המצביעים ברובם ראצונלים, הראציונל שלהם שונה – על זהות וביטחון

לאחרונה עולה בתוך שיח "השמאל לאן" מעין ויכוח או פער בין מי שחושבים כי ענייני זהות\התנשאות\ניתוק מדת הם שמרחיקים את השמאל משכבות שלמות בעם, לבין מי שרואים בסוגיית הביטחון את המפתח לכישלונו של השמאל. אני רוצה להציע דרך שלישית להסתכל על הדברים.

ראשית אומר שאף הסבר פה לא בא להבחין בין ראציונלים ל"רגשיים". סוציולוגים פוליטיים מסכימים ברובם כי ראציונליות במישור הפוליטי איננה "קרה" לחלוטין, לא בשמאל ולא בימין, לא בשכבות המבוססות ולא באלו היותר מוחלשות. הראציונליות הפוליטית של כולנו מוטמעת בעולמות סמליים, ברגישויות, בניסיון חיים משותף ורקע היסטורי דומה. זה הופך את הסמי ויכוח בתוך שיח "השמאל לאן" ליותר מורכב: לא זהות מול ביטחון, אלא איזו זהות מביאה לאיזה יחס רווח כלפי סוגיות ביטחוניות.

אני רוצה להציע שמי שחיים באזורים היותר עניים ו\או מרוחקים מהמרכז הפיזי או הכלכלי-חברתי של ישראל, רגישים יותר לסוגיות של ביטחון ולשיח הישרדותי מכמה סיבות:

1. מי שעני או חי על סף עוני, עם ביטחון תעסוקתי מעורער, נמצא במצב של השרדות כלכלית, שלא רק מחזקת את החשיבות של השיח החברתי (של השמאל) אלא גם של השיח ההישרדותי בכלל (של ביבי). כשאתה במצב השרדותי אתה יותר פתוח למסרים מבוססי-חרדה, ולא משנה שהחרדה איננה בהכרח מהסוגה שמעסיקה אותך.

2. מי שעני, הוא לרוב גם מסורתי יותר, והמסורת היהודית משופעת בטקסטים הישרדותיים, זה מתמצה הכי טוב במשפט מההגדה: שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ – והקדוש ברוך הוא – וביבי הוא שליחו עם היכולת הנבואית לחזות קסאמים – מצילנו מידם.

3. אנשים החיים בעוני או על סף עוני חשופים יותר לאלימות פיזית (פשיעה) ולאלימות עם מרכיב אתני-לאומי (חיכוכים עם המיעוט הערבי) ובאופן כללי לאיומים שבאים מבחוץ – מהשכונה, מהרחוב. חייתי וגדלתי בשכונות כאלו, זו לא קלישאה, כמעט בכל חודש חוויתי לפחות אירוע של אלימות, או סף-אלימות ואיומים -בין אם זה נגדי ובין אם רק הייתי עד לכך. תחושת המאויימות הייתה באוויר. במקומות אלו יש לפיכך לכוח הפיזי חשיבות רבה. כך גם להתנהלות כוחנית ישנה חשיבות יותר גדולה, וותרנות נתפשת כהזמנה להמשך ההצקה נגדך. בהמשלה מי שמגלם כוח ועמידה עזה נחשב לאדם שראוי לסמוך עליו. ביבי מקנה תחושה של עוצמה הרבה יותר מבוז'י שמזוהה עם ויתורים ופשרנות גם בשפת גופו ובמה שהוא מקרין, וגם באידיאולוגיה שלו.

4. ולהפך: התייחסות מבטלת לאיומים ולצורך בביטחון נתפשת לא רק כניתוק או תמימות אלא גם כזלזול והתנשאות; פריווילגיה שיש רק למי שלא חוו שכונה קשוחה מהי. מי שאף פעם לא היו מאיומים ולכן יכולים להגיב לאיומים אמיתיים בביטול (קמפיין "הפחדות"). קל לראות את הדברים כך מרמת השרון, יותר קשה לראותם כך בקטמונים.

