחד ייתן לעצמו פטור מכללים בינלאומיים על דעת עצמו הוא מופרך.
ביתר פירוט, על הצד שמבקש להפר זכויות להוכיח ש:
.
1. הסכנה הביטחונית תופחת משמעותית באם תבוצע הפרת זכויות האדם האמורה, לעומת מצב בו הוא לא יבצע הפרה זו.
2. אין דרך מעשית סבירה אחרת לשפר את הביטחון מבלי לבצע את הפרת זכויות האדם האמורה.
3. ההפרה האמורה להתבצע מצומצמת רק למטרת התגוננות נטו ואיננה חורגת לתכליות אחרות שאינן התגוננות.
4. לסיום: הסכנה הביטחונית היא משמעותית וההפרה של זכויות האדם שהוא מבקש לבצע כאקט מנע הגנתי פרופורציונלית לסכנה זו.
.
השליטה הישראלית בגדה כושלת בכל ארבעת הנקודות הללו:
.
1. המשטר הצבאי בגדה הוא אמצעי להפחית את הסכנה מצד קיצוניים פלסטינים? מהנתונים העובדתיים לא ניתן להוכיח שישראל תיהיה חשופה לסכנה גדולה יותר באם תסיים את המשטר הצבאי (ואפילו ללא הסדר) לעומת המשך המצב הקיים: מונה הקורבנות הישראלים מטרור שמקורו באוכלוסייה שתחת שלטונינו הצבאי בגדה לא מפסיק למנות מתים ופצועים בכל שנה, לפחות מאז האינתיפאדה הראשונה. טרור שמקורו בגדה ממשיך לגבות קורבנות בצד הישראלי גם הרבה אחרי ששקטו יחסית הזירות העוינות מהן נסוגנו [דרוום לבנון] או נסוגנו חלקית [רצועת עזה]. הגזרות הללו הקיזו אומנם דם, אבל הניסיון מלמד כי ניתן היה להגיע מולן להרתעה סבירה; לא כך מול הגדה. נזכר ששיא הטרור של אינתיפאדת אל אקצה, בניגוד למיתוס, אירע בעודנו שולטים בגדה, רק בתצורה שונה מבעבר – תצורה שנשמרת עד היום. גם איזרוח תושבי הגדה הוא חלופה פחות מסוכנת מהמשטר הצבאי עליהם – הפלסטינים אזרחי ישראל מגלים שיעורי טרור נמוכים יחסית לאחיהם בגדה הנטולים זכויות אזרחיות, ונתונים אמפיריים מהעולם מלמדים על מיתאם בין היעדר זכויות פוליטיות ואלימות פוליטית מוגברת. ככלל, ישראל תמיד הגנה על עצמה טוב יותר מבלי לשלוט על אוכלוסיה עוינת ונטולת זכויות אזרחיות – אנו מוקפים באוכלוסיה עוינת שבפועל ממעטת לפעול נגדינו מבלי שנשלוט עליה. נזכיר שבין מיליוני הפליטים הפלסטינים בירדן ובין כביש הערבה בדרום מפרידים קילומטרים ספורים, ללא גדר ועם נוכחות דלילה של צבא ירדן או צה"ל. למרות זאת, ולמרות שהם עוינים אותנו, הם לא מקור בעיותינו הביטחוניות. אז אולי יש סכנה ביטחונית בסיום המשטר הצבאי בגדה, אבל לא הוכח שהמשכו של משטר זה ייגבה פחות קורבנות ישראלים; אם כבר ניסיון העבר מרמז שלהפך: מסוכן יותר לשלוט בפלסטינים באמצעות גנרלים.
.
2. גם למי שלא מאמין כי סביר שיתממש הסדר שלום בדורנו, הרי שהסעיף הקודם מוכיח שניתן להתמודד עם הסכנה הביטחונית טוב יותר בלי הפרת הזכויות שבמשטר צבאי – באמצעות הרתעה מבחוץ שמביאה לאי-לוחמה בפועל, ולא על ידי שליטה מבפנים שמחייבת חיכוך קבוע ודיכוי מתמיד. באמצעות הרתעה מבחוץ השיגה ישראל ביטחון מירבי מול רוב אויביה. למעשה, רוב בכירי מערכת הביטחון הישראלית חושבים שישראל יכולה להתמודד עם סכנות ביטחוניות לאחר נסיגה מהגדה – הם לא היו תומכים בהסכם עם הפלסטינים – שעלול להיות מופר – אם לא היו סבורים שיש מענים לתסריט של קריסת ההסדר. בעידן בו יש לנו הסכם שלום יציב עם ירדן, וסוריה ועירק התפוררו, ברור שאין כל סכנה קיומית במדינה דלה וקטנה ליד המעצמה הגרעינית הישראלית. אם כן, לא הוכח שלא ניתן להתמודד עם סכנות ביטחוניות ללא ההפרה הקבועה והכוללנית של החלת משטר צבאי על מיליוני אנשים.
.
3. וודאי שמשטר האפלייה הצבאי בגדה לא מצמצם עצמו רק לצרכי ביטחון, כלומר רק כדי למנוע ירי רקטי או פעילות עוינת אחרת לעבר ישראל – המשטר הצבאי בגדה כולל גם הקמת התנחלויות ומאחזים, לא פעם על אדמה פלסטינית פרטית; הוא כולל חסימת הפיתוח של הפלסטינים על כ-60% משטח הגדה [כולל בשטחים המוגדרים אדמות פרטיות של פלסטינים], הוא כולל הפניית משאבי הטבע והמחצבות לידיים ישראליות, הוא כולל מגבלות על ייבוא וחסימת ייבוא של תרופות גנריות זולות עבור האוכלוסייה הפלסטינית הענייה – ועוד ועוד היבטים שאינם ביטחוניים גרידא. משטר האפלייה הצבאי חל ופוגע גם בפלסטינים שאין כל אינדיקציה שהם מבקשים לפעול באלימות (לעיתים מדובר בכפרים שלמים שקל להבחין כי הם פחות עוינים ולא אלימים אך סובלים באותה מידה ממשטרה הצבאי). כלומר הפגיעה בזכויות המתחזה להגנה בהחלט לא מצמצמת עצמה לתכלית ביטחונית-מניעתית בלבד.
.
4. המשטר הצבאי לא פרופורציונאלי לסכנות: הוא לא מבקש לשלוט על כמה גבעות שולטות המהוות סיכון טקטי בקרבת הקו הירוק\נתב"ג אלא על תא שטח עצום. אם מתייחסים לאפשרות לסיים את המשטר הצבאי באמצעות איזרוח ומתן זכויות שוות לפלסטינים, הרי שלא פרופורציונלי להחזיק עשרות שנים מיליוני בני אדם תחת משטר אפלייה צבאי בשל סכנות מהסוג של מדינה עם מיעוט גדול של אזרחים ערבים – מרגע שהפכו לאזרחים, הערבים אזרחי ישראל לא היוו מעולם איום ביטחוני משמעותי. אם מתייחסים לאפשרות של נסיגה הרי שהמשטר הצבאי לא פרופורציונאלי ביחס לסכנה של נשק רקטי ספורדי, שניסיון העבר מלמד כי הוא לרוב לא מביא להרג וכי ניתן להגיע להרתעה מול משגריו – זה פרופורציונאלי רק מזווית ישראלית, לא מזווית אובייקטיבית.
.
מכל אלו ניתן ללמוד שישראל לא יכולה להוכיח כי המשטר הצבאי והמפלה בגדה הוא אמצעי ביטחוני מינימלי והכרחי המצמצם עצמו למניעת סכנה ביטחונית ושאלמלא הוא הסכנה תיהיה גבוהה יותר. הטיעון הביטחוני טוב אולי להפחדות בתוך השיח הישראלי, הוא לא יכול להצדיק הפרה מתמשכת ורחבה של זכויות האדם מול השיח הבינלאומי. זו לא הגנה עצמית, זו הפרת זכויות.

