מדוע חל משטר צבאי על תחומים אזרחיים בגדה?

ברצוני לשאול בכנות ומתוך מחשבה הן על האינטרס שלנו והן על האינטרס של שכנינו הפלסטינים: למה מנהל הצבא, כלומר צה"ל, את העניינים האזרחיים ברוב שטח הגדה במקום להעביר את הניהול של תחומים אלו לידי כלל תושבי הגדה?
עתיד יהודה ושומרון יוכרע בהסדר? בסדר גמור, אבל למה מתקיים בינתיים משטר צבאי על מרבית שטח הגדה, גם בהיבטים אזרחיים שאינם קשורים לביטחון? אבקש להביא ממצאים וראיות ממחקרים רבים לכך שאזרוח המשטר בגדה – מעבר לנוכחות צבאית-ביטחונית – הוא תהליך חיובי הן אם ייבחר לבסוף הפיתרון של סיפוח הגדה, והן אם ייבחר פתרון שתי המדינות. תהליך זה יועיל אפילו לביטחונם של המתנחלים היהודים ביהודה ושומרון. אזרוח המשטר בגדה קשור בפיתוח אתוס דמוקרטי שחשיבותו קריטית להפחתת האלימות באזורנו בטווח הארוך. אך מחקרים מראים כי בטווח הקצר דמוקרטיזציה יכולה דווקא להגביר את האלימות ולכן יש יתרון גדול כשתהליך דמוקרטיזציה מתחיל מלמטה, כמה שיותר מהר, וכשאין וואקום שלטוני\ביטחוני באזור המאפשר פרצי אלימות.
הטענה השגורה היא שהמשטר הצבאי הישראלי בגדה נובע רק מצרכי ביטחון ותקיעות במשא ומתן להסדר מדיני. אבל אם אכן כך הדבר, מדוע, לצד הנוכחות הצבאית-ביטחונית הישראלית, לא נמסר ניהול העניינים האזרחיים בכל הגדה לידי כלל תושבי הגדה, במקום שהצבא ינהל את התחומים הללו? אם הטענה היא כי מדובר בהסמכות על החלוקה לאזורים מינהליים לפי הסכם אוסלו הרי שההסבר הזה לא מחזיק לאור תוקפו של הסכם אוסלו והיותו הסכם כושל. ואם הטענה היא שמדובר רק בכורך ביטחוני כנה, עולה השאלה האם ישראל מוכנה לתת לכלל אזרחי הגדה לנהל את ענייניהם האזרחיים עד שנגיע להסדר?
הרי אין שום חשש ביטחוני שתחומים אזרחיים ימסרו לניהול אזרחי שיוויוני של כלל תושבי הגדה כשהצבא עדיין אחראי על הביטחון. אפילו במקרה שבו תיתכן התנגשות בין החלטה של רשות אזרחית משותפת בגדה ובין צורך ביטחוני אמיתי או זכות בסיסית של המתנחלים, הצבא יכול להטיל על ההחלטה ווטו ולבקש כי הרשות האזרחית תגיע להחלטה סבירה יותר. אבל אין צורך שמלכתחילה הצבא ינהל תחומי חיים אזרחיים וכך ישריש בגדה אתוס של משטר צבאי במקום של חתירה לדמוקרטיה.
אז האם הייתם מוכנים שבניהול כלל תושבי הגדה יהיו רשות לתכנון ובנייה שתתכנן ותיתן אישורי בנייה בכלל הגדה; מועצת מקרקעי הגדה שתקצה "אדמות מדינה" לתושבי הגדה, משרד הפנים של הגדה שיקבע גבולות מוניציפליים ליישובים בגדה, חברת המים של הגדה, רשות הטבע והגנים של הגדה, רשות לניהול מחצבים ומשאבי טבע בגדה וכו'?
ואם לא, למה לא? בפורמט הזה השליטה הביטחונית נשארת ישראלית ועתיד הגדה עדיין יכול להיות מוכרע לכל כיוון בהסדר עתידי – אם בסיפוח נבחר, החיים האזרחיים יהיו כבר מוסרים; אם בניתוק נבחר, גם אז טוב שיש בסיס לניהול אזרחי בכלל השטח. גם זכויות המיעוט היהודי בגדה לא ייפגעו באם לישראל זכות ווטו על החלטות רשויות הגדה האזרחיות באם הן פוגעות בזכויות בסיס של המתנחלים. אז מה רע?
יש לציין כי הפעולות של הצבא בתחומים אזרחיים בגדה [קרי: פעילות המינהל האזרחי שהינו גוף צה"לי] הובילו למקומות אבסורדיים. כך למשל השטח הבנוי בפועל של ההתנחלויות מהווה 1% משטח הגדה בעוד הגבולות המוניציפליים שנקבוע להתנחלויות בידי הצבא מהוות יותר מ-40% משטח הגדה. והצבא ["המינהל האזרחי"] מקצה "אדמות מדינה" כמעט אך ורק למתנחלים [במקרים בודדים קרקעות הוענקו לפלסטינים כי סולקו ממקום מושבם המקורי]. כך אנו יכולים לראות כי רשויות הצבא [המינהל האזרחי] לא פעלו לסייע להתיישבות קונקרטית של יהודים כמו שהם מנעו כמה שיותר פיתוח פלסטיני עתידי. כלומר פעלו בחוסר סבירות ובחוסר הוגנות.
