הוגנות כעקרון ההצדקה המוסרית הטוב והיסודי ביותר

בטקסט זה ארצה להציע שהדרך החכמה ביותר לפסול משהו מוסרית היא להראות שהוא אינו הוגן.

זו לא רק דרך רטורית, אלא מבחן מוסרי, וכך, מתוך שני ההיבטים האלו – התקשורתי והנורמטיבי – נוצרת תשתית יציבה להצדקה או פסילה מוסרית של מעשים או קווי מדיניות בשיח הציבורי של מי ששואפים לזכויות אדם.

האם העיקרון הבסיסי ביותר להצדקה בדמוקרטיה שלנו הוא הוגנות או שמא רצון הרוב (או החוק) או אולי דווקא סט של זכויות אדם וזכויות חוקתיות?

אם העיקרון היסודי ביותר בדמוקרטיה שלנו הוא רצון הרוב, הרי שהדמוקרטיה יכולה בעיקרון לבצע כל זוועה שדיקטטורה יכולה לבצע. רק שבדמוקרטיה ניתן לבצע את הזוועות כלפי 49% ומטה של האוכלוסייה, אם הרוב ירצה בכך וייעגן זאת בחוק. זו נחמה זעירה.

אם העקרונות הבסיסיים הם זכויות אדם או זכויות חוקתיות, שמגבילים את עקרון רצון הרוב, אז מה הבסיס שלהם? הרי הם לא ההצדקה לעצם קיומם. אבל בסיס כזה עדיין צריך למצוא.

אבל אם העיקרון הבסיסי הוא הוגנות, שהרי אז נדמה שיש לנו בסיס קוגניטיבי רחב בקרב רוב האנשים להישען עליו; בסיס ברמה האינטואיטיבית ביותר של מה צודק – הצודק הוא ההוגן.

הוגנות איננה, בעיקרה, בעיני המתבונן, ושיקוף בסיסי מגלה זאת. או בפישוט יתר: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. מחקרים גילו שאפילו קופים יודעים לזהות מצבים של חוסר הוגנות לפי הסכמטה הזו, ואפילו כשחוסר ההוגנות נעשה לצד שלישי ולא להם.

מי ייקבע מה הוגן? 

 אבל מי ייקבע באופן קונקרטי וספציפי יותר מה הוגן? הקונסטלציה של מסך הבערות של ג'ון רולס מורכבת והיפוטתית מדי, ולתרבויות שונות יש הטיות שונות לעצם הפרשנות של הוגנות מהי. אז מה נשאר לנו? האם נשאר בסיס יציב? ואיך אפשר לייצר מזה הצדקות ציבוריות פשוטות?

תחביר [אי-]ההוגנות

 אכן, לא ניתן לקבוע במדוייק וישירות מה הוגן. אבל כן ניתן לקבוע מה הוגן על דרך הקירוב, למעשה על דרך האלימנציה והשלילה – כלומר בכל סיטואציה ניתן לקבוע מה לא-הוגן.

אז מה לא-הוגן? אם אינך רוצה שבנסיבות X ינהגו בך בצורה Y, הרי שהתנהגות מסוג Y אינה הוגנת בנסיבות X, ובנסיבות אלו אל לך לנהוג בצורה הזו כלפי איש. אם הכוח בידך עדיין תוכל לנהוג כך, אבל אז אתה נסמך על כוחך בלבד, ולא על ההוגנות. וכוחו של הכוח הוא בסיס הפכפך – לא לעולם חוסן.

למשל, האם היו מוכנים ישראלים יהודים שתוניסה תנהג ביהודיה כפי שנוהגת ישראל בפלסטינים בגדה שאינם מעורבים בטרור ואינם שוללים את זכות קיומה של ישראל (אך הם עדיין נתינים משוללי זכויות של משטר אפלייה צבאי, רק על בסיס מוצאם האתני)?

המצב במפגש מול תרבות שונה – תרגום תרבותי

 אבל מה אם בתרבות מסויימת לנהוג בצורה Y בנסיבות X זה דווקא כן נחשב להוגן? מה קורה במפגש של אדם מתרבות כזו עם אדם מתרבות בה ההתנהגות הזו אינה נחשבת הוגנת?

