כל הראיות לקשר בין הפרת זכויות אדם ואזרח ובין עלייה בשיעור הטרור

גוף כביר של ראיות מלמד כי יש קשר בין זכויות אדם ואזרח לשיעור הטרור באוכלוסייה. זה לא הגורם היחיד שמשפיע על שיעור הטרור, אבל זהו גורם מרכזי וחשוב. נתחיל בסקירה של הראיות הללו:
בתחומי השליטה של ישראל שיעור האלימות הפוליטית והטרור יורד ככל שיש יותר זכויות:
בגדה הנמצאת תחת משטר אפלייה צבאי שיעור הטרור הוא הגבוה ביותר בתחומי השליטה של ישראל (זה נכון בפרט במחנות הפליטים הצפופים והעניים שזכר העקירה – שהיא הפרה קולוסאלית של זכויות אדם – עוד רווח בהם, ובהתאמה שיעורי הטרור שם קופצים); במזרח ירושלים שם יש לפלסטינים מעמד של תושבות-קבע אך גם אפלייה קשה אנו רואים שיעור טרור בינוני; בקרב הפלסטינים אזרחי ישראל שחיים תחת משטר דמוקרטי אך סובלים מאפלייה חמורה שיעור הטרור נמוך מאוד; ובנווה שלום, שם חיים בשיוויון מוחלט פלסטינים ויהודים, אין אלימות פוליטית כלל – גם אם ישנם ויכוחים נוקבים.

גם בהסתכלות עולמית שיעור הטרור יורד ככל שיש יותר זכויות:

באיחוד האירופי יש לפי ההערכות כ-19 מיליון מוסלמים, שלמרות אפלייה אזרחית ומעמדית, חיים תחת משטרים דמוקרטים כאזרחים. בהתאמה, באירופה מדווחים, לפי דוחות היורופול, רק 7 אירועי טרור משמעותיים ממוטיווציה איסלמיסטית בעשור האחרון, (כשלא כולם בוצעו בידי מוסלמים שגדלו באירופה, ולמרות שגם באירופה יש סכסוכים לאומיים עם מוסלמים – במקרה של יוון וקפריסין ובמקרה של מדינות יגוסלביה לשעבר – וגם באירופה יש מדינות הנחשבות ל"אדמה מוסלמית" עם מקומות קדושים לאסלאם – ספרד ובולגריה למשל). לעומת זאת נגד רוסיה המדכאת את הצ'צ'נים – אך לפחות נותנת להם זכויות אזרחיות ומכלילה אותם כאזרחיה – נעשו 9 אירועי טרור גדולים בעשור האחרון, שיצאו מתוך אוכלוסייה צ'צ'נית-מוסלמית קטנה בהרבה מזו של אירופה, אוכלוסייה המונה בסך הכל קצת מעל למיליון איש (וזאת על אף שרוסיה לא נחשבת אדמה מוסלמית). באותו עשור ספגה ישראל אלפי אירועי טרור, רובם יצאו מאוכלוסיה קטנה של כ-3 מיליון פלסטינים שגדלו כנתינים משוללי-אזרחות תחת משטר צבאי ישראלי או תחת משטר הדיכוי של חמאס ברצועה (המלווה בשליטה היקפית ישראלית על המרחב האווירי והימי של הרצועה).

וביתר פירוט: 9 אירועי טרור התרחשו בתחומי האיחוד האירופי לפי היורופול בין 2007 ל-2011 מצד כ-19 מיליון מוסלמים, כשבאותה תקופה התרחשו, לפי נתוני השב"כ, יותר מ-5520 אירועי טרור בתחומי השליטה של ישראל, רובם מצד 2 מיליון מוסלמים בגדה (ככל שזה צויין החסרתי מהנתונים שיגורים וירי מהרצועה). ראו פירוט מלא פה.

פלסטינים משוללי מעמד אזרחי תומכים בטרור בשיעור גבוה פי פי 13 ויותר לעומת פלסטינים החיים במעמד של אזרחים:

יש ראיות נוספות לפער: למשל, הפלסטינים בשטחים הם החברה המוסלמית בעלת השיעור הגבוה ביותר של תמיכה בפיגועי טרור לפי סקר של מכון מחקר ביטחוניסטי [לסקר]. מדוע דווקא הם? הרי יש חברות מוסלמיות הרבה יותר אדוקות. אולי זה קשור לתרבות הפלסטינית? אלא שבקרב הפלסטינים אזרחי ישראל המצב שונה דראסטית: מחקר בתחום מלמד שרק 3% מהם תומכים באלימות ו- 90% מהם מכירים בזכות קיומה של ישראל. מה פשר הפער הזה אם לא האזרחות שיש לפלסטינים אזרחי ישראל לעומת אחיהם שגדלו כנתינים תחת משטר צבאי [חלקם בתקופה שאפילו מערכת החינוך בגדה הייתה בשליטה ישראלית]?