המשטר הצבאי בגדה ממלא עוד פונקציות אזרחיות לחלוטין שאין כל סכנה להעביר לניהול ייצוגי-יחסי של כלל תושבי הגדה. למעט מובלעות צפופות ואוטונומיות-למחצה (שטחי איי ובי), במרבית השטח הרציף של הגדה (שטח סי) נלקחה השליטה הפלסטינית גם מתחומי חיים אזרחיים בהם הם שלטו פעם, אפילו תחת המשטר הצבאי הישראלי.
לדוגמא, רק ב-1970 בוטלו וועדות התכנון הפלסטיניות והפלסטינים הוכפפו לגופי תכנון של הצבא (של "המינהל האזרחי"). הן בוטלו לא בחקיקה של הכנסת, אלא בצו צבאי. ומאז צה"ל שולט בתכנון הפלסטיני בכל הגדה ואחרי הסכם אוסלו במרבית הגדה (שטח סי). למתנחלים מערכת תכנון נפרדת, אזרחית, ועם ייצוג לאוכלוסייה המקומית – כנהוג בדמוקרטיה. לפלסטינים פקידים צבאיים ייתכננו [ולמעשה ימנעו לרוב אפשרויות בנייה, גם על קרקע פלסטינית]. עתירה לבג"צ של "רבנים למען זכויות האדם" [שאני מדברר] מנסה לשנות זאת.
היתרון לישראל – דמוקרטיזציה ויחסים נורמאליים:
היתרון של צעד כזה לישראל ואפילו לציבור המתנחלים הוא אדיר. אם המטרה איננה השתלטות על כמה שיותר שטח אלא חיים ביחד בגדה [בכל הסדר שלא יהיה] הרי שנורמליזציה של החיים יחד, פלסטינים ויהודים, צריכה להיות מטרה ראשית. ובוודאי גם השרשת אתוס דמוקרטי-אזרחי על פני אתוס של משטר צבאי ומאבק לאומי\לאומני נגדו.
הרי לא רק אישים כראש ממשלה נתניהו ושרנסקי מוצאים קשר בין דמוקרטיה לאפשרות לשלום. גם לא מעט מחקרים אמפיריים מראים כי פיתוח פרקטיקות דמוקרטיות מלמטה, פרקטיקות המנחילות כלים לפתרון סכסוכים ודיאלוג, מאפשר הפחתה של אלימות פוליטית והטרור – לדוגמא כאן. ואילו במחקר זה ניתן למצוא כי דמוקרטיה, כשהיא איננה רק שיטת ממשל טכנית, אלא מלווה גם באתוס של השתתפות אזרחית בממשל ותקשורת ברמה החברתית כמו גם ברמה של העיתונות, היא גורם להפחתת האלימות הפוליטית ולקידום האחריותנות של גורמים ממסדיים גם בענייני השימוש בכוח. גם מחקר מסכם זה [PDF] מעיד כי תהליכי פיתוח דמוקרטיים – ברמה של תרבות דמוקרטית – מובילים להפחתה באלימות הפוליטית, אם כי זה מתבטא רק בטווח ארוך. למעשה, מחקר נוסף מראה כי בטווח הקצר שינוי לכיוון דמוקרטיה יכול אף להגביר את האלימות בטרם יישכח אותה [כפי שראינו במצריים]. ופה גלום יתרון נוסף לאזרוח הניהול של כלל הגדה גם תחת נוכחות צה"לית עד הגעה להסדר – בגלל שתהליכי דמוקרטיזציה מורידים אלימות פוליטית רק בטווח זמן ארוך יחסית, מוטב לישראלים שתהליכים אלו יחלו בגדה מוקדם ככל הניתן, בפרט כשהשליטה הביטחונית עוד בידי ישראל.
גם נתונים מהמרחב הישראלי מלמדים על כך: שיעור הטרור עולה ככל שהזכויות החברתיות יורדות. בגדה, תחת משטר צבאי, שיעור הטרור בקרב הפלסטינים הוא הגבוה ביותר. במז' ירושלים, שם יש זכויות תושבי קבע מוגבלות ואפלייה קשה במיוחד, שיעור הטרור בינוני, ואילו בקרב הפלסטינים אזרחי ישראל, החיים תחת משטר דמוקרטי [גם אם סובלים מאפלייה אזרחית] שיעור הטרור נמוך בהרבה. וכך ברור שאזרוח הגדה צפוי לתרום להנמכת המוטיווציות לאלימות פוליטית, גם אם לא באופן מיידי.
ואכן, רוב מוחץ של ראשי מערכות הביטחון בישראל ב-20 השנים האחרונות מתנגד למשטר הצבאי בגדה [מה שעשוי לרמז על היותו לא חכם ואף מזיק ביטחונית]. ומראש אין למשטר הצבאי בגדה היגיון ביטחוני מובהק: זה לא שהמשטר הצבאי מכוון נגד תומכי טרור כך שכל תומך טרור ללא הבדל דת ולאם הוא נתין משולל זכויות אזרחיות וכל מי שאינו מעורב בטרור הוא אזרח עם זכויות. הזכויות האזרחיות בגדה מחולקות לחלוטין לפי מפתח אתנו-לאומי כך שגם פלסטינים שאינם קשורים לטרור עדיין משוללים זכויות אזרחיות וגם יהודים הקשורים לטרור יהודי עדיין זוכים לזכויות אזרחיות (ולרוב גם לחנינה מפנקת על פשעי רצח וחבלה). אופיו זה של המשטר הצבאי, והעובדה שהוא פולש לתחומי חיים אזרחיים, מביאים אותו להצטייר רע מאוד בקהילה הבינלאומית ולפגוע במעמדה של ישראל בעולם. אבל יש אופציה לצמצם את המשטר הצבאי למינימום הביטחוני ההכרחי.