תמיד ניתן לרדת לרמה מופשטת, בסיסית ועקרונית יותר של הוגנות ביחסים בין תרבויות ושונויות תרבותיות, על בסיס תרגום תרבותי: אני נוהג באחר התרבותי כפי שהייתי רוצה שינהגו בי, כלומר כך שלא ייפגעו בדברים היקרים לי, אבל מולו אני מפרש זאת ככל הניתן לפי מה שיקר וקדוש לו באופן קונקרטי, ולא לפי מה שיקר וקדוש לי באופן אישי. אם אני כועס כששורפים בית כנסת, במפגש עם מוסלמי אמנע מלשרוף מסגד. מסגד אינו בית כנסת, אבל ברמה של התרגום התרבותי, ברמה של ההפשטה הוא כזה – בית תפילה, דבר היקר לחברים בקהילה מסויימת.

לכל תרבות יש כללי הוגנות, לא רק לזו המערבית\ליברלית

 ניתן לראות שבכל החברות המוכרות לנו יש כללי הוגנות בסיסיים דומים למדי להסדרת יחסים בין מי שנחשבים לחברים בקבוצת בעלי הזכויות בתוך הקהילה או בין מי שהם שווי מעמד באותה תרבות.
ייתכן שתרבות מסויימת תתיר עוולות כלפי זרים או נגד פחותי או משוללי זכויות, אולי היא אפילו תצווה על עוולות אלו, אבל כלפי חברים שווים בקבוצת בעלי הזכויות היא תטווה עקרונות המחייבים יחס הוגן.

תאמרו: אז מה? ההגדרה למי הם חברי הקבוצה ומי לא היא עדיין הגדרה תרבותית-זהותנית ולכן חלק מהיחסיות התרבותית. נכון, אבל זה לא רלוונטי: אנו עוסקים פה בחברי קבוצת בעלי הזכויות, ולא בחברי קהילת הזהות. בהרבה קבוצות מסורתיות-שמרניות, למשל, נשים הן בפירוש חלק מקהילת הזהות (חרדיות, מוסלמיות אדוקות) אך אינן חלק מקהילת בעלי הזכויות. יחסי כוח, יותר מאשר מערך מורכב של זהות-קבוצתית-תלויית-תרבות, הוא שקובע את ההדרה של הנשים מקבוצת בעלי הזכויות אך לא מקבוצת הזהות.

לכן ניתן לתבוע הוגנות מכל קבוצה, גם כזו שאינה ליברלית, לפי עקרונותיה שלה ולאוו דווקא לפי עקרונות ליברליים:

כל מה שצריך זה לדרוש מקהילה זה כי את עקרונותיה הבסיסיים המגדירים יחסים בין חברי קבוצת בעלי הזכויות בקרבה, תחיל על כלל האנשים שהיא באה איתם במגע או אינטראקציה. זו עדיין הפרה מסויימת של הזהות התרבותית של אותה קהילה, אבל הפרה מינימאלית, והפרה זו נסמכת לא על עקרונות הוגנות זרים, אלא על עקרונות ההוגנות של אותה תרבות ממש – רק מבקשת להרחיב את תחולתם של העקרונות הללו גם על המוחלשים ומשוללי הזכויות. כלומר הבקשה היא לשינוי מרחב התחולה של עקרונות הוגנות שכבר קיימים בקהילה.

אם כן, הדרישה ליחס הוגן לנשים במגזר החרדי, האם היא כפיית ערכים חיצוניים לקהילה החרדית? אימפריאליזם תרבותי? ואם נדרוש מגברים חרדים לנהוג בנשים חרדיות לפי כללי ההתנהלות הבסיסים ששוררים בין אברך לאברך ומגדירים מהו יחס הוגן ביניהם? יודגש, הבקשה היא לא שגברים חרדים ינהגו בנשים חרדיות לפי כלל ההתנהגות היומיומיים [חיבוק וטפיחה על השכם למשל], אלא ברמה עקרונית, מופשטת וכללית יותר, לפי כללי הוגנות המתקיימים ביחסים בין-שווים בקהילה החרדית – כלומר בין אברכים או בין נשים חרדיות לבין עצמן. אלו לחלוטין עקרונות הנגזרים מתוך החברה החרדית ולא עקרונות זרים לה. כנ"ל לגבי חברה מוסלמית-אדוקה, גם שם יחס הוגן לנשים אינו בהכרח זר, מה ש"זר", כיביכול, הוא ערעור יחסי הכוח המגדירים מי הם שווים, ולא העקרונות הבסיסיים של הוגנות ושיוויון.

