מדוע לרבים בשמאל האקטיביסטי או הרדיקלי יש רתיעה מעיסוק בענייני ביטחון?

מדוע לרבים בשמאל האקטיביסטי או הרדיקלי יש רתיעה מעיסוק בענייני ביטחון ומשיח ביטחוני?
.
אשמח לקבל על כך תשובות ממי שרואים עצמן\ם חלק ממעגלים אלו: מהי הסיבה למה שנדמה כרתיעה של רבים בגרעין הקשה של השמאל משיח ביטחוני. הכוונה היא לרתיעה משיח שרואה באיומים הביטחוניים בעייה חמורה וטורדת ושאינו רואה את פיתרון הקסם לאותן בעיות רק בהסכם שלום מדיני.
.
אני כבר יכול לחשוב על כמה סיבות לרתיעה של הגרעין הקשה של השמאל מהשיח הביטחוני, ועל מדוע הן סיבות בעייתיות:
.
1. השיח הביטחוני בא להצדיק דיכוי\כיבוש.
.
אלא שאין קשר כה מחייב בין בעיות ביטחון לכיבוש\דיכוי. ודאי שמשטר צבאי ואפלייה מעלים את שיעור הטרור והאלימות הפוליטית, ואז אותן בעיות ביטחון משמשות בתורן כהצדקה – באמצעות השיח הביטחוני – להמשך אותו משטר צבאי שתרם מלכתחילה לשגשוגן. עם זאת, זה מוגזם לטעון שללא דיכוי או כיבוש לא יהיו כלל בעיות ביטחון טורדות. במזרח התיכון גם מדינות דמוקרטיות במלואן, כמו תוניסיה, שכמעט ואין בה דיכוי, מתמודדות עם בעיות ביטחוניות מצד הג'יהד העולמי. ממשלת תוניסיה מסרה לאחרונה לרויטרס שבשנה החולפת נעצרו בתחומה כ-1500 איש בחשד למעורבות או קשר לרשתות ג'יהד עולמי. נדמה לי שזה יותר מישראל. העיסוק שם בביטחון איננו מבוטל, ואין הוא בא כדי לשרת או להצדיק דיכוי או כיבוש.
.
2. השיח הביטחוני הוא הסחת דעת מבעיות חברתיות:
.
בהחלט ניתן לעשות – ונעשה – בשיח הביטחוני שימוש כזה של הסחת דעת. אבל אם הבעיות הביטחוניות הן ממשיות ובוערות, ואינן נובעות אך ורק מהכיבוש\דיכוי (הגם שהדיכוי תורם להן), הרי שיש חשיבות להקצות גם לבעיות אלו שיח שמבקש לקדם להן פיתרונות. מה עוד שלא מעט מהנמצאים בפרפריה הגיאוגרפית והחברתית של ישראל, וסובלים מבעיות חברתיות, חשופים יותר גם לבעיות ביטחוניות. בפרט בעוטף עזה. לבסוף, נדמיין לרגע את הבעיות הביטחוניות כשומר הסף של מרחב ההקשבה של האלקטורט הישראלי. כלומר הרעיון הוא שכל גורם פוליטי שלא יכול יהיה להציע מענה משכנע לבעיות הביטחוניות של הישראלים גם לא יקשיבו לו בענייני חברה וכלכלה. אם זה נכון, ניתן לראות את השיח הביטחוני לא כהסחת דעת מענייני חברה וכלכלה, אלא כתנאי ההיתכנות לאפשרות להשפיע בענייני חברה וכלכלה בישראל.
.
3. השיח הביטחוני הוא שיח מיליטריסטי, שנועד לפאר אלימות, צבאיות ואף מוות וערכים לאומניים.
.
השיח הביטחוני יכול ואף נוטה למנף את המיליטריזם, האלימות, קדושת הצבא ואף ערכים לאומניים, אך אין הכרח שכך יהיה. באם הבעיות הביטחוניות ממשיות ובוערות, ובאם גם במדינות במזרח התיכון שאין בהן דיכוי ישנן בעיות ביטחוניות [ראו דוגמת תוניסיה בסעיף 1], הרי שהשיח הביטחוני יכול להיות פשוט שיח על הגנה עצמית בריאה והגיונית.
.
4. השיח הביטחוני הוא ניסיון להחליף את הצורך בשלום ובסיום הכיבוש, זהו ניסיון להנחיל את תפישת ניהול הסכסוך הנצחי.
.
