עמדת ארגוני זכויות האדם – צביעות או תפקיד מוגדר?

קחו כל מנכ"ל\ית של ארגון זכויות אדם ותנחיתו אותו\ה בתפקיד הרמטכ"ל\ית או ראש\ת הממשלה, ואני מהמר בוודאות גבוהה שהוא או היא לא יעמדו לחלוטין בכללים המוסריים הנוקשים שהם מציבים למנהיגים ומצביעים צבאיים. ברור שקרקע המציאות ונטל ההנהגה – על האילוצים, המורכבויות, הנסיבות הקשות והדילמות המטלטלות שנלווים להם – יוציא מהם משהו יותר מאוזן לעומת עמדת פעיל זכויות האדם הטהורה. האם זה עושה אותם צבועים? או שמא זה עושה אותם למי שממלאים תפקיד מוגדר בשוק העמדות – שוק שלשם איזו וגיוונו ראוי שיכלול מנעד רחב? אכן לטעמי זהו תפקיד חשוב ולא פופולרי בחברה – שמירה על צלם אנוש גם מול מי שכיום נחשבים האוייב אבל תמיד יהיו השכנים שלנו או מול מיעוטים ושכבות מוחלשות בתוכנו, מי שהם חלק מהחברה שלנו. הקול הזה לא נשמע מספיק בצורה ראויה ומכובדת – בין השאר כי יש רצון להדחיקו – וחשוב שיהיו מי שישמיעו אותו.
אני לא חושב שההבהרה הזאת היא צ'ק פתוח לא להתחשב כלל בתנאי המציאות וצרכי הביטחון תוך כדי המאבק למען זכויות האדם, ובפרט בישראל. ארגון זכויות אדם שינהג כך ייחשב למנותק ולא רלוונטי ומן הסתם גם לא יקשיבו לו. למעשה כל ארגוני זכויות האדם הישראלים הממוסדים שאני מכיר מתחשבים, ברמה כזו או אחרת, בשיקולים ביטחוניים, מכירים בהם, ומנסים למצוא את האיזון הראוי מבחינתם בין זכויות לצרכי ביטחון ואילוצים אחרים. האם הם לא מוטים ונוטים יותר לצד של רגישות לזכויות גם במחיר של סיכון ביטחוני מסויים או במחיר של קשיים אחרים למול אילוצי המציאות? בוודאי! זה בדיוק התפקיד שלהם. הממשל, כל ממשל סביר, תמיד יגיד שהוא עושה הכל כדי לשמור על זכויות האדם של המיעוט או של האוכלוסייה שתחת שליטתו, עד שהדבר יהפוך לקלישאה שאין צורך לבדוק או לאתגר את נכונותה. ארגוני זכויות האדם תפקידם לאתגר בדיוק את זאת; ולהציב יעד אחר לאיזון הראוי, שגם אם הוא קצת רחוק מן האפשרי, הוא מקדם למקום טוב יותר. לממשל יש אינטרס מובנה לנטייה ההפוכה – הוא נבחר על ידי קבוצת הרוב, משרת את החזקים בתוכה, ולא ממש אכפת לו להאטם לזכויות של כל הייתר, ולצאת ידי חובה בהגנה עליהם במקרה הטוב או לרמוס ממש את זכויותיהם במקרה הרע. מאידך, אם ארגוני זכויות האדם יציבו יעד מנותק מדיי מאילוצי המציאות ומהרגישויות של קבוצת הרוב, הם פשוט יהפכו ללא רלוונטים.
האיזון הראוי צריך לטעמי להיות כזה שהאדם הסביר יכול לקנות בתנאים תיאורטיים ואידיאלים של הסברה טובה ומידע עובדתי מלא ללא עיוותים ושקרים, ולא כזה שפשוט לא ניתן להסביר ולהצדיק אותו מחוץ למעגל ה"שרופים" על זכויות האדם. כן, אני יודע שזה מטשטש את הגבול שבין הסברה [טובה] ומוסר. הברמאס קרא לזה ראציונליות תקשורתית – התוצר של תקשורת טובה תנאים אידיאלים הוא הדבר הראציונלי והצודק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s