7 מחשבות על “מתי מותר להפר זכויות אדם לצרכים ביטחוניים?

  1. כמי שמחפש כל העת דרכים כיצד לצמצם את מאפייני הכיבוש ובכלל זה מתנגד להתנחלויות מזה למעלה מ40 שנה אני חייב להגיב בקצרה על מספר טיעונים בטחוניים שגויים.
    1. אין ספק שהשליטה המלאה כמעט בשטח מפחיתה מאד טרור -מבצע חומת מגן והנתונים לפני ואחרי מוכיחים-אין מניעה כוללת וגם לא יכולה להיות.
    2. השליטה אינה יכולה להיות רק על כמה גבעות שולטות על נתב"ג כי קיימות רקיטות שקל מאד לשגר לטווחים ארוכים בהרבה. אם עזה כבר מסכנת את תל אביב הגדה אם לא נשלוט בה תסכן הרבה יותר-זו עובדה
    3. שאלת המידתיות-איני יודע איך בודקים זאת. אם יעלה החמאס בגד ויצטיייד כמו ברצועה אזי כיבוש מלא ומוחלט של הגדה יהפוך חלופה בלתי נמנעת.
    4. זהו המלכוד שלי כמי שלא רוצה בכיבוש-האמת מחייבת לומר שאין לי פתרון בטחוני מניח את הדעת אולם אני מוכן לשקול פתרון שהצבא יכול לחיות אתו-בעניין זה יש כידוע דעות סותרות גם בצבא

    • 1. תשווה לדרום לבנון או רצועת עזה לאחר הגעה לשיווי משקל הרתעתי ושקט יחסי – דבר שלא מתאפשר בגדה מן הסתם בשל חיכוך ודיכוי מתמיד.