השיח הביחוני אכן יכול ונוטה להיות שיח שבא לייתר פיתרון של סיום המשטר הצבאי בגדה והשליטה ההיקפית על הרצועה, אבל אין הכרח שכך יהיה. ההנחה הגלומה פה היא שאם יהיה שלום, ייעלמו באחת הבעיות הביטחוניות, ולכן אין צורך בשיח ביטחוני אלא בשיח על שלום או הפסקת הכיבוש. כפי שכבר ראינו, גם במדינות במזרח התיכון שאין בהן דיכוי, כיבוש או סכסוך עם מיעוט לאומי עדיין ישנן בעיות ביטחוניות. גם שלום יציב לא יעלים את הבעיות הביטחוניות ואת הצורך בשיח ביטחוני. יתרה מכך, רוב הבעיות הביטחוניות שישראל חווה כיום הן מסוגת הטרור, ולא איומים מדינתיים. אלו בדיוק הבעיות הביטחוניות שחוות מדינות במזרח התיכון שכמעט ואין בהן דיכוי ואפלייה, ושאין בהן סכסוך לאומי, כמו תוניסיה.
.
5. השיח הביטחוני הוא שיח גברי, כוחני, מאצ'ואיסטי שמדיר נשים.
.
ייתכן לעשות בשיח הביטחוני שימוש כזה, וזה אכן נעשה לעיתים קרובות. אך ישנן לא מעט מומחיות ביטחון, נשים. ואין סיבה לא להגדיל את מספרן. בנוסף, שיח על ביטחון בהחלט יכול לדבר במונחי הגנה עצמית ושימוש מושכל בכוח, ולאוו דווקא במונחי "להכנס בהם".
.
6. השיח הביטחוני רחוק מעולמם התרבותי והסמלי של רוב האנשים בשמאל האקטיביסטי או הרדיקלי.
.
זה יותר הסבר סוציולוגי מטיעון מוסרי, אך הוא נשמע לי מתקבל על הדעת: השיח הביטחוני הותווה בצורה אייקונית כמשתייך למערכת סמלית של כוחניות-אלימות-גבריות ולכן רחוק ואף אנטגוניסטי למערכת הסמלים והערכים של השמאל הרדיקלי. אך שוב, זהו משחק הסמלה שבינו ובין המציאות אין הרבה. חבל יהיה לפספס את היכולת לתת מענה לבעיות אקוטיות של אנשים רבים בישראל בשביל מערכת סמלית.
.
7. לרוב האנשים בשמאל הרדיקלי אין את הכלים או עולמות היידע כדי לדבר באופן מושכל על ביטחון.
.
שוב, המדובר בהסבר סוציולוגי, לפיו עם העיסוק בביטחון הוא הדבר החשוב, הרי שלשמאלנים הרדיקליים הממוצעים אין את היידע המתאים לדון בסוגייה וכך יוקרתם היחסית בחברה נפגעת. במובן הזה ניתן לראות את הדברים כמלחמת יוקרה בין בוגרי המערכת הצבאית לבוגרי השכלה של מדעי הרוח, החברה, התחומים הטיפוליים והאמנויות – תחומים מהם באים רבות ורבים מאנשי השמאל הרדיקלי. זה אכן נשמע לי כהסבר עם כוח רב. אלא ש: א. זו לא סיבה מספיק טובה להיות כה אנטגוניסטי לכל מופע של שיח הביטחון [להבדיל מלבקר את האחיזה המוגזמית שלו בכלל השיח הציבורי]. וב. בהחלט ייתכן לעסוק בביטחון דרך תחומי ידע כמו היסטוריה, סוציולוגיה, מדעי ההתנהגות, קרימינולוגיה [חקר הטרור], פסיכולוגיה חברתית וכו'.
.
לסיכום, שיח על ענייני ביטחון הוא הנקודה שהשמאל הרדיקלי חייב לתת את הדעת על מדוע היא כה מרגיזה ומרתיעה אותו או לכל הפחות משעממת ונראית מיותרת בעיניו. יתירה מכך, למרות כל הפסאדה של שיח ביטחוני, למעשה רוב השיח הביטחוני בישראל איננו שיח בונה של מציאת פתרונות אלא הוא שיח של הפחדות, סימון האוייבים הדמונים או העלאת זעם. לפיכך יש לגרעין הקשה של השמאל הזדמנות דווקא פה, לפתח שיח ביטחוני אחר ובונה, במקום לפסול לחלוטין את הרעיון של שיח על בעיות ביטחוניות החורג משיח השלום המדיני.