5. באופן יחסי, ערוצי ההצלחה הכלכלית של השכבות היותר מוחלשות והפחות משכילות עוברים קצת פחות במסלולי החינוך האקדמי הפורמאלי ו\או הידע המקצועי, וקצת יותר בתחומי "חוכמת הרחוב", הנועזות, היכולת לעמוד על המקח, לא לוותר ולהשיג דברים נגד כל הסיכויים – זהו שיעור לחיים: עמידה על שלך גם אם אומרים לך שזה לא הוגן חשובה מכללים, חוקים וידע תיאורטי או אקדמי. ביבי מגלם את העמידה על המקח במו"מ עם הפלסטינים ומול איראן, ולא את העמידה בכללי הוגנות.

6. באופן יחסי הקיום הכלכלי של אנשים בפריפריה קשור (ישירות) בתעשיות מקומיות, ופחות קשור (שוב, אני מדבר על קשר ישיר, לא עקיף) לשוק העולמי. התחושה של "אנחנו תלויים בעולם" או "אכפת לנו ממה שהעולם חושב עלינו" פחות נוגעת אליהם.

7. אנשים שחיים בפריפריה הגיאוגרפית או החברתית פחות יכולים להגר מפה, אין להם דרכונים זרים, הם פחות שולטים באנגלית, והם נוטים פחות להיות בעלי ידע מקצועי ותרבותי המאפשר השתלבות בשוק הגלובאלי במדינות המערב, ובמדינות לא מערביות יש לא מעט בעיות משלהן. כך שהם מעוגנים יותר בישראל, ולכן חוששים מהקסאם הקטן יותר מאשר הבידוד הבינלאומי הגדול אך המרוחק.

8. בהכללה, אנשים שחיים בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית חוו טרור יותר ממי שבאים מהשכבות המבוססות: בין אם זה המחבלים המתאבדים שהתפוצצו בתחנות מרכזיות, אוטובוסים ושווקים ובין אם זה קסאמים וקטיושות שנורו על עיירות בקרבת הגבולות (שדרות, קריית שמונה בעבר) – זה פגע, באופן יחסי, קצת יותר בשכבות המוחלשות. לכן הן גם יותר מוטרדות מכך.

אז כן, זה הביטחון, אבל הביטחון הזה לא מנותק להערכתי מעניינים זהותיים, הוא משוקע בהם.

2 מחשבות על “המצביעים ברובם ראצונלים, הראציונל שלהם שונה – על זהות וביטחון

  1. דווקא חי בשכונה,מסתובב בשכונות "קשוחות", פחחחח.(שכונות קשוחות בישראל? היכן הן ?בוא איתי לדרום פלורידה,או לקמדן שבניו ג'רסי וארה לך שכונות קשוחות בהן אפילו שוטרים מסתובבים במכוניות חסינות כדורים ומחומשים עד צוואר ) ובמקומות קשוחים בישראל,במזרח ירושלים ובגדה,ועדיין מבטל בביטול את הקמפיין של ההפחדות. הראה לי שכונה אחת בישראל, כפר או עיר בה גרים ישראלים מכל מוצא ודת כלשהיא שמסוכן לנסוע בהם או להיכנס אליהם.הביטחון הוא יותר עניין של תחושה .לא של מציאות. את התחושה הזו מעצים לשלילה קמפיין ההפחדות. תחושה זו אינה רציונאלית.

    • אני מבין שהמצאת לאומו-מטר, מדדת איתו את הערבים וקיבלת את התוצאה 0 לאומיות. שיהיה, מעבר לעולם המושגים שלך חלקים ניכרים בחברות הערביות דוחים את הרעיון של פאן איסלמיות ואף פאן ערביות ומחבקים את ארצם הלאומית- ולא משנה מה המקור ההיסטורי שלה לפני מאות שנים. חלקם אומנם רוצים להפרד מארצם הלאומית ליחידות לאומיות ותת-לאומיות קטנות יותר, אבל עדיין בתוך מסגרת שגדולה מהחמולה וקטנה מהאומה הערבית\אסלאמית. כמובן שאתה יודע טוב יותר מהם מהי זהותם. התנשאות קלאסית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s