במובן שני, שהוא רק דרך שונה להדגים את המובן הראשון, אנו יכולים לראות שגם הרעיון של ניטרול אלמנט יחסי הכוח אינו זר וקיים בכל חברה וחברה ובכל תרבות ותרבות. שהרי גם בחברה ההיררכית ביותר יש מקרים של אנשים שהם שווי מעמד\כוח – למשל אחים תאומים במשפחה – ולכן עדיין דרושים כללים שמסדירים לא רק יחסי כפיפות אלא יחסים בין שווים. את היחסים הללו, היחסים-בין-שווים, יש לראות כמבטאים את תחביר ההוגנות באותה חברה.

אז הנה, גם בין תרבויות שונות, וגם בתוך תרבויות היררכיות מטבען, ניתן למצוא תחביר של הוגנות. הערעור על תחום ההחלה המצומצם של אותן עקרונות (למשל הערעור על החלת ההוגנות רק בין אברכים גברים בחברה החרדית) הוא ערעור על היבט מסויים של אותה תרבות, אך הערעור הזה אינו זקוק לכל מקור חיצוני וגם אינו ערעור קיומי על האלמנטים הזהותניים היסודיים של תרבות מסויימת, וזאת בשלושה מובנים:

1. תרבויות לא נבדלות ביניהן רק ברמת ההיררכיות שלהן או בקווי התיחום של מי כלול בקהילת בעלי הזכויות הבסיסיות. תרבויות נבדלות ביניהן בקווים הרבה יותר עשירים של אפיונים, קווים שלא קשורים בהכרח ישירות להיררכיות של אותן תרבויות.

2. מה עוד שיש לעשות הבחנה בין תפקידים ייעודיים שתרבות משייכת לאנשים מסויימים ובין היררכיה נוקשה בין אותם תפקידים. זה שלגברים ונשים יש תפקידים נבדלים בתרבות מסויימת לא מחייב היררכיה נוקשה ביניהם. תפקידי זהות-מגדר בתרבות מסויימת יכולים במידה רבה להשמר לצד יחסי הוגנות בסיסיים יותר ובלי היררכיה נוקשה. ייתכן, לדוגמא, לשמר את הרעיון כי זהותה המסורתית של האישה קשור לתפקידים מסויימים ועדיין לכבד את זכותה השווה במישור של קבלת ההחלטות בקהילה (המישור הפוליטי) וכן ברמת הזכות לצאת ממסגרת הזהות-מגדר הזו כעניין הוגן והגון (מה שפילוסופים של רב-תרבויות מכנים "זכות היציאה"). וכך ניתנת לנו היכולת לפסול יחסי כוח ודיכוי זכויות במנותק, ככל הניתן, ממאפיינים תרבותיים כלליים יותר.

3. גם שינוי מרחב התחולה של הזכויות אינו בהכרח רעיון חיצוני. עצם הרעיון של שינוי מרחב התחולה של זכויות מתקיים כמעט בכל חברה, שכן כמעט בכל חברה ילדים נמצאים מחוץ לקהילת הזכויות אך לאחר גיל מסויים, ולרוב בליווי טקס מעבר מסויים, הם נכנסים לקהילת הזכויות. כך הרעיון של הכנסת מי שהיו מחוץ לקהילת הזכויות לתוך קהילת הזכויות, אינו זר לרוב מוחלט של התרבויות, והוא מעוגן בתפישה של הפיכת משולל הזכויות לסובייקט מלא לפי תפישת העולם (הקוסמולוגייה) של כל תרבות ותרבות.

אבל למה לי להיות הוגן מול האויב? 

 אבל ישנו טיעון נוסף: למה בכלל להרחיב את תחום התחולה של בעלי הזכויות וזכאי היחס ההוגן? האם זה לטובת החברה? או שמא זה הרסני לחברה? זהו טיעון תועלתני או אינסטרומנטלי, ועדיין טיעון ראוי. הוא מוביל אותנו לעיסוק בנקודה הבאה, של הנסיבות הקונקרטיות בהן דבר-מה נחשב להוגן או לא הוגן. האם בנסיבות של מפגש עם זרים, ואף זרים-עויינים, ראוי בכלל לנהוג בהוגנות?