מאידך, אם התשובות לאופציות האזרחיות הללו שליליות, אזי הדבר ילמד כי השליטה הישראלית הצבאית בגדה לא נובעת רק בשל צרכי ביטחון. היא נובעת מאג'נדות אחרות. ואם יסתבר שהמשטר הצבאי בגדה הוא גם קטליזטור כביר של טרור, הרי שיוצא שהמשטר הצבאי בגדה מוצדק בטעמי ביטחון שהוא אחראי משמעותי להיווצרם.

2 מחשבות על “מדוע חל משטר צבאי על תחומים אזרחיים בגדה?

  1. אני מצטער, אבל תפישת הביטחון שלך שטחית.
    ראשית, למשל, בקביעת מדיניות ההגירה אל הגדה ביידי גוף "מייצג" של תושבי הגדה (כלומר בידי גוף פלסטיני) יש בהחלט סכנה ביטחונית, בין אם בהתרת כניסתם של גורמים שמעוניינית בהבערת השטח, ובין אם בהתרת כניסתם הלא מוסדרת של המוני צאצאי פליטים בלי הערכות מתאימה לקליטה.
    בנוסף – ישראל לא ידעה להגן היטב על גבולותיה מכוחות חיצוניים גם בגבולות 67, ולמעשה נמצאה בעמדה שהיוותה פיתוי לשכנותיה ליצור עליה איום צבאי בלא להדרש למחירים, איום שדחף את ישראל שוב ושוב לפתיחה באלימות מתוך הבנה שבקווים כאלה לא ניתן להסתכן בספיגת התקפה במפתיע (ולא ניתן להחזיק כוננות כנגד התקפה לאורך זמן).
    ולגבי השליטה בגדה – מתוקף ההגיון שציינתי קודם, ההבנה שלי היא שהסדר שלום יציב (תדמיין את זמילה יציב כמודגשת) שלא מזמין סבבי אלימות חוזרים ונשנים (כדוגמת המצב בגבול עזה) ידרוש את נטישת עיקרון קדושת הקו הירוק. אתה יכול לקרוא לזה "שאיפות סיפוח" או בכל שם אחר שתרצה. המשמעות היא שלא כדאי להעביר את סמכויות התכנון האזרחי לפלסטינים (מכיוון שגורמים שלא מעוניינים בשלום יציב בחברה הפלסטינית צפויים לעשות שימוש בסמכויות אלה בדיוק על מנת לסכל את האפשרות להסדר שלא על בסיס הקו הירוק (וזאת מלבד לפוטנציאל הסיכון הביטחוני/חברתי/אקולוגי שטמון בסכויות תיכנון "אזרחיות".). הנקודה הזו יכולה להסביר את הרציונל שמאחורי הימנעות מהעברת הסמכויות האזרחיות לפלסטינים גם מצד מי שאינם תומכים משיחיים של חזון ארץ ישראל השלמה. זו לא סותר את העמדה האישית שלי שצריך לפעול להעביר מהר ככל הניתן שטחים נוספים באזורים מסויימים למעמד של שטחי A ו B, אבל בינתיים המציאות בשטח מראה שהמצב ברתצועת עזה נטולת השלטון הצבאי הישראלי גרוע הרבה יותר מאשר המצב בגדה הנתונה תחת שלטון הכיבוש.

  2. פינגבק: על הקשר בין טרור לחסימת האפשרות לשינוי בדרכים פוליטיות לא-אלימות | הבלוג של יריב מוהר

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s