החידה של המוסלמים האירופאים הקיצוניים שפועלים כמעט רק מעבר לים

אלפי אירופאים מוסלמים-קיצוניים טסו בחודשים האחרונים כדי להצטרף לדעא"ש בעירק\סוריה וללחום לצדם תוך כדי סכנת נפשות. הם מוכיחים שלא חסרים כעת באירופה מוסלמים קיצוניים שמוכנים מעשית לפעול – להצטרף לארגון סופר-רצחני ולסכן את חייהם סיכון חמור. מספיק שרק אחוז אחד מאותם פסיכים מהאסלאם הקיצוני היו חושבים שדחוף יותר לפגוע באירופה המפלה אותם מאשר באסד, בשיעים או היזידים הרחוקים מהם, והיו כעת לא מעט פיגועים באירופה. אבל, לכל הפחות בחודשים שעברו מאז הפכו דעא"ש למוקד משיכה – נאדה. אין כמעט פעילות של טרור אסלמיסטי באירופה כעת.

ישנן חששות רבות כי המתנדבים הללו עוד ישובו לאירופה לפגע. אבל בשביל לפגע לא צריך ללמוד לירות בקלאצ בעירק או בסוריה, מספיק להוריד באינטרנט הוראות להכנת מטען חבלה מחומרי דשן או להתאמן על אחיזה בסכין. אז איך זה שיש באירופה אלפי קיצוניים מוסלמים המוכנים לפעולה מסכנת חיים ואכזרית בטווח המיידי ופיגועים אין? האם הם מחכים לשעת כושר? ספק – זהו בעבוע ספונטני של קיצוניות, ולא פעילים רדומים וותיקים של ארגון קיים ומבוסס היטב. האם הם שונאים יותר את השיעים מאשר את הנוצרים, היהודים או שאר הלא-מוסלמים לצדם הם חיים באירופה? ספק גדול. האם הם חוששים יותר מכוחות הביטחון האירופאים – שוב ספק, שהרי הם נכונים למות, וכוחות אסד או חיזבאללה קשוחים בהרבה ממשטרת בון. אולי כי באירופה המוסלמים הם מיעוט קטן ויותר מפחיד לפתוח במאבק אלים? יש בזה משהו, אבל לנוכח ההתארגוניות הרבות נגדם גם בעולם הערבי והמוסלמי דעא"ש הם מיעוט קטן ושנוא גם במזרח התיכון.

בעיני לפחות, העניין של אותם קיצוניים שמרחיקים מעבר לים כדי לבטא את קיצוניותם זו חתיכת חידה שעברה לכולנו מתחת לראדר. ואולי יש בה כדי לתרום תרומה משמעותית להבנת רוח הטרור.

אני מהמר על כיוון ראשוני אפשרי בכיוון הזה: דתיים רדיקליים הולכים אחרי חזון שאפשרי לממש כעת; הם רוצים להתחבר למשהו גדול, לשנות את משק כנפי ההיסטוריה, להרגיש שהם עושים היסטוריה. זו מוטיווציה אדירה ובוסט של אנדרנלין משיחי שדוחף מאמונה לפעולה. כדי להרגיש זאת אותם צעירים רדיקליים צריכים להרגיש שיש אלפים ומאות אלפים מאחוריהם – לא רק קומץ של משוגעים. הם צריכים להרגיש שהם נלחמים במשטרים שאיבדו לגיטימציה ולכן האוכלוסייה המקומית תשמח להצטרף להתקוממות נגדם בהמוניה או לפחות לתמוך ולפאר את הלוחמים בהם. עליהם לחוש שיש מסגרת מוסרית תומכת למעשיהם, שתאפשר להם להתקבל כמעשי גבורה ולא רצח, ושיש אפשרות מעשיות לשינוי או לפחות ניצוץ של גל גואה והמוני אליו ניתן להצטרף. זה נכון מול המשטר של אסד ומול השלטון השיעי העירקי המפלה את הסונים. זה לא נכון באירופה – שם למרות אפלייה אזרחית מסויימת יש עדיין הרבה מאוד שיתוף והזדמנויות וחופש ביטוי, התארגנות ופולחן למוסלמים, שהופכים את מי שייפגעו בשלטונות שם לעושי צרות ולא לגיבורים בעיני רוב המקומיים המוסלמים. ומה לגבי המשטר בגדה?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s