לפי המחקר של אותו מכון ביטחוניסטי, 41% מהפלסטינים שגדלו כנתינים תחת משטר צבאי בשטחים חושבים שפיגועי התאבדות מוצדקים לעיתים קרובות ועוד 29% מהם חושבים כי הם מוצדקים בנסיבות מסויימות. לפי מחקרים אחרים השיעור מגיע לכ-40% תמיכה בטרור בלבד. כזכור, בקרב הפלסטינים אזרחי ישראל 3% תומכים באלימות – הגדרה רפויה יותר מפיגועים. כלומר פלסטינים במעמד של נתינים תומכים בטרור לפחות פי 13 יותר מאשר פלסטינים הזוכים לזכויות אזרחיות, ועל אף האפלייה המוסדית הקשה ממנה הם סובלים.
הפרת ושלילת זכויות מגבירה קיצוניות דתית ורדיקליזציה פוליטית לכיוון תמיכה באלימות:
אין ספק שלקיצוניות דתית חלק חשוב בהנעת הטרור. מאידך עובדות אחרות מלמדות שגם עצם הנטייה לקיצוניות דתית קשורה באופנים רבים לסוג המשטר תחתיו חיים, ועולה ככל שעולה הדיכוי: לשם המחשה, בקרב הפלסטינים אזרחי ישראל הבחירות האחרונות הביאו 7 מנדטים חילוניים לעומת 3 למפלגה איסלמיסטית מתונה יחסית. וזה החישוב: התנועות החילוניות חד"ש ובל"ד (אם מורידים כמנדט יהודי לחד"ש) מקבלות יחד 6 מנדטים; רע"ם-תע"ל – מקבלת 4 מנדטים, כשבשותפות זו כוחה של רע"ם האיסלמית מוערך ב-3 מנדטים מתוך כך (תע"ל החילונית זכתה בעבר במנדט אחד כמפלגה עצמאית). כלומר הפלסטינים אזרחי ישראל מעניקים כ-30% מהקולות למפלגה איסלמית מתונה. הפלסטינים העניקו ב-2006 כ-43% מהקולות למפלגה איסלמיסטית קיצונית, החמאס – כך לפי ויקיפדיה. ואין להתפלא שמטורקיה הדמוקרטית יחסית הצמיחה את פטולה גולאן כאיש הדת המוסלמי הנודע ואולי החשוב ביותר בחברה הטורקית. גולן נחשב למתון מאוד ואף לליבראלי ומתנגד חריף לטרור (ואפילו למשט המרמרה). זאת לעומת אנשי דת מרכזיים הרבה יותר שמרניים בחברות מוסלמיות פחות דמוקרטיות. הפרת זכויות אדם גם נקשרת ישירות לתהליכי רדיקליציה – כמו במקרה של האב הרוחני של האחים המוסלמים, סייד קוטב, שהקצין בכלא המצרי לאחר שעבר עינויים קשים.
מחקרים רבים מצאו קשר מובהק בין דמוקרטיה לשיעור נמוך של אלימות פוליטית:
כיום שיטת ממשל כוללת של זכויות אדם ניתן למצוא סביב מודל הדמוקרטיה בלבד. לא רק אישים כראש ממשלה נתניהו והשר לשעבר שרנסקי מוצאים קשר בין דמוקרטיה לאפשרות לשלום. גם לא מעט מחקרים אמפיריים מראים כי פיתוח פרקטיקות דמוקרטיות מלמטה, פרקטיקות המנחילות כלים לפתרון סכסוכים ודיאלוג, מאפשר הפחתה של אלימות פוליטית והטרור – לדוגמא כאן. ואילו במחקר זה ניתן למצוא כי דמוקרטיה, כשהיא איננה רק שיטת ממשל טכנית, אלא מלווה גם באתוס של השתתפות אזרחית בממשל ותקשורת ברמה החברתית כמו גם ברמה של העיתונות, היא גורם להפחתת האלימות הפוליטית ולקידום האחריותנות של גורמים ממסדיים גם בענייני השימוש בכוח. גם מחקר מסכם זה [PDF] מעיד כי תהליכי פיתוח דמוקרטיים – ברמה של תרבות דמוקרטית – מובילים להפחתה באלימות הפוליטית, אם כי זה מתבטא רק בטווח ארוך. למעשה, מחקר נוסף מראה כי בטווח הקצר שינוי לכיוון דמוקרטיה יכול אף להגביר את האלימות בטרם יישכח אותה, בפרט כשיישנה חוסר יציבות שלטונית [כפי שראינו במצריים]. מה שמלמד כי זכויות אזרחיות צריכות להתקיים באקלים של יציבות שלטונית ואתוס של זכויות, כדי למנוע מהמחלוקות והחלוקות החברתיות להתנגש באלימות.
אבל מה המקור ההיסטורי של כל האלימות הפוליטית באזורינו? יישוב כפוי של חבל ארץ בקבוצה אתנית כדי להופכו לשלה, תמיד הוביל לאלימות.
כתב על כך כבר ז'בוטינסקי בקיר הברזל:
"יש לו לכל קורא מושג כללי על דברי ימי ההתיישבות של ארצות אחרות. אני מציע לו להיזכר בכל הדוגמאות הידועות; ויואיל-נא לאחר בדיקת כל הרשימה לנסות ולמצוא לכל הפחות מקרה אחד, שבו נעשתה ההתיישבות [הכפויה של עמים אחרים – י.מ] בהסכמתם של ילידי-המקום. לא היה מקרה כזה. ילידי- המקום – אחת היא, תרבותיים או לא-תרבותיים, – נלחמו תמיד בעקשנות נגד המיישבים […] כל עם, שהוא מיושבי-הארץ, בין שהוא עם תרבותי ובין שהוא עם פראי, רואה בארצו את ביתו הלאומי, בו הוא רוצה להיות ולהישאר לעולמי-עד בעל-בית גמור ; לא רק לבעלי-בית חדשים, אלא גם למשתתפים, או לשותפים חדשים בהנהלת משק-הבית, הוא לא יתן רשות-כניסה מרצונו הטוב."