      2. אתה מדבר פה על ירי תלול מסלול שהוכח מניסיון עבר שמסב מעט יחסית אבדות וניתן להביא להרתעה של משגריו, כך שבסופו של יום זו אופצייה פחות מדממת לנו כישראלים.
      4. ראה 1

      • ברצועת עזה לא הגענו לשום דבר אלא להפסקת אש שתימשך כמה שתימשך. אם היכולות של הרצועה יעברו לגדה אוי ואבוי
        אין שום קשר בין רמת האבידות לנזק. שתי רקטות שינחתו ליד מסלול בנתב"ג מבלי לגרום לשריטה או אפילו לזגוגית מנופצת משתקות בו ברגע את כל התעבורה האווירית. אני תושב נהריה וראיתי מה עושה ב2006 הפגזת רקטות שגורמת למעט מאד נפגעים-העיר שותקה לחודש וחצי-מחר זה יקרה בכל ישראל
        יתר על כן גם היכולות שלנו להגיב באופן שבאמת ירתיע פוחתות בשל המשפט הבינלאומי . מה שרוסיה יכולה לעשות בחאלב אנחנו לא יכולים לעשות בשכם.
        המשוואה פשוטה -אפשר לסגת שיש שלטון חלופי חזק שמעוניין בשקט-זה היה הבסיס לאוסלו וזה התמוטט.. סיום הכבוש משמעו היום גם סיום השלטון החצי אוטונומי של הרשות שתלויה בנו,נצחון החמאס בגדה והכרח לכבוש מחדשת והשלטת שלטון ישיר.
        מצטער אבל כרגע אני לא רואה חלופות רציניות למצב הקיים ונכון צש/אנחנו יכולים הרבה לשפר ולא עושים זאת אבל נסיגה מהשטח לא באה בחשבון היום

      • זה אולי משכנע בישראל, בכל פורום בינלאומי רציני אתה לא תוכל לשכנע שלמרות שיש לך פחות אבדות אחרי שנסוגת באמת משטחים עוינים, וגם ללא הסכם, אתה עדיין צריך לשלוט בשטחים עוינים, להחזיק מיליוני בני אדם כנתיתים פחותי זכויות תחת משטר אפלייה צבאי ועוד להמשיך לעשות בשטח כל מיני שימושים אזרחיים שכלל לא קשורים בביטחון

      • אגב, אתה תושב נהרייה, אז בוא תגיד לי בבקשה: מתי היה יותר בטוח בנהרייה – כשישראל שלטה ברצועת הביטחון בלבנון או כעת?

