מתי תביעות חברתיות מעליבות את בסיס האנושיות של קהלי היעד שלהן?

האם עלינו לדרוש כי "המדינה צריכה לספק דיור" או שמא כי "על המדינה למנוע מצב בו אנשים לא מצליחים להגיע לקורת גג"?

התביעות הללו דומות מאוד, אולם דמות האדם המשתקפת ‎בהן שונה בתכלית: התביעה הראשונה מציעה דמות אדם פאסיבי, נזקק, חסר עצמאות ותושייה, ואינה מחמיאה לרוב האנשים. לעומת זאת הדרישה השנייה מציגה דמות אדם אקטיבי ופועל, שפשוט זקוק למדינה מול כוחות גדולים ממנו, כמו השוק.

אני נוטה להמר שאחד מהדברים שפגעו במחאה החברתית של קיץ 2011, הוא בדיוק הניסוחים והמיסגורים הללו, שהעלו דמות אדם פאסיבי שדחתה רבים [אף אחד לא רוצה לראות עצמו כפאסיבי או חסר ישע] והקלו על אנשי ימין כמו בנט לתקוף אותה כמחאת תרבות ה"מגיע לי".

2 מחשבות על “מתי תביעות חברתיות מעליבות את בסיס האנושיות של קהלי היעד שלהן?

  1. אינני בטוח שזאת הסיבה לכשלון המחאה החברתית, אבל האבחנה בין שני סוגי האנשים – יפה מאד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s