היגיון העומק של הסולידריות שמציעים זרמים פוליטיים, ומהי סולידריות מקיפה

דרך ניתוח טיפוסי הסולידריות של זרמים פוליטיים שונים, אני רוצה להבין מהי סולידריות מקיפה: זו הכוללת גם את התחום החברתי-כלכלי, גם את התחום הביטחוני, גם את התחום של הזהות הקולקטיווית (התחום הלאומי לרוב) וכוללת גם את קבוצת הרוב וגם מיעוטים. הבא נתחיל:

הימין, בהכללה, מתנער מסולידריות במישור הכלכלי-חברתי וגורס כי כל אחד אחראי לעצמו וכי כל אדם הוא יישות עצמאית ואינדיווידואלית המכתיבה את התנהלותה וגורלה. אך במישור של הזהות הקולקטיווית הלאומית, ובפרט אל מול אוייב חיצוני מאיים ו"בוגדים" מבית, הימין נוקט בגישה שונה וגורס שפה הסולידריות דווקא נחוצה –זה כולל את השהיית האינדיווידואליות, חיזוק הזהות הקולקטיווית-לאומית, הדגשת הגורל המשותף והצגת חזית אחידה במסרים, בתפישה ובמעשים.

 

השמאל האל"כי (זה המבטא אלרגיה להפעלת כוח צבאי בפועל, גם אם אינו מגדיר עצמו פציפיסט) תומך בסולידריות של אחריות במישור הכלכלי-חברתי, אך בניגוד לרטוריקה הוא ברובו לא תומך באינדיווידואליזם במישור הלאומי\ביטחוני אלא בסולידריות של התנגדות. לא פחות מהסולידריות החברתית המבוססת על אחריות  – ולפעמים, בקצוות הרדיקליים, עוד יותר ממנה – תומך השמאל האל"כי בהתלכדות מול אוייב אחר: ההגמוניה. זו לא סולידריות המבוססת על אחריות (כמו זו החברתית-כלכלית) וגם לא בדיוק אינדיווידואליזם, אלא סולידריות שמבוססת על התלכדות-נגד.

מה שנגלה פה הוא שלימין ולשמאל הרדיקלי האל"כי* יש היגיון עומק דומה – סולידריות הנובעת משנאה ופחד אל מול אוייב. הם רק נחלקים בסוגייה מי הוא האוייב (הראשונים מצביעים, כאמור, על הערבים וה"בוגדים" מבית; האחרונים מצביעים, כאמור, על ה"משטר" וההגמוניה באשר היא בתור האויב). אבל מעבר להבדל זה הם מבטאים את אותו מבנה עומק: התאחדו סביב השנאה והפחד מ-X.

עוד נקודת דימיון היא שגם לימין וגם לשמאל האל"כי סולידריות חלקית: הימין סולידרי רק בתחום הלאומי-ביטחוני ולא בתחום החברתי-כלכלי; ואילו השמאל האל"כי – ובפרט זה הרדיקלי – סולידרי בעיקר בתחום החברתי-כלכלי, בתחום הזהות הקולקטיווית הוא מציע סולידריות לאומתית נגד ההגמוניה (סולידריות שמעטים מקבלים) ובתחום הביטחוני, מול מי שביטחונם מופר, הם פוטרים עצמם מסולידריות מעשית במס שפתיים של דיבורים על סיום הדיכוי, הידברות ושלום (כשכלל לא ברור שהשלום הוא פיתרון אפשרי בטווח הנראה לעין או שסיום הדיכוי יביא לסיום מייד של האלימות הפוליטית והטרור, כלומר כשכלל לא ברור שיש פה פיתרון מעשי למי שביטחונם מופר והם חוששים לחייהם).

השמאל הציוני, ברובו, מציע סולידריות המבוססת קצת על אחריות וקצת על שנאה ופחד; סולידריות שהיא גם לעומתית מול לאום אחר (ורצון להיפרד מכמה שיותר מבני אותו הלאום המאיים) וגם יותר כלכלית-חברתית וכרוכה באחריות הדדית – אך שוב, בהדרה כלשהי של הערבים ובהכחשת זכותם ללאומיות (כלומר בהכחשת חלק מזכויותיהם).

.
רק השמאל הרדיקלי הביטחוניסטי מציע סולידריות אחרת, סולידריות מקיפה ושיוויונית הנובעת מאחריות הדדית – לכן יש להחיל אותה הן בתחום הכלכלי-חברתי, הן בתחום הביטחוני והן בתחום של הזהות הקולקטיווית המתבטאת לרוב בלאומיות (וביחס לכל הלאומים האורגניים בישראל, תוך הכרה בשיוויון מוחלט למיעוטים הלאומיים וסולידריות עמם, ובלי להתכחש ללאומיות של המיעוט או להמציא ולכפות מלמעלה לאום אחד). גם הימין הסוציאליסטי הקטן בעד סולידריות מקיפה יחסית (שהיא גם כלכלית-חברתית וגם ביטחונית-לאומית), אך לא לגבי כלל הלאומים – הוא מדיר את הערבים במישור של ההגדרה העצמית, ולכן הסולידריות שלו לא באמת כוללת ומקיפה.

סולידריות עם מיעוט לא יכולה לכלול בתוכה את הגבלת זכותו להגדרה עצמית לאומית, בעוד שלקבוצת הלרוב יש זכות כזו. עם יהודים בישראל רוצים לבטא סולידריות עם הפלסטינים אזרחי ישראל הם חייבים להכיר בזכות לה הם זוכים בעצמם – הזכות להגדרה עצמית לאומית גם למיעוט הפלסטיני וגם בגבולות 48 (שימו לב שהגדרה עצמית איננה ריבונות) ולא רק במדינה נפרדת.

יחד עם זאת, מתוך תפישה כוללת ועקבית, לא ייתכן שנבטא אחריות לגורלו הכלכלי של אזרח ישראלי, אבל נזניח את התחום הביטחוני ואת חששו לחיים עצמם. לא ייתכן שכשאזרח ישראלי חוטף פצצות מרגמה וקסאמים נסתפק בגינויים, צקצוק בלשון או בדיבורים ערטליאיים על שלום שלא בטוח יבוא. סולידריות מקיפה כוללת שאיפה למאה אחוז שוויון פוליטי ושיוויון הזדמנויות חברתי-כלכלי, שאיפה לרשת ביטחון סוציאלית וכן שאיפה לאחריות וערבות-הדדית ביטחונית למול טרור.

בשמאל הרדיקלי האל"כי אני מזהה סולידריות סביב שנאה להגמוניה אך התעלמות מסכנות ביטחוניות והכנסתן למשוואה פשטנית של דיכוי=אלימות, תחת ההנחה התמוהה שאם הדיכוי הוא הגורם לאלימות, ביטולו יביא להעלמה מיידית או מהירה של האלימות (זה כמו שנוציא מיכל דלק וגפרור מזירת שריפה ונצפה שהיא תכבה כי הגורמים לה נוטרלו). ערבות הדדית מול אלימות פוליטית וטרור לא מוצדק מחייבים תמיכה מושכלת בהפעלת כוח מדוייקת לצד ביקורת על הרג חפים מפשע. למעשה, דווקא העמדה הביקורתית הזה היא בעלת סיכוי טוב יותר להשפיע, משום שהיא מציע הכרה במציאות מדממת עכשווית ומציעה כלי טיפול מיידי ולא רק חזון רחוק וספקולטיבי על שלום מדיני.

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s