אלרגיה להפעלת כוח, שתורמת לתופעה של הפעלת כוח לא מדוייקת או פרופורציונאלית

חלקים נרחבים בשמאל ובפרט בשמאל האקטיביסטי סובלים מאל"כ – אלרגיה להפעלת כוח. מדובר במעין אלרגיה רוחנית – תגובה אסוציאטיבית-רגשית קשה, לכל מקרה של הפעלת כוח צבאי אלים, בפרט מצד מדינות חזקות, ובפרט למול צד חלש (אם כי בניגוד לטענות המוגזמות על צביעות, ההתנגדות לרוב איננה רק ביחס להפעלת כוח מהצד החזק, זה פשוט עניין של דגש).

אנשי האל"כ לא מחזיקים בהכרח בעמדה פציפיסטית, יש שיטענו בפירוש שהם אינם פציפיסטים ושלפעמים צריך להפעיל כוח צבאי, אבל הדוגמאות להפעלה לגיטימית כזו של כוח נשארות אצלם בתחום האידיאי או ההיסטורי, נוגעות למקרי קיצון נדירים של טובים ורעים מוחלטים ואינן מחלחלות למציאות העכשווית, בשום מקרה.

אנשי האל"כ לא מסוגלים לנתח הפעלת כוח בצורה מושכלת ומזווית צבאית-ביטחונית (שחורגת משיח האסור-מותר נורמטיבית – שיח זכויות האדם והמשפט ההומניטרי הבינלאומי). אפילו הדיבור על "מידתיות" מחייב, מעצם נוסחת המידתיות, לבחון את התועלת הצבאית לנו לעומת ההרג של לא-מעורבים בצד השני, ולפיכך הוא חייב לכלול ניתוח צבאי-ביטחוני. אך גם אנשי האלרגיה להפעלת כוח שמדברים על "מידתיות", דוחים את עצם הצורך והטעם להשתכשך בשיח "המיליטריסטי" הזה של ניתוחים צבאיים על הפעלת כוח (מה מיליטריסטי בניתוח של הפעלת כוח צבאי? מיליטריזם זה האדרת הצבא, לא כל עיסוק בהפעלת כוח כנגזרת של הכרח סביר הוא מיליטריזם). הם לכן לא יכולים לנתח ולהציע חלופה להפעלת כוח מוגזמת ברגע נתון, למעט שלילה של עצם הצורך להפעיל כוח.

למה האלרגיה להפעלת כוח מובילה? לאי היכולת לקדם תהליך מדיני ואולי אף פיוס. אנשי האלרגיה להפעלת כוח מציעים רק פיתרון של הידברות לקונפליקט, אך ההיסטוריה מלמדת כי תהליכי ההידברות הללו נוטים מדי פעם ופעם להתערער בשל כוחות ריאקציה וארגוני טרור קיצוניים. ואז ישנו או איפוק ישראלי, או הפעלת כוח לא מדוייקת שהורגת ומענישה רבים שאינם קשורים לטרור בצד השני, וכך הפעלת הכוח הזו מזינה את השנאה והסכסוך ומרסקת את ההידברות והפיוס. בגלל שאנשי האלרגיה להפעלת כוח דוחים, כאמור, את הצורך העקרוני בהפעלת כוח בנסיבות מסויימות, אין להם יכולת לנתח ולבקר בצורה מושכלת, ומזווית ביטחונית, את חומרתו ודיוקו של כוח צבאי המופעל במקרה נתון, והם לא רלוונטיים ולא יכולים למנוע את מעגל הדמים השוטה.

