תהליכיות טובה ותהליכיות רעה במסגרת מהלכי פיוס בסכסוך לאומי בהם יש שולט ונשלט

בגוף היידע של יישוב סכסוכים ישנו ויכוח האם סכסוך לאומי שיש בו צד שולט ונשלט צריך להסתיים בקפיצה מהירה להסכם שלום סופי או שמא רצוי לייצר תהליכיות הדרגתית שתשפר את האווירה, תכשיר את הלבבות לפיוס ואולי אף תרכך נראטיבים לאומיים מתנגשים. אני בעד הגישה התהליכית, אבל תלוי איזה תהליך.
 .
תהליך רע: סמכויות ביטחוניות עכשיו, זכויות אחר כך.
תהליך רע במסגרת סכסוך הוא תהליך שנותן לצד הנשלט סמכויות ביטחוניות ומרחב תימרון צבאי בטרם שניתנו לו מרבית זכויותיו וחירותו האזרחית – זה המקרה של אוסלו וה"התנתקות" החלקית מרצועת עזה. אם נותנים סמכויות ביטחוניות ויכולות כמו-צבאיות חייבים לתת גם את מלוא (או לפחות את מרבית) הזכויות. אחרת אנחנו במצב של שליטה חלקית ודיכוי חלקי, שהוא המצב הרע מכל לצד השולט (ולבסוף גם לצד הנשלט). הצד השולט צפוי לחוות במצב זה אלימות מוגברת מצד הצד הנשלט. שהרי הצד הנשלט עדיין נשלט, מדוכא ומושפל, רק שכעת יש לו יותר יכולות כמו-צבאיות לפגוע בצד השולט (ע"ע היציאה ממרכזי הערים הפלסטיניות לאחר חתימת הסכם אוסלו לצד הרעת תנאי הפלסטינים בגדה. וכן המקרה של התגברות הירי הרקטי לאחר ההתנתקות החלקית מרצועת עזה והמשך השליטה על המרחב האווירי והימי שלה). מצב זה גם רע, כאמור, לצד הנשלט, בשל הראיקציה וזעם מצד הצד השולט, אז הנשלטים מגלים שהם עדיין החוליה החלשה במשוואה, ומשלמים מחיר דמים יקר על הניסיון להשתמש במעט הכוח הצבאי שהותר להם. עמים תחת מצב משפיל נוטים יותר לעשות שימוש לא משוכל בכוח שלהם, תוך התעלמות או קריאה מוטעה של יחסי הכוחות בהם הם שרויים. זה רע לכל.
.
תהליך טוב: זכויות עכשיו, סמכויות ביטחוניות אחר כך.
תהליך טוב הוא תהליך של מתן זכויות אזרחיות ומקסימום חירות אזרחית ולאחריו מתן סמכויות ביטחוניות ויכולות צבאיות לצד הנשלט – כך על בסיס הפסקת הדיכוי והשליטה, והאווירה המשופרת ייתכן שלא ייעשה שימוש פסול בכוח הצבאי שיינתן לצד הנשלט-לשעבר. גרמניה המערבית הפוסט-נאצית היא המקרה הכי מובהק לכך, היא קודם כל שוקמה על ידי תוכנית מרשל ואופשרו זכויות אזרחיות מלאות לאזרחיה מבלי שיש לה אפשרות להקים צבא וכשהיא נשלטת צבאית על ידי בעלות הברית, ורק אחר כך ניתנה לה אפשרות להקים בהדרגה כוח צבאי משלה. כיום צבא גרמניה הינו חזק ביותר, אך אינו מהווה איום על אף מדינה. עמים שזכו לשיוויון זכויות, נוטים יותר למזער ולתחום נראטיבים קיצוניים ותנועות פנאטיות, ולשאוף להשתלב בסדר פוליטי הוגן ובלתי-אלים.
.
למעשה ממשלת ישראל אותגרה לאחרונה על ידי סקירה של מכלול של זכויות שניתן לאפשר לפלסטינים גם במסגרת המצב המדיני-ביטחוני הקיים, סקירה שהוציא ארגון רבנים למען זכויות האדם (שאני דוברו). מהלך כזה יאפשר מתן זכויות בטרם הליכה לפיתרון שלם – מתן סמכויות ביטחוניות וריבונות (או סיפוח-איזרוח לחובבי הז'אנר של מדינה דמוקרטית אחת). נראה מה תיהיה תגובת הממשלה, או היעדרה.
 .
ההבחנה הזו בין שני סוגי תהליכים מלמדת עד כמה היו אוסלו וההתנתקות החלקית מרצועת עזה מעשי מצעד האיוולת של הסמול במקרה של אוסלו ושל הימין הממורכז במקרה של ההתנתקות (אלא אם מניחים ששרון רצה בדיוק בהתפרצות האלימות הפלסטינית ואז זו מזימה מרושעת ולא איוולת).

6 מחשבות על “תהליכיות טובה ותהליכיות רעה במסגרת מהלכי פיוס בסכסוך לאומי בהם יש שולט ונשלט

  1. יריב, אני א מצליח כרגע להזכר איפה קראתי את זה (ואשתדל למצוא לזה סימוכין), אבל למיטב זכרוני במהלך המו"מ לאחר ועידת אוסלו התקיימו שתי גישות לגבי אופי ההסכם: האחת להעביר לידי הפלסטינים בהדרגה סמכויות אזרחיות בכלל השטחים, והשניה (שבולטת בהסכמי אוסלו, ומה שכנראה אומר שהראשונה היתה הגישה בשיחות בוושינגטון, אבל כמו שאמרתי, אני לא זוכר פרטים כרגע) להעביר לידי הפלסטינים סמכויות מלאות בתאי-שטח תחומים, שיתרחבו בהדרגה ("עזה ויריחו תחילה"). בסופו של דבר אוסלו הכריע את וושינגטון, והתהליך הרע שאתה מתאר בוצע בשלמותו. רק שאתה מייחס את זה לאיוולת של השמאל, ואני מיחס את זה לכישורים הפוליטיים של חבורת הניצים עטויי נוצות-היונה שטיפח פרס במשרד החוץ, בחתירה תחת המדיניות הרשמית שניהלה ממשלת ישראל באותן השנים.

    • תיקוני שגיאות:
      א. "אני לא מצליח כרגע להזכר…
      ב. "מהלך המו"מ לאחר ועידת מדריד…" (ולא לאחר ועידת אוסלו).

    • לפי הזכור לי, הויכוח היה בין אוטונומיה טריטוריאלית (בה תמך רבין וזו שיצאה לפועל בסופו של דבר) לבין אוטונומיה פונקציונלית בה תמך פרס.

      דיסקליימר: אין פה משום הבעת תמיכה בפרס וחבורתו.

      • אני מבין שיש הבדל, ולכן צריך להזהר מלהתבלבל) בין העימות על אוטונומיה טריטוריאלית (כפי שהציע אלון למשל, שיכולה להיות גם מקושרת לירדן) מול פונקציונלית (כפי שהציעו בגין ודיין, שמשעותה סיפוח ללא אזרחות), לבין העימות על התהליך בדרך לאוטונומיה טריטוריאלית, ששואל האם מתקדם בהעברת סמכויות הדרגתיות בכל השטח (פונקציונלי) לבין העברת סמכויות מלאה בחלק מהשטח ואז הרחבתו בהדרגה (טריטוריאלית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s