למרות שהיהודים היו מיעוט זעיר בארצישראל של תחילת המאה ה-20, ולמרות שהייתה אף עוינות בין היישוב היהודי הוותיק ליישוב הציוני-אירופאי החדש, הצליחו העולים הציונים החדשים להשפיע על הממשל הבריטי (הפרו-ציוני) להכריז כי ארצישראל שייכת דווקא למיעוט הקטן, ליהודים, בהכרזת בלפור המפורסמת, ולאפשר עליות המוניות של יהודים אירופאים בניגוד לדעת רוב תושבי הארץ, ותוך כוונה מוצהרת להופכה לביתו הלאומי של המיעוט.

הפעילים הציונים הצליחו בכך לאחר שאנשי התנועה הציונית לחמו לצד הבריטים ואף ריגלו למענם נגד העות'מנים ומשום תפיסתם של הבריטים את הציונים האירופאים כקרובים אליהם יותר מבחינה תרבותית ודתית לעומת רוב הערבים שהיו מוסלמים ונחשבו לנחותים תרבותית. כמובן שיישוב כפוי בידי כוח כובש קוליניאלי ולא-דמוקרטי [הבריטים] אינו עומד בקנה אחד עם ערכים בסיסיים, לא רק של דמוקרטיה מודרנית, אלא גם של התחושה הרבה יותר אינטואיטיבית של שיתוף התושבים בקבלת החלטות או לפחות של התחשבות ברגישויותיהם (רמיסה של רגישויות אלו הביאה גם על העות'מנים מרידות מצד התושבים הערבים, ללא צורך בתודעה דמוקרטית מודרנית). לו הייתה לארצישראל בראשית המאה ה-20 רשות הגירה עם הרכב יציג של אוכלוסיית התושבים ספק אם הייתה מתאפשרת עלייה בהיקף כזה ובצורה כזו, וספק שהייתה קמה מדינת ישראל. אפשר שרוב הקוראים יצדיקו את האמצעים למען המטרה, אבל אני לא עוסק פה בשיפוט מוסרי – האם היה נכון לרמוס עקרונות ורגישויות למען הקמת מדינה ליהודים – אלא בקביעה סיבתית – הפרה זו של עקרונות ורגישויות קידמה אלימות פוליטית, כלומר יצרה את הסכסוך. רק לאחר האירועים הללו החלו המתיחויות המקומיות להתגבש למאבק לאומי אלים של ממש עם התקריות האלימות ההמוניות הראשוניות ב-1919 וב-1920, בירושלים, יפו ובצפון הארץ.
כבר אבותינו היו סוציולוגים מוצלחים של האלימות הפוליטית, וגרסו כי "חרב באה לעולם על עינוי הדין ועל עיוות הדין" (מסכת אבות).

2 מחשבות על “כל הראיות לקשר בין הפרת זכויות אדם ואזרח ובין עלייה בשיעור הטרור

  1. דרך מחשבה חשובה. הרבה פעמים טוענים כי אם יתנו לפלסטינים יותר זכויות אדם ואזרח זה יאפשר יותר מרחב פעולה לטרור ופגיעה בזכויות אדם מוצדקת מתוך הכרח בטחוני, כאן אתה אומר ההפך. מעולה!

    • תודה. זה נכון רק כשהזכויות ניתנות כשיטה מלאה, כמשטר זכויות יציב. נתינת מעט זכויות במסגרת של דיכוי צפויה דווקא להעלות את צפלס הטרור – חפש "שליטה חלקית" בבלוג זה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s