המחיר האסטרטגי של אטימות לזכויות אדם – רקטות או מנהרות?

לכל בר דעת ברור כי האשראי הבינלאומי שישראל מקבלת במבצע הזה יילך ויתערער ככל שרף ההרוגים הפלסטינים הלא-מעורבים בלחימה ייעלה. איפשהו אחרי ה-1000-1500 הרוגים פלסטינים צפוי להתחיל לחץ בינלאומי קשה ויהיה לישראל לא פשוט להתעלם ממנו. סביר שדי במהירה היא תיעתר לו ותחתור לסיום סיבוב האש והדמים הזה. ומה שיושג בינתיים יושג. כך שגם מי שפיתח, לצערי, אטימות מוסרית למות עזתים חפים מפשע, צריך להבין שיש למותם גם חשיבות אסטרטגית מבחינת יכולת התימרון הצבאית הישראלית בצוק איתן ובכלל.

בקצרה, חלון ההזדמנויות לפעילות התקפית בעזה אוזל. אם כך, מה שווה להשיג בזמן הזה מבחינת ביטחון אזרחי ישראל? והאם ייתכן שטאקטיקה המביאה להרג רב של עזתים לא מעורבים אך חשיבותה הביטחונית מוטלת בספק רב, סוגרת את חלון ההזדמנויות ופוגעת בהשלמתם של מהלכים צבאיים שחשיבותם הביטחונית דווקא קריטית? הבא נבחן שתי טאקטיקות צבאיות על בסיס מידע נגיש וידוע:

אין ספק שחשיפת מנהרות חמאס המובילות מתוך רצועת עזה אל מעבר לגבול ושתוכננו ככל הנראה גם לפגיעה באזרחים ישראלים כמו גם בחיילים, היא עניין איום ומסוכן, ויש אינטרס ברור לגלות אותן ולהשמיד אותן. זה מן הסתם קריטי. מבחינת הרוגים, לפחות בשלב בו גילוי המנהרות ופיצוצן נעשה בשטחים פתוחים, עיקר ההרוגים העזתים היו ככל הנראה בעיקר פעילי חמאס חמושים שניסו להגן על המנהרות. רק בעת הכניסה לסג'עייה הסתבך העניין ונספרו גם הרבה הרוגים לא מעורבים מקרב העזתים.

מצד שני, נדמה שהניסיון לצוד רקטות מוטמנות מתחת לבניינים אזרחיים הוכיח את עצמו שוב ושוב כטאקטיקה שלכל היותר מצמצמת קצת את המלאי הרקטי לטווח זמן קצר, ומלאי זה משוקם במהירה [מתבסס על מקורות ביטחוניים גלויים, ראו תחקיר בהמשך]. עם זאת, במהלך הניסיונות לפגוע ברקטות המוטמנות מתחת לבנייני מגורים, באמצעות חיל האוויר, נהרגו מספר רב של עזתים לא מעורבים. לפי תחקיר "רבנים למען זכויות האדם", שבכתיבתו לקחתי חלק, ניתוח הודעות דו"צ שמציגות פירוט יעדי תקיפה מלמד כי מרבית המטרות (לפחות עד להסתבכות בסג'עייה) היו תחת הקטגוריה של תקיפת "משגרים מוטמנים".

לקריאת התחקיר המלא: http://rhr.org.il/heb/2014/07/17382/

כך שעם כל הזהירות, אפשר לכל הפחות לתהות האם הטאקטיקה של ציד הרקטות המוטמנות לא רק שהינה כושלת במובן הביטחוני, בלתי מוצדקת מבחינת מחיר הדמים של עזתים חפים מפשע שגדעה ללא סיבה מספקת נראית לעין; אלא שטאקטיקה זו גם מקדמת אותנו בקצב מהיר לאותו מספר הרוגים שלאחריו ייגמר לצה"ל ולישראל האשראי הבינלאומי לפעולה לוחמתית ברצועה..

אפשר לחשוב שהסתכלות כזו על מוות של אנשים היא צינית להחריד, והיא אכן כזו, אך במקביל אלו גם עובדות שקשה להתכחש אליהן. ואם לא רגישות אנושית, אולי קצת מחשבה אסטרטגית תוביל לספק בדבר הטירוף שבפיצוץ מהאוויר של בניינים שמתחתיהם הוחבאו, על פי החשד, רקטות. אולי כך נוכל לחסוך קצת חיים, וגם לקדם אשראי למבצע החשוב באמת – הרס המנהרות. ניתן לראות פה ריכוך מה של ניגוד האינטרסים בין עזתים לישראלים פשוטים, שרק רוצים לחיות בלי שטיל חיל האוויר או מחבל חמאס יהרוג אותם.

 

2 מחשבות על “המחיר האסטרטגי של אטימות לזכויות אדם – רקטות או מנהרות?

  1. אם ניתן לאתר את המנהרות בשטחים הפתוחים (כלומר אם הפלישה הקרקעית כולה מיותרת לגמרי)
    אז סביר שאפשר גם לאתר אותן בלי לפלוש לרצועת עזה כלל.

    אני משער שאם בחרו בפלישה קרקעית זה כי אי אפשר לאתר את חלקן בלי להגיע אל הפתחים שלהן או לפחות לאזור שבו הן מתקרבות אל הפתח

  2. א. כמו שמלאי טילים אפשר לחדש, כך גם מנהרות אפשר לחפור מחדש.
    ב. הלחימה במנהרות חייבה כניסה קרקעית, ובכניסה קרקעית נהרגים הרבה יותר בלתי-מעורבים מאשר בהפצצות מן האוויר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s