העניין פה הוא הנסיבות השונות בהגדרת ההוגנות מול סיטואציות קונקרטיות. הרי זה עניין מרכזי כשיוצאים מהגדרת העקרונות הכלליים לשיפוט של מצבים ארציים. אם נדרוש למשל ממתנחלים שינהגו בפלסטינים כפי שהם נוהגים במתנחלים אחרים, הרי שהם יאמרו: אחינו המתנחלים לא רוצחים אותנו או זוממים לרצוח אותנו. איזו מן השוואה זאת? כאן צריכה לבוא התהייה על אודות הדבר שמגדיר את הסיטואציה: האם היעדר ההוגנות היא היאטמות קבועה מול קבוצה עויינת או שמא צעד הגנתי מול עוינות קונקרטית? אם זו היאטמות קבועה שמצדיקה חוסר-הוגנות, הרי שהיא מזמנת, לפי כל היגיון, עוד עוינות ועוד היאטמות במעגל שוטה של חוסר-הוגנות הרסנית.

בקצרה, קל יהיה להראות כי גישה של הוגנות-קשוחה הינה לתועלת החברה כולה, בשל התחביר האוניברסלי של ההוגנות וכוח הכפייה המוסרי העודף של תכונה זו בטווח הארוך.

קונפליקטים בין רגישויות ופרשנויות תרבותיות; והוגנות בהבניית מושגים ונראטיבים:

אבל מה קורה במקרה שלשתי תרבויות יש רגישויות או נראטיבים מתנגשים? זה לא הוגן שרגישות תרבותית תרמס, אבל אי רמיסה של רגישות אחת, תביא לרמיסה של רגישות אחרת. למשל איסור תפילת יהודים בה הבית תפגע בהם, אבל התרת תפילת יהודים תפגע במוסלמים. בכל מקרה לגופו אין זה הוגן לפגוע ברגשות דתיים סתם כך, אבל בסיטואציה הספציפית לא מדובר על פגיעה שרירותית אלא על התנגשות אמיתי בין רגישויות אותנטיות. אז מה עושים?

תחביר ההוגנות של כל תרבות מכיל גם מנגנונים של פישור, דיאלוג, מו"מ וגישור על פערים והתנגשויות כאלו. תהליך שמתיישר לפי כללים אלו הוא תהליך פישור הוגן, ומי שלא ייקבל אותו לא ייקבל את עקרונות ההוגנות של הקבוצה שלו [והוא יידחה זאת רק משום שהוא רואה את התרבות הזרה ככזו שלא ראוי להחיל עליה את כללי ההוגנות והפישור ההוגן, ולא משום שכופים עליו ערכים זרים, שהרי הליך הפישור מצוי גם בתרבותו שלו].

כדי שתהליך הפישור הזה יעבוד, צריך הסכמה על עצם השימוש במילים ועל משמעותם של מילים ומושגים. שכן ההמשגה עצמה היא הליך מוטה תרבותית ואידיאולוגית. גם תהליך ההמשגה עצמו יכול להיות הוגן ולא הוגן, וגם הוגנות זו מעוגנת תרבותית. בכל תרבות יש הליכים פרשניים להבנה של מושג שמשמעותו שנויה במחלוקת. כשמחלוקת זו מתרחשית בין שווים – למשל בין שני פרשנים דתיים מכובדים – הרי שהיא מוכרעת או בהפסקה של הפישור בכללותו [כלומר באלימות, כוח או הפרדה והתעלמות] או באמצעות הליכי תיווך על עצם המשמעות של מושגים, שנעשים בצורה הוגנת – פנייה לפרשן שלישי, סינתיזה או שילוב בין הפרשנויות וכו'. כך ההוגנות יורדת לרמה של עצם הבניית השפה. וכך היא יכולה לסייע בהכרעה בקונפליקטים בין פרשנויות תרבותיות.

2 מחשבות על “הוגנות כעקרון ההצדקה המוסרית הטוב והיסודי ביותר

  1. פינגבק: התחביר האידיאולוגי שלא היה שם – עוצמה הוגנת | הבלוג של יריב מוהר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s