  2. יריב, החשיבה שלך מעניינת, אבל חלק מהנקודות שאתה מעלה שגויות. בלבנון השגנו מידה של הרתעה. ברצועת עזה לא. הסיבות לכך מורכבות, ולא ניתן להעמיד סימן אחד – האם נסוגנו מהשטח הכבוש, כדי להסיק האם הרתעה אפשרית. גם חמאס וגם חיזבאללה הם כוחות מקומיים במובן מוגבל, ויותר נכון לראות בהם כוחות אזוריים, בתוך איזורים של כשל שלטוני. הטיעון בעד השליטה בשטח, אינו מתבסס על ספירת קורבנות או קורבנות פוטנציאליים, על על שליטה בטחונית כאמצעי לברירה פוליטית – למי יתאפשר לתפוס את השלטון בשטח ממנו ניסוג ומה רמת האיום הצפויה במצב החדש, גם בתרחיש של שליטה אפקטיבית מצד גורם מוגדר, וגם בתרחיש כאוטי של כשל שלטוני. על קריטריון 1 לא ניתן לדעת בודאות. הנסיגה מלבנון הובילה לשינוי פוליטי שגרם לנסיגה של כוחות הצבא הסורי מבלבנון כעבור מספר שנים. הדבר לא היה צפוי או מתחייב מראש כתוצאה מהנסיגה. כל תשובה לאמת המידה 1 היא בעצם עניין של סברה. לגבי 2 – שיפור הביטחון באמצעים אחרים, בחן את הנסיגה מעזה מנקודת רעות פלסטינית – הפיכה צבאית של חמאס שהולידה תגובה ישראלית אלימה פי כמה וכמה בעוצמתה מחיי תושבי עזה בזמן השלטון הצבאי הישיר. נכון שזה לא היה קורה, אלמלא ההפיכה שעשה חמאס, אבל לישראל לא היה כח למנוע אותה, צעד שהוליד הרבה אלימות וקורבנות משני הצדדים. אני לא אומר "עדיף להם הכיבוש הישראלי" במובן מהותני, אלא רק אומר שלא תמיד נסיגה היא הפתרון הנכון. הנסיגה מלבנון הייתה חלק ממהלך של שיפור המצב הבטחוני. הנסיגה מעזה, ובייחוד מציד פילדלפי, יחד עם הפיכת החמאס, פגעה בה. בכל מקרה, אני לא חושב ששיקולים בטחוניים הנחו את 2 הנסיגות אלא שיקולים ערכיים ופוליטיים, מוצדקים לפי דעתי, עד כמה שאני מבין אותם, גם אם יש להם מחיר (ולא תועלת) בטחונית. 3. תכלית ההפרה כהתגוננות – זה קריטריון שמוביל לפרדוקס. ברור שהלחימה בעזה (הגנה, הרתעה וגם ענישה) עומדת בו יותר מאשר המעורבות הישראלית ביו"ש (הגנה, אפליה, נישול, הרתעה, ענישה, ניצול כלכלי ) ועם זאת, הקטלניות של הלחימה בעזה גבוהה בהרבה מזו ביו"ש. השליטה ביו"ש גורמת לשלטון הישראלי, כולל הנוכחי, לכבד יותר את זכויות האדם של הפלסטינים שם מאשר את אלו של הפלסטינים בעזה, ממנה נסוגנו. מטרתי איננה להצדיק את הכיבוש, אלא לבקר את ניסוח הקריטריון והפרדוקס הטמון בו. 4. מכיוון שהסכנה הבטחונית שהכיבוש מונע איננה הסכנה הקונקרטית, שאותה הוא לכאורה מונע, אלא הסכנה הפוטנציאלית, אין אפשרות מעשית לתת תשובה לאמת המידה הזו. על פי אמות מידה אחרות, ברור לי כי השלטון הצבאי בישראל מפעיל דיכוי מיותר ולא פרופורציונלי, ואף מעורר תגובות נגד חריפות שמגבירות את האיום – כאשר מבחינה סמלית וקונקרטית כאחד, מדיניות ההתנחלויות של ישראל יוצרת את הרושם שתכליתה להשתמש בשלטון הצבאי לשם החלפת אוכלוסיות ונישול זוחל, ולא להגנה עצמית, כאשר חלק ממנה כרוך גם בהעלמת עין של המדינה ממעשיהם של מתנחלים קיצונים – מראית עין שהם בעצם שליחיה ולא מתנגדי מדינת ישראל, כפי שהם מעידים על עצמם. לסיכום, אני חושב שבמודל שאתה מציע יש פגמים מהותיים ולא ניתן בעזרתו לפסול או להצדיק תפיסה בטחונית של השטח. גם הנימוק של זכויות אדם כהצדקה לנסיגה איננו תמיד עומד בקריטריון של מוסר האחריות. זכויות האדם של תושבי עזה מופרות ביתר שאת לאחר הנסיגה הישראלית, קודם כל ע"י חמאס, ובעקבות התוקפנות של חמאס גם על ידי ישראל. את השליטה ארוכת השנים של ישראל בפלסטינים, יש לפרק בהדרגה. התהליך חייב להיות מלווה בפעולה ציבורית ישראלית שתציב גבולות לשאיפות או שאיפה לגבולות מוגדרים, וסיוע עקיף בבניית חלופה לשלטון הישראלי שתוכל לשלוט בשטחים מהם ניסוג, ללא הפיכתה לדרום לבנון חדשה. אני מדגיש זאת כי הרשות והחמאס כאחד אינם רוצים או יכולים לעמוד במשימה זו, לפחות עד כה. בינתיים, יש להפחית ככל שניתן את הפרת זכויות האדם של הפלסטינים תחת הכיבוש הישראלי וראוי לקחת לקחת סיכונים בטחוניים מדודים לשם כך, כדי לאפשר מצב בטחוני משופר בעתיד, הכרוך גם בשיפור מצבם הכלכלי של הפלסטינים

    • אני מדבר ברמה אחרת לגמרי: מכך שחובת ההוכחה היא על הצד שמבקש לקיים הפרה של זכויות האדם, להראות שללא ההפרה מצבו הביטחוני יורע, אין פה הרבה מקום לוויכוח. הטענה היא לא שאין אפשרות או תסריט ספקולטיבי כלשהו לפיו תיהיה הרעה ביטחונית ללא ההפרה, העניין הוא להוכיח שההפרה היא היא הערובה היחידה ליותר ביטחון. זאת לא ניתן להוכיח, בהתסס על ניסיון עבר, גם אם מניחים שהסכם שלום בלתי אפשרי. אי שליטה פגעה בישראליפ פחות לעומת שליטה [למרות שאפשר לטעון שהיא הביאה דווקא ליותר הרוגים פלסטינים אבל זה כבר שיקול של הפלסטינים]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s