תוכנית מרשל וטיעוני ה-זה לא בגלל הכיבוש

אז מלחמה היא לא שלום, אבל הכרעות צבאיות הן אכן פתח לשלום אחרי יריבויות ארוכות; פתח לקריסת אידיאולוגיות שנאה מושרשות של עשרות ומאות שנים. אבל… בתנאים מסויימים בלבד.

מעניין לחשוב מה היה קורה לו ארה"ב, במקום לשקם ולטפח את גרמניה המערבית ויפאן אחרי מלחמת העולם ה-2, הייתה נותנת לצרפתים (ממוצא גרמני, יש כאלו) "לעלות" לגרמניה ולסינים (ממוצא אוקינאווי) "לשוב" ליפאן, ולהקים בחלק ממדינות אלו משטר אפלייה צבאי המעודד את התיישבות השבים למולדתם לאחר שנים.

האם עדיין היו עוברות מדינות אלו מהפך תהומי מדהים באידיאולוגיה הרווחת בהן? או שמא היו מתרחשים בגרמניה ויפאן הכבושות אירועי טרור שהצרפתים והסינים היו מייחסים לא למשטר האפלייה הצבאי, אלא לשנאה "שבאה מהתרבות שלהם, הרבה הרבה לפני הכיבוש"?

הביטחוניסטים הסינים והצרפתים היו גם קופצים ואומרים כי ראשית אין כיבוש של גרמניה ויפאן, ושנית, הכיבוש הוא הכרח ביטחוני בשל ההיסטוריה הרצחנית של מדינות אלו, ושלישית – אסור להשוות: זה לא כמו אצל הפלסטינים שמראש נאבקו ביישוב כפוי של שטח מחייתם, פה מדובר בחברות רצחניות באופן הרבה יותר מאסיבי וללא סיבה.

מנגד, מעניין מה היה קורה לו לאחר הניצחון המזהיר ב-67', הייתה ישראל נוהגת בתוכנית מרשל מקומית כמו שעשתה ארה"ב בגרמניה – קרי שיקום כלכלי ופיזי של השטחים לצד דמוקרטיזציה והעברה הדרתגתית אך מהירה של הסמכויות לתושבי המקום עד כדי נסיגה ומתן עצמאות.

אבל עזבו, למה לבלבל אנשים עם העובדות ההיסטוריות…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s