על שנאת חיל האוויר בישראל

הישראלים בזים לחיל האוויר שלהם לצד גאווה בו? אפשר להתכחש לתופעה, אבל שלל התבטאויות, רחשי לב ותגובות באינטרנט יעידו על חוסר אמון, בוז, כעס ואפילו שנאה כלפי חיל האוויר הישראלי, לצד גאווה בו. והרגשות השליליים המפתיעים והחזקים ביותר באים דווקא מימין. בעצם זה לא כזה מפתיע – חיל האוויר מנסה להציג עצמו כמי שיכול להשיג ביטחון מרחוק, ללא שליטה בשטח עויין הכרוכה בהפעלת כוחות קרקעיים – כלומר להשיג ביטחון ללא כיבוש. וזה כבר, ידידי, חטא שמאלני גדול שבחושיהם החדים קולטים ישראלים רבים. אבל נמצא פה עוד משהו תחת הבוז – החתירה לביטחון מוחלט ולאפס סיכונים ואיומים, שנתפש כאפשרי רק על ידי חיסול פיזי של כל משגר רקטות ומפעילו על הקרקע.

 

בכתבה גאוותנית בוויינט לרגל יום העצמאות על יכולות התקיפה המשופרות של חיל האוויר עשרות תגובות הביעו להג והצביעו על כשלונות החיל ביכולותיו לספק הגנה כנגד ירי טילים על ישראל (ישנם גם בכירים ביטחוניים שמתריעים על כך בשפה פחות מתלהמת ויותר מורכבת, אבל המסר השטחי הוא: חיל האוויר לא מספיק). האם התגובות צודקות? אם נעזוב את הגאוותנות המקוממת של הכתבה, ואת הפנטזיות על אפס סיכונים ואפס איומים, ונתחבר לבחינה השוואתית וקפדנית של העובדות, נגלה דווקא, עובדתית, שחיל האוויר הביא הכי הרבה ביטחון: במלחמת לבנון השנייה ההסתמכות על חיל האוויר הייתה גדולה במיוחד (וכשניסו פלישה קרקעית עמוקה וחפוזה מדי זה נגמר בעשרות חיילים הרוגים ונחשב למבצע שגוי ומיותר על ידי קשת של מומחים צבאיים) ולאחריה הגענו לכמעט אפס ירי רקטי על צפון הארץ; ואילו מלחמת לבנון השנייה שהסתמכה על פלישה קרקעית רחבה הובילה להרוגים רבים מקרב חיילי צה"ל ולא הפסיקה את הירי הרקטי.

 

ועדיין, פסיכולוגית הרעיון של שליטה מלאה וקרקעית בשטח נתפש כמביא ביטחון רב יותר. הקשר למציאות הביטחונית לא קיים, באמצעות שיווי משקל הרתעתי הגיעה ישראל לשקט והביטחון הגדולים ביותר באזורים שהיו לפני כן אזורי עימות. אבל הרעיון של הרתעה מהאוויר נתפש עדיין ככשלון. בנוסף, הרתעה מהאוויר גם סותרת את האידיאל הרומנטי של חייל החי"ר המסתער באומץ עם סכין בין השיניים מהשוחות וכובש את השטח כשהוא מיוזע ומלוכלך, לעומת הצפונים עם הג'וסטיק שמפציצים מלמעלה ללא כל חשש או סיכון (שלא לדבר על זיהוי בכירי החיל עם ליברליזם חילוני).

הדימוי הזה של איש מהוגן עם ג'וייסטיק שמפציץ מלמעלה מעצבן גם שמאלנים ובצדק, באמצעות ירי מהאוויר ניתן לירות באזרחים לא מעורבים ולהרחיק את ההרג חסר ההבחנה והנורא תודעתית, כאילו זה אינו טבח לכל דבר. אבל תרחישים כאלו קורים בעיקר כששולחים את חיל האוויר לבצע משימות חי"ר – לעצור מנהיג תא טרור בדירת מסתור, או לפגוע בחולייה שהסתתרה בתוך כפר. כלומר הם תלויים ב"בנק המטרות". כשלבנון כמדינה שילמה בהרס תשתיות ציבוריות, זה מה שהרתיע אותה והביא ללחץ על חיזבאללה לחדול מירי על ישראל (בפרט משום שאינה שולטת בשטח קרקעית), ודווקא סוג זה של מטרות לא הניבו נפגעים אזרחיים רבים.

שנאה שמאלנית אחרת כלפי חיל האוויר כרוכה בכך שהוא חזק במיוחד ומתחבר לגאוותנות הישראלית מול עמי האזור. שכן רק בקרב חי"ר, טנקים וארטילריה לבדו, לא בטוח כלל שהיתרון של ישראל מול מדינות ערב היה גדול כל כך. חיל האוויר הוא זה שמאפשר את הביטחון בגדלותינו, כשבמקביל, ובאופן אבסורדי, הוא גם מקור לחוסר ביטחון. אבל חיל אוויר חזק רצוי באזורינו גם לו הייתה ישראל מדינה דו-לאומית או אפילו ערבית. מדינות במזרח התיכון מותקפות על ידי גורמים קיצוניים גם כשהן מדינות ערביות-מוסלמיות, וחיל אוויר חזק הוא כאמור מענה טוב למתקפות הללו. היות המדינה מדינה יהודית מוסיף לה אחוזי סיכון, אבל אפילו שינוי רדיקלי בזהותה של המדינה לא מבטיח את ביטול הסיכונים וביטול הצורך בחיל אוויר חזק.

 

שנאה נוספת, המחוברת לכולם, הוא היכולת המוגבלת של חיל האוויר להשיג ביטחון. הכתבה בוויינט נפתחת בתיאור של מצב לחימה מול מדינה עויינת בו ירי טילים יביא לקריסת בניינים והרוגים לא מעטים בשבועיים הראשונים ללחימה אך לבסוף ההרס הרב בצד השני יביא אותו לחתור להפסקת אש. המהלך הזה קומם רבים מימין ומשמאל. האם זו המטרה? אידיאלית לא, אבל מעשית, לפעמים ובתנאים העצובים הקיימים זה הכי פחות נורא. כשאנשים חיים באידיאלים הם פשוט לא רוצים לשמוע על ההכי פחות נורא. זה מובן, אבל החלופה של כיבוש קרקעי של שטח עויין הוכיחה עצמה כהסתבכות מוסרית, מדינית, דמית וביטחונית. ואילו החלופה של שלום אפשרית ועדיפה, אבל עדיין נמצאת מחוץ לתחום מול כמה גורמים קיצוניים שהיו פוגעים בכל מי ששונה מהם, ומאבקם חורג מהמאבק במדינה שמנסה לייהד את המרחב הערבי באופן בלתי לגיטימי.

 

—-

והנה כמה תגוביות לדוגמא לשנאת חיל האוויר או להסתייגות ממנו:

Eyal Amram ·  Top Commenter

עוד פעם חטא היוהרה !! לא למדתם כלום ?? בחיל האויר שלנו לא למדו לסתום את הפה, את המלחמה אי אפשר לנצח מהשמים ובסופו של דבר בלי הטנק ולוחם החי"ר שום דבר לא יפסיק לעוף עלינו. חיל האויר הוא רק גורם מסייע . לא הספיק פלצן אחד כמו דן חלוץ…
שוב מדהים מה מייצר החיל הזה…באמת עפים על עצמם. לא יזיק לכם ללמוד קצת צניעות מהירוקים… כתבה זו לא מרגיעה אותי אלא מלחיצה מאוד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: