המשטר שמיישמת ישראל בגדה אינו קשור לבטחון ואף לא ליישוב יהודים ביהודה ושומרון.

בחינה פשוטה של העובדות תלמד שאין כל קשר היגיוני בין צורכי ביטחון או הרצון ליישב יהודים ביהודה ושומרון, ובין המדיניות של ישראל בגדה בפועל.

בחינת העובדות תואמת דווקא את ההשערה שמדיניותה של ישראל בגדה היא לא סתם ליישב יהודים בשטח אלא ליישב יהודים על חשבון אפשרויות הפיתוח של המרחב הפלסטיני. גם צורכי הביטחון, כפי שתראו מייד, נבעטים הצידה בשם ראציונל זה.

צרכי הביטחון של מדינת ישראל והרצון ליישב יהודים ביהודה ושומרון היו מביאים למפעל אינטנסיבי של יישוב יהודים דווקא באזור "המותניים הצרות", קרי לצד הרצועה הצרה שבין הים לקו הירוק, באזור השרון הצפוני, שמהווה קושי אסטרטגי לישראל ושהגיוני שישראל תשאף להרחיב אותה. כלומר, לפי שיקול זה, היינו מצפים לראות התנחלויות רבות וגדולות דווקא סמוך לקלקילה והאזור. אך נאדה, ההתנחלויות הגדולות כמו אריאל ומעלה אדומים נמצאות די עמוק בתוך הקו הירוק, ומטרתן איננה ביטחונית אלא פוליטית במובן הצר – מניעת פיתרון פוליטי של צד אחד במפה הפוליטית (זה של שתי המדינות), גם על חשבון שיקולים אחרים וגם על חשבון זכויות אדם ואזרח של עם אחר.

גם צרכי הביטחון של ישראל וגם הרצון ליישב יהודים ביהודה ושומרון לא מחייבים שישראל תשלוט על מערכת התכנון והבנייה ביישובים הפלסטינים הכפריים. אך זה מה שקורה מאז 1971, ואחרי אוסלו זה קורה בכל שטח סי, שהוא מרבית הגדה. ישראל לא רק שולטת על תכנון הכפרים הפלסטינים, היא אף מייבשת אותם מבחינת היתרי בנייה, והורסת ביד רמה את בתיהם של מי שבונים בכל זאת. זה לא קשור לצרכי ביטחון או לרצון ליישב יהודים ביהודה ושומרון (אלא, כאמור, לרצון ליישב יהודים על חשבון אפשרויות הפיתוח של המרחב הפלסטיני).

גם צרכי הביטחון של ישראל וגם הרצון ליישב יהודים ביהודה ושומרון לא מחייבים שהתנחלויות ליהודים יוקמו על קרקע פלסטינית פרטית. אך כ-40% משטח ההתנחלויות ממוקם על קרקע פלסטינית פרטית (מדוח "שלום עכשיו" המבוסס על נתוני המינהל האזרחי).
http://news.walla.co.il/?w=/9/1011719

גם צרכי הביטחון של ישראל וגם הרצון ליישב יהודים ביהודה ושומרון לא מחייבים ניפוח תמוהה של תחומי השיפוט של ההתנחלויות כך שיחולו גם על אדמה פלסטינית וימנעו ממנה פיתוח. לדוגמא שטח השיפוט של מעלה אדומים הקטנה דומה לזה של תל-אביב. כך רואים כי ההתנחלויות נבנות כדי ליישב יהודים על חשבון הפלסטינים, ולא לצדם. מחד לא מקצים אדמות מדינה לפלסטינים ומקצים בשפע למתנחלים, מאידך כוללים בתחומי השיפוט של ההתנחלויות גם אדמה פלסטינית פרטית ומנטרלים חלק ניכר מאפשרויות הפיתוח שלה.

גם עצם החלוקה לאזרחים ונתינים חסרי מעמד לא נעשית על פי שיקול ביטחוני – בגדה ישנם תומכי טרור וטרוריסטים יהודים מורשעים שהם אזרחים לכל דבר, ואילו ישנם גם פלסטינים שוחרי שלום שאין להם שום מעמד אזרחי של המדינה השולטת בשטח בפועל.

6 מחשבות על “המשטר שמיישמת ישראל בגדה אינו קשור לבטחון ואף לא ליישוב יהודים ביהודה ושומרון.

