כולם מדברים על הקו הירוק, אף אחד לא מדבר על צדק

סביב הפולמוס על הופעתו של אהוד בנאי בסוסיא נשכח כי משני צדי הקו הירוק, ומשני צדי המתרס הפוליטי, אתר ציבורי שלא מכניס אליו ערבים מחבל הארץ בו הוא ממוקם, צריך להיות לא לגיטימי, זהו לא עוד ויכוח פוליטי. 
 
הביטול של הופעת אהוד בנאי באתר הארכיאולוגי סוסיא, וההתחרטות שלאחר מכן, עוררה שוב את הפולמוס על סוגיית החרמת ההתנחלויות מעבר לקו הירוק ומאבקי שמאל וימין. התקשורת מיהרה לדבר על "פעילי שמאל" שלחצו על בנאי. אבל לא זו הזווית הנכונה. נניח שהגן הלאומי בו נמצא אתר סוסיא היה ממוקם סמוך להרצליה, והיה נוקט במדיניות של אין כניסה לערבים, האם לא הייתה קמה שערוריה אפילו גדולה יותר? האם אהוד בנאי, אדם הקרוב ליהדות ההומניסטית, כמוני, היה חש נוח להופיע שם? נניח שהיה זה אתר שלא מתיר כניסה לאתיופים או לרוסים, איך היינו רואים זאת אז?
 
אבל זו בדיוק המדיניות בה נוקט האתר הארכיאולוגי סוסיא – מדיניות של אפליה והפרדה. מדיניות זו אף תועדה היטב בסרט הדוקומנטרי "סוסיא", בו רואים אב פלסטיני ובנו שנכנסים לאתר, לאחר שקנו כרטיס, ובמהירה מגורשים על ידי ג'יפ צבאי, כשנאמר להם שאין להם רשות להיות באתר. האב והבן הם בני משפחת נוועג'ה, מי שגרו בעבר בכפר סוסיא, במקום בו שוכן כיום הגן הארכיאולוגי סוסיא. אפילו פליאה אלבק המנוחה, משפטנית הימין הידועה, הכירה באדמות הללו כאדמות פלסטיניות פרטיות. אך ההכרזה על המקום כגן לאומי ב-1986 רוקנה את הבעלות מתוכן.
 
חשוב לקיים דיאלוג בין שמאל וימין ובפרט עם המתנחלים. אבל ישנם אתרים ציבוריים שכל מהותם היא חטא ואפלייה על רקע אתני. גם בימין  ואפילו בקרב המתנחלים, לא חסרים אנשים שייתנגדו לאפלייה כזו של קבוצה באוכלוסייה. אבל נדמה שהמיסגור של הדברים כסוגיית שמאל מול ימין גורם לאנשים  לחשוב שזה חלק מדיאלוג פוליטי לגיטימי. האם היינו מקיימים דיאלוג עם אנשיו של אתר ציבורי באירופה שלא מכניס יהודים לתחומו?
 
אבל העוול מתמשך ונרחב מזה. בעולם ואף בארץ יש מודלים רבים של שימור ארכיאולוגי לצד רקמת חיים של מגורים במקום. אלא שלפלסטינים של סוסיא לא עמדה הזכות של חיים ארוכים ב"דו-קיום" לצד העתיקות, הם גורשו מכל שטח האתר ללא פתרון חלופי. הגירוש לא נבע מצורך לשמר עתיקות, אלא לייהד שטח על חשבון תושביו.
 
באתר הארכיאולוגי של סוסיא, פלסטינים יכולים להכנס רק כדי "לערבב את הטיח" – כמילות השיר הידוע של אהוד בנאי. הכניסה למקום אסורה עבורם, וכך גם המגורים. על פניו אסור לאיש לגור באתר, אבל אם אתה מהדת והאוריינטציה הפוליטית הנכונה יהיו זמינים עבורך מבני מגורים, בתוך שטח האתר האריכאולוגי, באמתלות שונות ומופרכות.
 
המגורשים של סוסיא גרים בינתיים באדמותיהם החקלאיות הסמוכות, וההתעללות בהם ממשיכה. בשל מערכת התכנון המפלה בשטח C של הגדה, הם פשוט לא יכולים לקבל היתרים לבנות. על מים וחשמל אין מה לדבר (למרות שהשטח נמצא בשליטה ואחריות ישראלית מלאה), אבל אפילו בנייה של צריף או אוהל מביאה להריסות. למעשה תושבי הכפר גורשו גם ממיקום חדש זה לפחות שני גירושים גדולים ומקיפים ורק בהוראת בג"צ הותר להם לחזור לאדמותיהם, אך לא לבנות בתים. אפילו מערות בהם גרו נאטמו, ממש כמו מערכת התכנון הצבאית שאדישה לחלוטין לגורלם.
 
כן, זה הצד האפל של האתר הארכיאולוגי בסוסיא, ואת הצד הזה פעילים וארגונים רבים הביאו בפני אהוד בנאי באופן עובדתי ופשוט. אני אישית מכבד כל בחירה של בנאי שאני מאוד מוקיר, אבל נדמה שהוא נקלע לפולמוס הלא נכון – אין קשר לשאלה מאיזה צד של הקו הירוק ממוקם האתר הארכיאולוגי או עם איזה מחנה פוליטי הוא מזוהה. הוגנות בסיסית כזו צריכה להיות חוצה מחנות פוליטיים.  נדמה לי שטעות מיסגור זו, היא שהטעתה אותו להופיע היכן שהופיע.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s