התוצאה של האלרגיה הרוחנית להפעלת כוח היא הפיכת הנושאים את האלרגיה למי שנחשבים לא רציניים, ולא רלוונטיים לשיח ולמציאות מבחינת ציבורים הולכים וגדלים – ככל שהפעלת הכוח נדמית כדרושה והכרחית. וכך מתפתחת אי יכולתם למנוע הפעלת כוח לא מדוייקת ולא מידתית, כמו גם לספק ניתוחים משכנעים שמא בכל זאת ניתן היה להימנע מהפעלת כוח צבאי מלכתחילה או לכל הפחות שמא לא עשינו את כל הפעולות הסבירות שהיו עשויות לאפשר הימנעות מעימות צבאי מבלי להסתכן או להפסיד באופן משמעותי.

וזה הפאנץ' העיקרי, שכן העיקר הוא לטעמי היכולת לשכנע – במידה ואכן יש בסיס מוצק לכך – שההתנהלות שלנו תרמה להתדרדרות לאלימות וייתכן היה למנוע אותה. כך למשל, ברור כי היה זה צעד מטופש להגיכ לממשלת האחדות הפלסטינית בחסימת כל הייצוא מעזה, שכלכלתה גם ככה קורסת, ולהעניז בכך 1.8 מיליון עזתים על צעד פוליטי (לגיטימי) של הנהגתם. גם חסר כל הצדקה, גם ייתכן והיווה תרומה להסלמה. אבל קשה לשכנע בכך כשאתה נתפש כמי שממילא ותמיד יתנגד להפעלת כוח. כי אז יאמרו: או קיי, אלו גם אם ניהייה הכי בסדר הם ייתנגדו לעצם הפעלת הכוח הצבאי.

במלחמת צוק איתן, חלק ניכר מהפעולות הקטלניות ביותר, שהרגו מאות עזתים חפים מפשע, נבעו לפי חשדות מבוססים, מ"מידתיות" רעועה" או נעדרת לחלוטין. אך כדי להראות זאת, ולערער את הדוקטרינה הצבאית, היה צריך ניתוח צבאי שייראה אי-מידתיות; קרי: שייראה כי התועלת הצבאית ביטחונית זניחה, והיה צפוי מראש כי תיהיה זניחה, ביחס להרג הצפוי של בלתי מעורבים.


דוגמא פרדיגמטית היא מלחמת לבנון השנייה שבוודאי חלק מפעולותיה היו לא ממוקדות בעליל ולא מידתיות, באופן שגם פגע באנשים הלא נכונים ולא בהכרח באלו שיש להרתיע. ועם זאת, אנשי האלרגיה להפעלת כוח התנגדו לעצם הפתיחה במלחמה, שהחלה לאחר מתקפה בלתי מדיתית על ישראל – שכללה גם ירי קטיושות על אזרחים ולא רק מתקפה על סיור צבאי. הפרותיה של ישראל את הריבונות הלבנונית הסתכמו באותה תקיפה במטסי ריגול ויכלו להצדיק אולי מתקפה מוגבלת, אבל לא מתקפה כזו. ולכן עצם הפעלת הכוח היה אמור להיות מוצדק על ידי מי שמבכרים חזרה לגבול בינלאומי מוסכם על פני שליטה על שטח עויין ועל אוכלוסייה נטולת זכויות אזרחיות.

3 מחשבות על “אלרגיה להפעלת כוח, שתורמת לתופעה של הפעלת כוח לא מדוייקת או פרופורציונאלית

  1. לא מבין,
    אתה לועג לי על זה שאני נגד אלימות וקורא לי שמות?
    אין לי אלרגיה ואני כן מסוגל לנתח הפעלת כוח או כל דבר אחר.
    אחד הפוסטים החלשים שלך.

    • אני לא לועג לך, אני מתאר הלך רוח קולקטיווי באופן מטאפורי, נאמן לתחושות שביטאו כמה מחבריי הטובים מול שיח ביטחוניסטי – "זה עושה לי אלרגיה". אז את התחושה הזו אני מנתח. היא לא בזויה בעיני, רק מובילה למקום בעייתי מאוד

  2. פינגבק: אלרגיה לקשיחות במישור הפוליטי – לא כל קשיחות היא דיכוי | הבלוג של יריב מוהר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s