  1. יריב, אני חושב שאתה מתמקד כאן בפרטים (היתרים, שטחי שיפוט) ולא במדיניות, ולכן גם מתבלבל ממושגים כוללים כמו "ביטחון" או "התיישבות", מה שמביא אותך לצפי התיישבות חסר שחר). אם אתה רוצה להבין מדיניות, אתה צריך לשאול מה היעד של המדיניות, ובהתאם לו להבין איך משיגים ביטחון, איזה ביטחון (שוטף או אסטרטגי), מה מטרת ההתיישבות וכו', וגם לבחון את ההיסטוריה של מדיניות ישראל בשטחים.
    בחינה כזו היתה חושפת שלמעשה ישראל מנהלת בגדה המערבית במקביל שתי מערכות מדיניות לא-קוהרנטיות ואף מתחרות: האחת החלה בשנת 1967 והיתה כמעט בלעדית עד שנת 1977, השניה מתחרה בה מאז. יישובים שונים מקורם במדיניות הראשונה (גם כאלה שהוקמו אחרי 1977), ויישובים אחרים מקורם במדיניות השניה). מדיניות אחת מעוניית בהפרדה מהפלסטינים, אך לא על בסיס קווי שביתת הנשק של 1949 (המכונים בטעות או בשקר "גבולות 67"). השניה מעוניינת במניעת האפשרות להפרדה, ובשליטה על האוכלוסיה הפלסטינית (תוך הגבלת זכויותיה).
    שתיהן עוסקות בהקמת יישובים, בהגבלת התיישבות פלסטינית (הראשונה עוסקת בזה יותר, מכיוון שהיא מעוניינת בהפרדה), בשאלות ביטחון (בהתאם לשתי תפישות ביטחון מתחרות) ובכל מה שכרוך בפעולה הישראלית בגדה המערבית.
    אם אתה מניח שתנאי הסף לפיתרון הוא "צדק", וש"צדק" פירושו חזרה לקווי שביתת הנשק של 1949, הרי שאין צורך בהבחנה במטרות פעולותיה של ישראל בגדה המערבית – כולן פסולות וכולן מטרפדות את הפיתרון. אם אתה רוצה להבין באמת את המדיניות הישראלית בגדה המערבית, אתה צריך לשאול קודם כל על המטרות, ורק אח"כ על האמצעים. ולא "התיישבות" ו"ביטחון" הם לא מטרה. הם אמצעים.

    • זאת רזולויה מסוג אחר. העניין הוא פשוט – התיישבות של יהודים בגדה לא מחייבת דחיקה וחסימה של פיתוח פלסטיני. אלא אם רוצים בשינוי דמוגרפי משמעותי ומניעת אפשרות להפרדות. כוונות המשטר לא מעניינות אותי ואני דוחה את המרכזיות שאתה מקנה לחשיבות של כוונות מוצהרות ("יעד") בכל הקשור למדיניות שנמדדת הכי טוב לפי הפרקטיקות בפועל

      • מי אמר שאני מתייחס למדיניות מוצהרת? את מדיניות ההתיישבות בעשור הראשון אחרי 67 ביצעו ממשלות המערך *בלי* לקבל באופן רשמי את התוכנית שמאחוריהן. וגם בעניין השני אתה טועה – בשביל לאפשר הפרדה שתיצור מצב יציב, יש הכרח בהתיישבות ישראלית ובחסימה של פיתוח פלסטיני *במקומות מסויימים*, מכיוון שהפרדה כזו לא יכולה להתבצע על בסיס קווי הפסקת האש של 1949. דווקא כאשר רוצים למנוע הפרדה, אין בעיה לאפשר פיתוח פלסטיני בכל מקום, שהרי בכל מקרה בסיטואציה של היעדר הפרדה כל השטח יהיה בשלטון ישראלי (לפי מי שמעוניינים למנוע את ההפרדה), ואז גם יש הגיון בהתיישבות יהודית בכל מקום, דבר שממשלות ישראל לא אפשרו עד שנת 1977. הקשר בין התיישבות ישראלית לחסימת פיתוח פלסטיני הוא לא קשר ישיר (מחייב או לא מחייב), מכיוון שהתיישבות ישראלית באזורים שונים נועדה לקדם מטרות שונות. בהתאם למטרה נגזרת גם ההשפעה על הפיתוח הפלסטיני באותו האזור.

  2. לגבי ביטחון
    נראה לי שהטענה הביטחונית הייתה (לפחות גם) שע"י התיישבות תימנע מסירת שטחים לירדנים/הקמת מדינה פלסטינית וממילא תימנע סכנה ביטחונית.
    מובן שמשיקול זה יש צורך להתיישב בכל חלקי יו"ש.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s