חדוות המוחלשות, תעוקת העוצמה והשמאל

חדוות המוחלשות: נדמה לי שבחלקים מסויימים בשמאל הפכה בלי משים עמדת החלש לדבר נחשק כמעט. זה התחיל כתהליך ראוי של לנכס מחדש (reappropriation \reclaiming) עמדה נחותה כמו "קוויר", "הומו", "כושי" או "יהודון", ולהפוך את כינוי הגנאי כלפי קבוצות חלשות אלו לכינוי של גאווה. אך איפשהו הפך התהליך לכזה שלא רק נאבק בסטיגמות על קבוצות חלשות אלא מוקיר את החולשה עצמה. זו הפכה לעמדה שמקנה, באופן סמוי או גלוי, כבוד ויוקרה לחלש\ה, או בסיס חזק יותר לטענות ולחוויות שלך כשאת\ה חלש\ה. במונחים של שיח הזהויות – עמדת החולשה מקנה באזורים אידיאולוגיים אלו הון סימבולי.
בחלק מאזורי הרדיקליות הפוליטית, בקרב אקטיביסטים, אמנים או אנשי קולנוע, מתקבעת הלסבית, השחורה, הענייה שמשתקמת מסמים כקלישאה של דמות אידאית. לה הכוח, הידע הסגולי, הקול המוסרי והזוהר שנובע מהתשוקה הקולקטיבית. למען הסר ספק, היא לא הוכתרה בשל תכונותיה הספציפיות – לו לסביות שחורות ועניות שנגמלות מסמים היו הרוב ונותנות הטון בגופי הממשל וההגמוניה השונים, הייתה אותה אישה נזרקת באחת מהיכל התהילה של חדוות המוחלשים. זו החולשה, לא צבע העור או הנטייה המינית, שהכתירו אותה.
 
תעוקת העוצמה: ולהפך: במעגלים רדיקליים אלו עמדת העוצמה מסבה רגשות אשם, אי נוחות, בושה, ואפילו תחושת חטא חזקה. היא נחשבת לעיתים למזוהה עם דיכוי או רוע, לעיתים היא נחשבת למגוחכת או לכזו המנותקת מאמיתות עממיות – כך שלידע ולחוויות של בעלי עמדת הכוח יש תוקף פחות. בעלי הכוח הם מנותקים, לא יודעים מה זה להיות מדוכא, ואין גם בסיס מוסרי לכאבם או לתלונותיהם, לפי רגישות זו.
 
בקצרה: אני מאמין שהתופעה הזו של "חדוות המוחלשות ותעוקת העוצמה" איומה והרסנית ביותר לשמאל ולחברה בכלל. עמדות מוסריות שבצדן גם יכולת מימוש כמעט תמיד מחייבות כוח חברתי. כדי להיות מוסרי בפועל, ולא רק בתיאוריה, דרוש כוח – ולא רק כוח למוחלשים (קרי: הכוח שבזקיפת החזה וההתקוממות עצמה מעמדת החולשה) אלא כוח אמיתי, עמדת כוח יחסית, כוח לכפות את רצונך על שחקנים אחרים (כפי שהגדיר ובר את הכוח החברתי), על אלו שפוגעים בכללי צדק והוגנות יסודיים. 
 
אבל אני יכול מאוד להבין את המגמה הזו. בחברה שמקדשת כוח ומרננת בלי הרף כי החלשים והעניים והמדוכאים אשמים במצבם, בחברה שמציירת חולשה כבושה, אך טבעי שתגובת הנגד הלעומתית תיהייה להציג את החולשה ככבוד. אך עמדת חולשה היא לא בושה ולא כבוד. חולשה חברתית היא מצב רע, שאליו נקלעים אנשים במסות עקב מבנים חברתיים בעייתיים ולא רק בשל מי שהם מ"טבעם". ראוי למזער את פערי הכוח בחברה כך שלכולם יהיה סיכוי שווה. זו שאיפה של שמאל עקבי וריאלי שמבקש להאבק במבני דיכוי – הוא רואה בעמדת החולשה רע זמני שניתן לתקן – אין הוא רואה שום בושה בלהמצא בעמדת החולשה, אך בוודאי שגם אינו רואה שום כבוד או זוהר בלהיות חלש חברתית. איפשהו במעבר משיח חלוקתי\מארקסיסטי (על כל פגמיו) לשיח זהויות\פוליטיקה של הכרה (על כל יתרונותיו) נחצה הקו הדק שבין ניטרול הבושה שניסו להשית על קבוצות שוליים שסבלו מסטיגמות ובין יצירת סדר סימבולי הפוך, במסגרתו החלש חברתית זוכה ליוקרה מטעם תת-חברה מסויימת של הרדיקלים. אך הסדר המהופך הזה של יוקרה הוא ביצתי, שברירי ופריך. הלסבית השחורה והענייה שנגמלת מסמים לא באמת חיה חיי זוהר, וספק אם היא הופכת לפחות ענייה, פחות מועדת לנפילה לסם, או פחות חווה גזענות, הומופוביה או שוביניזם רק בגלל שתת-קבוצה קטנה בתוך החברה רואה זוהר בעמדתה.
 