2 מחשבות על “מדוע לרבים בשמאל האקטיביסטי או הרדיקלי יש רתיעה מעיסוק בענייני ביטחון?

  1. הראייה שלך שגויה מן השורש. להלן הסבר קצר וקולע:
    אתה יוצא מנקודת הנחה שלשמאל אכפת מהמדינה. זה השמאל של פעם – שדאג למדינה- שהקים התנחלויות, דאג לביטחון, טען את האמת הפשוטה שאין עם פלסטיני וזה הארץ שלנו ("כשעליתי לארץ לא היה עם פלסטיני" – גולדה מאיר), שיצא למלחמות במדינות ערב על פרובוקציה הכי קטנה (כן זה היה השמאל!). לעומת זאת, השמאל כיום הוא פוסט ציוני. הוא אינו מעוניין בטובת המדינה – אלא רק בהריסתה מבפנים. ראייה קצרה וקולעת (אין לי עניין להיכנס לויכוח ארוך) היא סוגיית המסתננים. האם השמאל לא יודע שהם לא פליטים? יודע. האם כל הפרופסורים והדוקטורים השמאלנים לא יודעים שזו הגירה בלתי חוקית? יודעים גם יודעים. אך מטרתם היא הרס המדינה מבפנים. ולראיה נוספת- כל ארגוני "זכויות האדם" שמקבלות מימון זר מן האיחוד האירופי, ערב הסעודית וכו'.
    (סוף תגובה- להרחבה בנושא ההגירה קראו את הפסקה הבאה:).

    להרחבה בנושא ההגירה (למי שמעוניין) – זוהי חלק מאסטרטגיה כוללת של השמאל 'לייבא מצביעים'. השמאל תומך במהגרים, שמן הסתם מצביעים שמאל (לאלה שאפשרו להם להיכנס למדינה מלכהתחילה), שתומך בהגירה של עוד יותר אנשים, וכן הלאה. לדוגמה- סיפורה של מדינת קליפורניה בארצות הברית. בעבר (עד לפני 20-25 שנה) קליפורניה הייתה מדינה רפובליקנית. הן בבחירות לנשיאות והן בפרלמנט. קליפורניה (כמו יתר המדינה) קיבלה עוד ועוד מהגרים (בעקבות שינוי חוקי ההגירה בארה"ב בשנות ה- 60, שכמו הסכם אוסלו אצלנו, נעשתה הרחק מעיני הציבור). עד שהמהגרים בקליפורניה, הגיעו למסה קריטית, והמפלגה הדמוקרטית עלתה לשלטון. התמיכה של קליפורניה במפלגה הדמוקרטית (השמאל בארה"ב) עולה ועולה, בהתאם לעלייה בשיעור אוכלוסיית המהגרים בה (שכבר נטמעו והפכו לאזרחים). כך שמתחילת שנות ה- 90 קליפורניה הפכה ממדינה גדולה תומכת הימין, למדינת ענק תומכת שמאל שהולכת ומקצינה.

    • לא נראה לי שאתה מכיר את עמדות רוב הארגונים לגבי הפליטים ולא את נטיות ההצבעה של הפליטים המעטים שקיבלו זכות הצבעה [הם מצביעים בין ליכוד ליש עתיד, ורוצים להיות הכי מיינסטרים].

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s