איזה איום היה נעלם לו לא התקיימה תודעה לאומית פלסטינית?

"טענת ה"עם הפלסטיני הילידי" הומצאה בשנות ה-60 של המאה ה-20 כהתרסה נגד שיבת ציון […]" כותב יגאל עברי באתר "מידה". הוא מייצג תפישה רווחת הרואה בלאומיות הפלסטיני תופעה לעומתית, מתנגחת לציונות ותו לו, ויש הרואים בלאומיות הפלסטינית אף כלי לערעור הלגיטימיות של ישראל וחיזוק המאבק בה.

מעניינת התפישה שהתודעה הלאומית הפלסטינית היא סכנה או איום על ישראל. נניח לרגע שהפלסטינים היו פתאום עוברים לראות את עצמם סתם כ"ערבים גנריים" ללא שום ייחוד מכלל העולם הערבי. האם היה שינוי מהותי באיום שהם מהווים לתפישתם של רוב הישראלים?

במצב כזה סביר להניח שהם היו דורשים שיוויון זכויות אזרחי וזכות ביטוי לערביותם הכללית [במקום לפלסטיניותם] וכך היו מטים את זהותה של המדינה המשותפת. לחילופין הם היו דורשים הכרה בהם כבמדינה ערבית נפרדת נוספת או כחלק של מדינה ערבית אחרת [ירדן\מובלעת של סוריה], ובמקרה כזה היה כוחם אף גדול יותר מול ישראל.

לסיכומו של עניין, אף היבט, שמרבית הישראלים תופשים כאיום, לא היה נעלם בשל התפוגגותה של התודעה הקולקטיבית הפלסטינית. המחליפה של התודעה הלאומית הפלסטינית לא הייתה תודעה יהודית\ציונית אלא תודעה ערבית כללית, אולי פאן ערבית. ומכאן לכל היותר היה קל יותר לישראל להצדיק סיפוח של יהודה ושומרון בזירה הבינלאומית, אבל האיום שהכי מפחיד ישראלים [טשטוש הזהות היהודית של המדינה] כלל לא היה מוסר. להפך, אם קידום אופציית הסיפוח הייתה מועלית ביתר שאת תביעת האזרוח.

8 מחשבות על “איזה איום היה נעלם לו לא התקיימה תודעה לאומית פלסטינית?

  1. "נניח לרגע שהפלסטינים היו פתאום עוברים לראות את עצמם סתם כ"ערבים גנריים" ללא שום ייחוד מכלל העולם הערבי"

    דומני שלא מעט ממנהיגי הפלסטינים אמרו במפורש דברים דומים לאלה של יגאל עברי, כולל למשל עזמי בשארה. קיים טווח רחב בין זהות לאומית נבדלת לבין "ערבי גנרי ללא שום ייחוד". בתוך עמים קיימות זהויות איזוריות בעלות מאפיינים ייחודיים וגם תודעה קיבוצית כלשהי. (גם בתוך הקבוצה הפלסטינית עצמה – ירושלמים לעומת גליליים למשל).

    לנקודה העיקרית, את השאיפות הלאומיות של הפלסטינים כקבוצה נבדלת מהאומה הערבית אפשר להגשים רק במרחב מצומצם מאד שבגבולות ישראל וירדן, פסיק קטן לעומת השטח שבו חיים הערבים. לאן יילכו למשל מאות אלפי הפליטים שבמחנות הפליטים בלבנון ובסוריה? האם יוכלו להיקלט במדינות ערב אחרות, כולל בסוריה ולבנון עצמן אם יחזור לשם השלום?

  2. למיטב הבנתי, ההבדל הוא שפליטים שנשארים במדינתם הם לא פליטים, אלא "סתם" עקורים. טרנספר לערביי השטחים הוא פשוט העברת אוכלוסין באותה המדינה, ובכך לא שונה מפינוי גוש קטיף. אם לטענת השמאל פינוי גוש קטיף הוא לגיטימי, אז גם פינוי-פיצוי לתושבי שכם צריך להיות.

  3. הטענה כי העם הפלסיטיני הילידי הומצא בשנות הששים נובעת קודם כל מבורות, וגם ממידה מסויימת של סירוב לראות את המציאות. קראו כאן על "שאלה נעלמה" של המחנך יצחק אפשטיין משנת 1907 (שקדמה לה הרצאה בקונגרס הציוני)
    http://dugrinet.co.il/node/4650
    וגם על מאמרו של משה סמילנסקי "מעשינו" מלפני מאה שנה:
    http://wp.me/pXLKy-1QS

    • קראתי את המאמר הראשון. הוא בהחלט מתייחס לערביי א"י כחלק מהאומה הערבית הגדולה כך שהוא בדיוק מתאים לטענה שהעם הפלסטיני הוא המצאה מאוחרת

      • כשאפשטיין וסמילנסקי כתבו את מאמריהם היו סוריה, לבנון, א"י המערבית וירדן יחידה מדינית אח סוריה רבתי.. העם הערבי שהם התייחסו אליו היה העם הערבי שישב בה. אחרי הסכמי סייקס-פיקו חולק השטח לארבע יחידות מדיניות: לבנון, סוריה, ירדן ופלשתינה-א"י. כך נוצרו ארבעה עמים ערביים חדשים: הלבנוני, הסורי, הירדני והפלשתינאי. ההחלטה הקולוניאליסטית הזאת יצרה מתחים רבים ובעיות רבות שלא באו על פתרונן. ומכיון שאיש לא כופר בקיומם של עם לבנוני, סורי, ירדני – אין לכפור גם בקיומו של עם פלשתיני. ארבעתם הם יורשיהם ממשיכיהם של העם הערבי שישב בסוריה רבתי.

      • אתה טועה בטענה "איש לא כופר בקיומם של עם לבנוני, סורי, ירדני"
        ע"פ רוב הטענה היא שיש רק עם ערבי אחד או עם ירדני שכולל גם את הפלסטינים

  4. אם שטחי הפלסטינים היו עוברים לירדן במקום לשמש להקמת מדינה עצמאית היה קל יותר להסתפק בפחות שטחים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s