כוח הוא דבר חשוב לכל זרם פוליטי. יש לשאוף אליו ולהוקיר אותו. השאלה היחידה היא מה עושים עם הכוח. לשאול אם הכוח הוא טוב או רע זה כמו לשאול האם יכולת התנועה במרחב היא טובה או רעה. מחנה פוליטי בלי יכולת תנועה במרחב נשמע אבוד, אבל כך בדיוק ייקרה גם למחנה פוליטי שמקדש חולשה ובז לכוח. וכי מה ייקרה עם מישהי\ו מאותו מחנה יזכו לפתע לעמדת השפעה (קרי: לכוח חברתי)? הם יוקעו על ידי המחנה, ובעיקר על ידי צעיריו בעלי העזוז, כמי שהסתאבו ובגדו בערכי חדוות המוחלשות.
 
באותו אור ניתן לראות את סוגיית "ישראל חזקה". יש באזורים של השמאל הרדקיליים מי שמבקרים את ישראל על השימוש שהיא עושה לדידם לרעה בכוחה הצבאי, הפוליטי, הכלכלי והתרבותי. ויש מי שמבקרים אותה על השימוש בכוח – כלומר על עצם היותה חזקה. לא תמיד הדברים ברורים לחלוטין. ניקח את הרטוריקה של התנגדות להשקעה מאסיבית בביטחון על חשבון הרווחה. בהחלט ייתכן שיש השקעת ייתר במערכת הביטחון (תוך כדי בזבזנות שלא קשורה כלל לענייני ביטחון) ובהחלט ייתכן שמי שמבטאים סיסמאות כאלו מכוונים לתופעה הזו. אם זאת נדמה לי שעל אותה רטוריקה רוכבים גם מי ש"ישראל חזקה" צבאית היא פגם מוסרי בעיניהם. אבל עד לנקודה מסויימת של שבירה, נדמה לי שישראל חלשה תיהיה יותר תוקפנית ואכזרית כלפי הפלסטינים. כיום, יותר מתמיד, הכוח המדינתי חייב להיות גם כלכלי, והכלכלה חזקה ככל שהיא גלובלית יותר, והצלחה בכלכלה הגלובלית יוצרת יחסי תלות בינלאומיים שמעמעמים את מידת הריבונות של מדינות ומערערים על יכולתן לעשות מה שעולה על רוחן. באקלים כזה דווקא עמדת הכוח צפוייה לרסן. ישראל חזקה יותר תיהיה חזקה ביכולתה להגן על עצמה באופן לגיטימי ולהקנות ביטחון, אבל, אלא אם כן תיהיה מעצמת-על גלובלית יחידה, סביר יותר להניח שהכוח שלה יהיה כרוך בתלות במדינות רבות אחרות ובהגעה להסכמות בינלאומיות רחבות כדי לשמר את עמדת הכוח. המשך משטר האפלייה כלפי פלסטינים בגדה יהיה פחות נוח ככל שישראל תיהיה יותר חזקה במלוא מובן זה של המילה (באם אכן תיהיה גם הקהילה הבינלאומית נחושה עם מקלות וגזרים כלפי מדינות סוררות).
 
אם לסכם זאת, חדוות המוחלשות הורסת את השמאל על בסיס לפחות שני הנחות יסוד שנעלמו מעיניו של זרם זה: 1. אין הוא מבין שעמדה מוסרית עם יכולת השפעה על המציאות האובייקטיבית לאורך זמן מחייבת כוח חברתי ולא רק את גאוותם של המוחלשים. 2. אין הוא מבין שעמדת כוח בעולם הגלובלי מחזקת יחסי תלות ועשוייה להיות גם גורם מרסן. לא סתם החזקים באמת מפעילים קבלני משנה כשהם רוצים לעשות דברים אפלים או סתם להעלים מהם עין (הטבח בסברא ושתילה הוא דוגמא קלאסית – ישראל לא יכולה הייתה לעשות את הטבח בעצמה ולא להינזק קשות). בכל אופן, בשל מוגבלות הפעלת קבלני משנה ובשל היכולת לגלות את בעלי הכוח שהפעילו אותם ולהשית עליהם את האחריות, יש פוטנציאל טוב מאוד לרסן עוולות קשות במיוחד דווקא בקרב מי שחזק.
 
לסיום, יש בעמדה הזו גם בעייתיות סוציו-פסיכולוגית בעיני. יש לשאול מתי עמדה כזו הופכת לנבואה שמגשימה עצמה ושולחת את מאמיניה – במודע או שלא במודע – לאותן עמדות חולשה "נחשקות"? במובן מסויים זה כמו לחיות במטריקס: מחוץ לתת-תרבות קטנה שמעריצה את היותך מוחלש את\ה פשוט חלש\ה ונתון\ה לסכנות דיכוי, ניצול וזוועות גרועות אף יותר.
 
במקום חדוות המוחלשות, אני מקווה להציע את הקונספט של "עוצמה הוגנת" כאידיאל רדיקלי שאמור להיות דווקא בנאלי.

6 מחשבות על “חדוות המוחלשות, תעוקת העוצמה והשמאל

  1. בדיוק. גבר הוא אוניברסלי ומכאן שהוא יכול לדבר מעל לראשנו ולהטיף לנו על העדר הכוח שבחולשה.

    גם מחליש מעמדת הכוח שלו וגם מטיף. דומה לרוצח ויורש. וזו תמצית המציאות המעוותת והצדקנית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s