התחביר האידיאולוגי שלא היה שם – עוצמה הוגנת

אני מאמין שאחד הפספוסים הגדולים בסופרמרקט האידיאולוגי הישראלי מגולם בקישור בין הרעיון שאין לנו אלא לסמוך על כוחנו שלנו (רעיון נכון לטעמי) ובין רעיון העוועווים שעקרונות של הוגנות והגינות מול אחרים אינם חשובים במיוחד, ורצוי להכפיפם לאינטרסים והגחמות שלנו. הדחייה או הקבלה של עסקת החבילה הרעיונית הזו על שני מרכיביה (הסתמכות על כוחנו שלנו + זלזול בעקרונות של הוגנות) יוצרת קצוות מעוותים, מסוכנים וטיפשיים הן בשמאל והן בימין – זלזול בהוגנות מחד או זלזול בחשיבות הכוח והסתמכות על הסכמים ומוסכמות מאידך.
.
נדמיין רגע, לשם המשל הפשוט, נער צעיר, כחוש ומבודד חברתית בשכונה קשוחה ואלימה שחווה התעללות פיזית קשה מידי נערים אחרים מבלי שאיש מתערב. הנער הזה יכול להגיע ל-3 סוגים עיקריים של לקחים בעקבות ניסיונו המר: 1. אין לו על מי לסמוך שיבוא להגנתו, עליו לפתח שרירים וכישורי לחימה, לסמוך רק על עצמו ולהתחיל לכל הפחות להטיל מורא על אחרים – גם אם לא ממש ליזום להכותם – על מנת שיידעו לא להתעסק איתו. כמו כן, עליו להתעלם מכללי הוגנות בין אנשים על מנת למקסם את האינטרס שלו. (כוחניות מול אלימות) 2. התעללות בחלשים היא דבר איום. לכן עליו להמנע מלהתעלל באחרים, ולנסות לשכנע אותם להגיע להבנות ואף להסכמות שהתעללות בחלשים היא אסורה ובזויה וכך ליצור אווירה שכונתית של התנגדות להתעללות ואלימות (מוסר אוניברסלי, מוסכמות והסכמים). 3. התעללות בחלשים היא דבר איום. אבל גם אסור לו על לסמוך על אחרים שיבואו להגנתו, עליו לפתח שרירים וכישורי לחימה, ולסמוך על כוחו. במקביל, עליו להמנע מלהתעלל באחרים או לפעול נגדם באופן בלתי סביר (עוצמה הוגנת הכוללת הוגנות קשוחה).
.
צריך מעט שכל ישר כדי להבין שאפשרויות 1. ו-2. שתיהן מעוותת ומסוכנות – אם אתה סומך על הבנות והסכמות של אחרים לשם הגנתך, אתה בצרות, בפרט בשכונה כזו בה כללי מוסר אינם מושרשים כלל ועיקר. אבל אם אתה רומס את כבודם ואת זכויותיהם של אחרים, לאורך זמן, אתה מגביר את הנכונות לתקוף אותך למרות הכוח שלך והמחיר הגבוה שצפוי הצד השני לשלם, ואתה מגביר את המוטיווציה של עוד ועוד גורמים לחבור בבריתות נגדך. הכוח שלך מגביר אומנם את המוטיווציה לבריתות של אחרים איתך, אבל הגישה השלילית שלך מולם מכרסמת במגמה חיובית זו. מאידך, די מובן מאליו שהגישה השלישית מבטיחה לך מקסימום ביטחון – אתה לא סומך על אחרים, אבל גם לא רומס אותם: אל תתעסקו איתי ואהייה הוגן איתכם. צריך גם לב ישר מעבר לשכל הישר כדי להבין את גדלותה המוסרית והרוחנית של גישה זו שממזערת את הסיכוי כי מישהו ייפגע ממך, אבל גם ממזערת את הסיכוי שאתה בעצמך תפגע מאחרים. ושני הדברים משתלבים. זהו מוסר בעיני.
.
אם נחשוב על העם היהודי בתור הנער המבודד והמותקף של העולם עד להקמת ישראל, הרי שעם הקמתה בחרה המדינה לפגוע גם בשבטים והיישובים הערביים שלא פעלו נגדה ב-48 (למשל הכפרים הנוצריים איקרית ובירעם שגורשו ממקום מושבם ועד היום אוסרים עליהם את השיבה גם בהיותם אזרחי ישראל). מאז הרגע המכונן הזה נעים הכוחות הפוליטיים בישראל בין אפשרות 1 "כוחניות מול אלימות" לאפשרות 2. "מוסר אוניברסלי והסכמים", כשאפשרות 3 של העוצמה ההוגנת כלל לא עולה על הפרק.
.
השמאל הציוני, שהיה יכול כיביכול לייצג של מי שהם גם חזקים, ביטחוניסטים ופטריוטיים וגם הוגנים ושוחרי שלום, לא הרים את הדגל של ההוגנות העוצמתית. הגישה של השמאל הציוני נגעה יותר לאופצייה רביעית של "נדיבות אדנותית" – אחרי שצבר כוח, הנער במשל כעת רומס את כבודם וזכויותיהם של נערים אחרים בשכונה תוך כדי שהוא מציע להם הצעות "נדיבות" לקבל חלק קטן מזכויותיהם תמורת שלום, וכשהוא בעמדת האדון המכריע והקובע. כך הציע רבין לפלסטינים עם תחילת תהליך אוסלו אוטונומיה מוגלבת עם אופק עמום ולא מחייב למשהו מעבר לכך שייקבלו מתישהו. למה לפלסטינים לא מגיע את מה שמגיע ליהודים – מדינה ריבונית? כי לפי גישת הנדיבות האדנותית אתה יכול להיות גם משעבד וגם לארג'. לחילופין נע השמאל הציוני בין הכוחנות של הימין (ובפועל, לא פעם, גרוע מכך בזמני לחימה), לגישה נאיבית וחסרת רגליים של המוסר האוניברסלי הסומך ידיו על הסכמי השלום, שירו שיר לשלום, מוסכמות בינלאומיות ושאר מתווים שיכולים לשרטט ולהסדיר אופק חיובי במקרה של רצון טוב של שני הצדדים, אבל לא יכולים לספק ביטחון מתרחיש רע. חמור מכך, השמאל הזה לא פעם העדיף פייסנות על הוגנות – וכך ניסה לשכנע את הצד השני לחתום "שלום" מבלי להבין את הצורך לתת לו את זכויותיו המלאות תחילה, והתפלא כשהפייסנות נדחתה כם על ידי המתונים שבפלסטינים.
.
מי שהיו הכי קרובים לעוצמה הוגנת והוגנות קשוחה הם דוקא הרוויזיוניסטים המתונים כמו ז'בוטינסקי במיטבו ובגין האב והבן, וכמובן הנשיא ראובן ריבלין. גם הם לא הלכו עם זה עד הסוף, ולא ניסחו תחביר סדור ומפורש של עוצמה הוגנת.
.
האפשרות האידיאולוגית שלא הייתה שם, יכולה לכונן שמאל שהוא מעבר לשיח השלום המדיני, שמאל שמבין את חשיבות תחושת הכוח לאדם נרדף ומבודד היסטורית; שמאל שמבין כי הסכם שלום הוא כמעט עניין מיותר כשמקרינים הוגנות מחד ועוצמה מאידך (הסכם שלום עובד כשיש רצון טוב של שני הצדדים; מה שמייצר את הרצון הטוב זו העוצמה ההוגנת של הצדדים – עקשות פלסטינית מול נחישות ישראלית); יהיה זה שמאל שמעדיף הוגנות על פייסנות.
.
הטקסט הוא חלק מפרוייקט קבוצת "שמאלנים מעבר לשיח השלום המדיני" – חפשו בפייסבוק.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s