הנידון: ללמד על מחדש היישוב היהודי בטבריה ולערער על הלאומנית הפלסטינית והיהודית

הנידון: הלימוד על מחדש היישוב היהודי בטבריה יכול לערער על הלאומנית הפלסטינית והיהודית

לכבוד שר החינוך, הרב שי פירון,

אני בטוח שתסכים עמי שיש עוול בכך שאנו לא מלמדים מספיק את הדור הצעיר בישראל, במערכת החינוך שלנו, על המנהיג הקדם-ציוני הראשון: הוא חיזק את העליות הדתיות של המאה ה-18 הרבה לפני שהחלה העלייה המתקראת "העלייה הראשונה".; חידש את היישוב היהודי בטבריה ב-1740 יותר ממאה שנה לפני שנכתב הספר "מדינת היהודים" על ידי הרצל; ופיתח את הארץ. אני מדבר כמובן על דאהר אל עומר, המנהיג הערבי הגלילי – כיום היינו מכנים אותו פלסטיני – שהצליח למלוך באוטונומיה כמעט גמורה מהעות'מנים ולקיים מדינה ערבית כמעט-עצמאית, ופתוחה ליהודים, בצפונה של ארצישראל.

לימוד המורשת שלו יחליש הן זרמים באתוס הפלסטיני המערערים על קיומו הרציף של העם היהודי בארצישראל עוד לפני הציונות המודרנית; והן זרמים בלאומנות היהודית המערערים על נוכחות הפלסטינים בארצישראל בטרם החלה הציונות, כמו גם על האפשרות של חיים הגונים יחד של יהודים וערבים בהיסטוריה של ארץ זו. ובכן, ההיסטוריה מראה אחרת.

מעבר לכך, כשר חינוך ציוני התומך בשיבתם של היהודים לארץ ישראל, אני בטוח שתסכים כי ראוי ללמד את הדור הצעיר בישראל על פועלו של האיש שעשה כה רבות לפיתוח הארץ לטובת כל תושביה ולעידוד עלייה יהודית – ממש כמו שנכתב כמאתיים שנים לאחר ימי חייו, במגילת העצמאות. אני בטוח שעובדת היותו ערבי ארצישראלי שורשי לא תהווה מכשול מלהכיר בפועלו החשוב וללמד את ילדינו מה הם שורשי התקומה של היהודים בארצישראל ובאילו אופנים הם התממשו.

הנה מידע נוסף ומפורט מתוך ויקיפדיה, בהסתמך על מקורות היסטוריים ראשוניים:

"דאהר [אל עומר] החליט לקרב אליו את הקהילה היהודית ולעודד עליית יהודים לארץ ישראל. בשנת 1738 נודע לדאהר כי הרב חיים אבולעפיה רוצה לעלות ארצה מאיזמיר, והוא הזמין אותו לחדש את היישוב היהודי בטבריה. טבריה הייתה בעבר בירת הגליל ומושבה האחרון של הסנהדרין. בימי הביניים עמדה שוממה, אך בשנת 1565 נבנתה מחדש על ידי דון יוסף נשיא ודונה גרציה. כמאה שנה היה בה יישוב יהודי תוסס, אך במלחמות התקופתיות נהרסה שוב בשנת 1670. רבה האחרון של טבריה לפני חורבנה היה ר' יעקב אבולעפיה, סבו של ר' חיים אבולעפיה.

בשנת 1740, כשהגיע הרב אבולעפיה מאיזמיר בראש משלחת של עשרות אנשים, קיבל אותו דאהר אל-עומר בכבוד, "הלבישו לבוש יקר הערך כלבוש מלכות. וכל אשר שאל ממנו הרב לא חסר דבר".[2] בעיר נבנה בית כנסת "נאה ומפואר מאין כמוהו בכל ארץ ישראל" על חורבות בית הכנסת העתיק שבו התפלל האר"י. בית הכנסת נקרא בשם "עץ החיים", וכן כונה בשם "בי כנישתא רבא דטבריא". ר' חיים אבולעפיה ותלמידיו חידשו אף את בית הכנסת העתיק בשפרעם.

הרב אבולעפיה בנה בטבריה גם בית מרחץ, חנויות ליום השוק ובית בד לשמן שומשמין. כדברי חתנו, רבי יעקב בירב: "כל אנשי טבריה דשנים ורעננים שמחים אלי גיל כי הארץ שקטה מפחד רעה ואין מחריד".

חידוש היישוב העברי בטבריה עשה רושם רב בגולה, ורבים ראו בכך סימן לגאולה קרובה. גם הרב אבולעפיה עצמו האמין שחידוש היישוב היהודי בגליל הוא פתח לימות המשיח ולגאולת העם היהודי כולו. יש טוענים כי אחת הסיבות להתגברות העלייה לארץ ישראל בתקופתו."

–

אם כן, אשמח לקבל תשובה לשאלות: 1. מה מעמדו של דאהר אל עומר בתוכנית הלימודים ו-2. האם יש כוונה להרחיב את ההתייחסות אליו בתוכניות הלימודים העתידיות.

תאר לך שדאהר אל עומר ישתרש כאייקון המזוהה עם חיים יחד, כמה פלסטינים אזרחי ישראל יוכלו להזדהות עמו כאבי האומה שהייתה פתוחה לטובת כולנו?

תודה רבה,

[נ.ב. שר חינוך חדש, גרסה חדשה למכתב הישן. מעניין מה יקרה עם זה הפעם…]