מה שלא הולך בכוח, הולך בכוח אחר

סגנונות של הפעלת כוח בקונפליקט אלים והמוטיווציה להתנגדות: הבהרת גבולות או הבערת השטח.
.
מי שחפץ בשלום לנוכח קונפליקט לאומי אלים, חייב לקחת בחשבון שלא בכל הקשר או נקודת זמן יכול דיאלוג לא-אלים, כשלעצמו, להביא את היונה עם העלה של זית. בארגז הכלים של צד בסכסוך אלים חייבת להיות גם היכולת להפעיל כוח באופן מושכל דווקא כדי לקדם את האפשרות לפיוס. אחת החולשות של "מחנה השלום" בישראל היא, שלפחות ברמה הרטורית, הוא מציע רק כלים של שלום או לכל היותר של אופציה צבאית כוחנית כמו של הימין, ואין הוא מציע סגנון אחר של הפעלת כוח שמטרתה הבהרת הגבולות לנוכח תוקפנות נגדנו, ולא הבערת השטח או דיכוי לשמו.
.
הפעלת הכוח היא המשך הדיאלוג בין קבוצות בקונפליקט, רק באמצעים אחרים. אבל סגנונות שונים של הפעלת כוח משדרים מסרים שונים ומעודדים תהליכים מגוונים בקבוצה עליה מופעל הכוח – חלקם מקדמים את שיכוך הסכסוך, אחרים את התקבעותו או החרפתו.
.
בפרט ישנו סגנון הפעלת כוח המבקש לפתור את הסכסוך על ידי החרפתו עד להגעה לנקודת ההכרעה והשבירה של הצד השני. זהו "הימור ההכרעה", שכן לא ניתן לדעת מראש מהי מידת הכוח, ההרג וההרס הדרושים לשבירת הצד השני. אל מול עמים גאים ואמיצים, הכרעה כזו צפויה להגיע רק לנוכח רמות דיכוי והרג כה מאסיביים ונרחבים עד כדי צורך במעשי זוועות. ומעשים כאלו צפויים לבודד את הצד שמבקש הכרעה בזירה הבינלאומית, ולהשחית את מידתו המוסרית. ההנהגה של הצד המכריע באמצעות זוועות צפויה להפנים את מידת האכזריות ווודאי תנהג כך גם בקבוצות מיעוט בתוכה או שתפעל מול כלל אזרחיה באותה צורה רומסנית. לטעמי זהו הימור שכל בר דעת צריך להבין כי הוא רע מעשית ופסול מוסרית. אז מה נותר אם פוסלים את הימור ההכרעה?
.
כשמדינה או קבוצה מפעילה כוח אלים נגד מדינה או קבוצה אחרת, במסגרת סכסוך ביניהם, הסגנונות והתצורות השונות של הפעלת הכוח פועלות בכמה מישורים: הן יכולות להתפש כתגובתיות לתוקפנות מהצד עליו מופעל הכוח או כמצב קבוע ודכאני כשצורות שונות של הפעלת כוח או דיכוי מופעלות גם בעת רגיעה ביטחונית, בלי קשר למעשיי אלימות מהצד עליו מופעל הכוח. בנוסף תצורות שונות של הפעלת כוח יכולות להכאיב כלכלית או מבחינת מחיר דמים, והן יכולות להשפיל או לעורר זעם ורצון לנקמה [לרוב כשההכאבה לצד השני כרוכה במחיר דמים גדול, ובפרט מחיר דמים של ילדים או של מנהיגים נערצים], והן יכולות לפגוע בסמלים החשובים לקהילה וכך לעורר זעם סימבולי של חילול הקדוש ברמה הדתית, הלאומית וכו'. סגנונות הפעלת כוח יכולות לייאש או להציע תקווה לצד עליו מופעל הכוח [תקווה, למשל כשהצד שמפעיל את הכוח מתפשר דווקא אחרי סיבוב אלימות ומתחפר בעמדותיו בעת רגיעה ביטחונית]. בנוסף, סגנונות של הפעלת כוח יכולות להיות חלק ממארג של יחסים וכללים בהם מוצעות לצד עליו מופעל הכוח גם אפשרות מכובדת והוגנת לפיתרון בדרכי שלום, או שהפעלת הכוח יכולה להיות חלק ממדיניות של דחיקת הצד השני "עם הגב אל הקיר": קבל בשקט את הדיכוי או האפלייה שלך, אין לך אפשרות אחרת. תצורות של הפעלת כוח גם יכולות לשדר מסר של אחריות למעשים – כשיש שאיפה לפגוע בממוקד במי מאלו שבקרב הצד השני שנקטו בצעדים תוקפניים או פסולים – או לשדר מסר של "מה שלא תעשו, תחטפו", כשהענישה היא קולקטיבית, כוללנית, ונוחתת על ראשם של חפים מפשע בקרב הצד השני בשל מעשיהם של מיליטנטיים מקרבם, כשלקורבנות הפעלת הכוח אין שליטה על המיליטנטים שהחלו את סבב הדמים.
.
לבסוף, סגנונות של הפעלת כוח יכולות להיעשות באופן הגון – וזה עניין פחות סובייקטיבי משנדמה: הכוונה להפעלת כוח באופן שצדדים שלישיים שאינם מעורבים בקונפליקט, ואפילו גורמים בתוך הצד שעליו מופעל הכוח, יכולים להבין ואף להצדיק. לחילופין, סגנונות של הפעלת כוח יכולות להיות מנותקות מהצורך והיכולת האפקטיבית להצדיק בהצלחה את הפעלת הכוח בפני צדדים שלישיים או גורמים בקרב הקבוצה כלפיה מופעל הכוח. זה נכון בפרט בהקשר של המידתיות והדיוק בהפעלת הכוח – האם התגובה לאקט אלים או הפרה של הסכמות הייתה מידתית בעוצמה וכללה שאיפה כנה למקד את הפגיעה באותם גורמים בקרב הקבוצה השנייה שאחראים לאלימות או להפרת ההסכמות?
.
כדי להביא להנאת הצד השני מפעולה אלימה או פוגענית כלפיך, כלומר כדי לשכך את הסכסוך האלים, דרושה צורת הפעלת כוח שמתייחסת לכל המימדים הללו. בהנחה שדיאלוג ודרכי שלום כשלו ואינם עובדים בנקודת זמן נתונה, ובהנחה שפעולת הרג או גירוש בקנה מידה נרחב וגורף פסולות מבחינה מוסרית ובלתי אפשריות מבחינה מעשית, סגנון הפעלת הכוח צריך להיות מותווה כך: עליו לשאוף למקסם את הפגיעה החומרית בקרב האליטה השלטונית של הקבוצה שממנה יוצאת התוקפנות משום שפגיעה כזו מעלה שיקולי רווח והפסד, ולנסות למזער את מחיר הדמים שמעלה רגשות של נקמה וזעם או את הפגיעה החומרית הישירה בדלת העם. כמו כן סגנון הפעלת הכוח צריך לכלול שאיפה להימנע מהשפלה או חילול סמלים מקודשים, וכן עליו להיות מוטמע בתוך מדיניות שמציעה לצד השני בכנות מוצא מכובד והוגן לפיתרון המחלוקת בדרכי שלום. היות ההצעה הוגנת או לאוו, זה עניין שצריך להיקבע על ידי צדדים שלישיים שאינם מוטים נגד או בעד צד אחד ספציפי בקונפליקט – למשל הקהילה הבינלאומית בכללותה או גורמים שאינם קשורים לאף אחד מהצדדים בסכסוך.
.
אם כן, סגנון הפעלת הכוח שיכול לשכך את הסכסוך שונה לחלוטין מהדרך בה נוהגת ישראל; שונה מהדרך אותה מבקשים טוקבקיסטים מתלהמים; והוא חסר לחלוטין גם באתוס של השמאל המדיני.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s