צלילה מהירה לבסיסי ההצדקה של אידיאולוגיה מפזרת את הערפל

"עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל" – האם יגאל אלון מביע כאן תמיכה עקרונית גם בציון הנאכבה ושימור העבר הפלסטיני? או שמא העיקרון חל רק על יהודים? ואם כן, האם זהו עיקרון כלל? ושמא הרעיון הוא דווקא "השמדה" סמלית של תודעת העם בקרב הפלסטינים, מתוך הצפי של אלון כי עם שלא ידע את עברו עתידו יתערער?

צלילה מהירה לבסיסי ההצדקה של אידיאולוגיה או תעמולה מסויימת מאפשרים לפזר הרבה ערפל וויכוחים משניים.

צלילה מהירה לבסיסי ההצדקה מאפשרת להבין את ההשלכות מעבר לאופק שמציעה אידיאולוגיה או תעמולה מסויימת.

בסיס ההצדקה חושף גם את העיקרון המארגן שכל אידיאולוגיה או תעמולה מגדירה במודע או במובלע. וכך ניתן לגלות מה יקרה עם עיקרון זה אכן ימומש באופן נרחב, כעיקרון דומיננטי.

מה הקשר בין הציונות המייהדת, הדרישה הפלסטינית ל"זכות השיבה" גם לצאצאי פליטים פלסטינים, והתמיכה באצולה באירופה – כל התופעות\תביעות הללו מתבססות על זכויות-יתר שעוברות בדם, רק בשל אבות-אבותיהם של אותן קבוצות, אי-שם בעבר היסטורי קדמוני. כלומר אלו רעיונות אנטי-הומניסטיים. כך יחשוף ניתוח של בסיסי ההצדקה בשלושת הדוגמאות.

מזל שלא כל היהודים, הפלסטינים והאירופאים תומכים בהצדקות הללו.

זה דבר אחד להעביר כסף ורכוש בירושה, אבל משטרים שמצדיקים העברה של זכויות בסיסיות בירושה מאב לבן, הם משטרים פגומים מוסרית. מתוך ההעברות הללו מוגדרות זכויות-יתר וכפועל יוצא מכך גם זכויות-חסר, של קבוצות אחרות שלא נולדו לשושלת הנכונה. אלו משטרים המגדירים קבוצות נעלות או נבדלות באוכלוסייה ומשעתקים זאת מדור לדור.

לשם ההמחשה, עוד משטר שמעביר זכויות בירושה הוא המשטר הכלכלי הניאו-ליברלי, שלמרות עקרון שיוויון ההזדמנויות מעטים בו בלבד פורצים את המעמד הסוציו-כלכלי של הוריהם. לכן ניתן לומר כי גם משטרים ניאו-ליברלים מעבירים דה-פאקטו זכויות-יתר או זכויות-חסר בין דורות [אם כי לא כעיקרון נוקשה והרמטי, אלא יותר כנטייה בפועל]. איך מגלים זאת? רואים שבבסיס ההצדקה של הניאו-ליברליזם ניצב עקרון של שיוויון הזדמנויות המתעלם כמעט לחלוטין מהנושא של ההורשה – של הון, השכלה, קשרים וידע – שהורים מעבירים לילדיהם, ואגב כך קובעים בהסתברות גבוהה את מיקומם החברתי-כלכלי. ההתעלמות הזו מאפשרת לשוק לשעתק מעמדות וזכויות הנלוות אליהם מדור לדור, ולהצדיק זאת. והנה עוד בסיס הצדקתי נחשף.

אבל למה אני טוען שהציונות המייהדת היא אנטי-הומניסטית? ולמה הדרישה הפלסטינית להכרה בנכדים של פליטים היא במידה מסויימת גם כזו?

הטענה כי לעם ישראל זכות עודפת על פני הפלסטינים לקיום לאומי בארץ ישראל על בסיס היסטוריה לאומית בארץ זו לפני 2000 שנות גלות ועל בסיס געגועים לציון, מגדירה עיקרון: זכויות עוברות מדור לדור, עוברות בדם, (בפרט כשנלווה ל"ירושה" הזו אתוס, למשל של כיסופים). חשוב מכך, הזכויות הקדמוניות הללו אמורות לקבל קדימות לזכויות אחרות – זכויות ילידיות-עכשוויות, של מי שעדיין גרים במקום הזה. למען הסר ספק, לא אמורה להיות בעייה עם זיקה אמיצה לארץ הנובעת מקשר היסטורי ואתוס נלווה [זיקה שאני אישית מעריך ואף מתרגש ממנה], אבל כשהקשר ההיסטורי הופך להיות העיקרון המארגן והעליון של זכויות לאומיות – כשהוא דוחה זכויות ילידיות של אחרים, הוא הופך להיות עיקרון-על בעייתי.

כלומר ההצדקה של 2000 שנות גלות מקנה לא רק זכויות ליהודים אלא גם שוללת זכויות לאומיות לפלסטינים. שכן הזכויות מלפני אלפיים שנות מקבלות קדימות. זאת אומרת שהפלסטינים מנושלים מזכויות בשל משהו שקרה הרבה לפני שנולדו. זהו כמובן עיקרון אנטי-הומניסטי בעליל.

העיקרון הזה דומה מאוד לעיקרון של האצולה באירופה – זכויות ניתנות לאצולה בשל אב קדמון נעלה מלפני מאות ואף אלפי שנים [עיקרון הדם הכחול הוא רק אחד, יש גם זכויות כמו-קנייניות הקשורות לאצולות ולקשר שלהן לאזורים ומדינות באירופה]. האצולה מלווה גם באתוס שכמהה לחדש את העבר המיתולוגי. האתוס הזה אולי לא היה נורא כל כך כשלעצמו, אלא שלפחות בעבר הוא היה עיקרון מארגן הדוחה זכויות אחרות ושם אותן כמשניות. עם כן זכויות היתר של האצולה, היו גם שלילת זכויות של פשוטי העם. וכך הדמיון בולט יותר.

באותו אופן נראטיבים פלסטינים מסויימים, שנותנים למשל זכות שיבה לנכדים של פליטים פלסטינים שכבר נפטרו, יוצרים גם הם עיקרון לפיו זכויות עוברות בדם. הם לא פעם משתמשים בזכויות ילידיות לא כדי לשמר זכויות של מי שנולדו בפיסת הארץ הזו, אלא כדי לשמר זכויות-יתר של קאסטה של אנשים שלפי תפישה זו אבותיהם חיו פה בארץ הרבה לפני שמרבית היהודים הגיעו אליה [בהתעלם מהאפיזודה המיתולוגית\היסטורית מלפני אלפיים שנה] ולכן הם מיוחסים מבחינת זיקתם וזכויותיהם בארץ. כמובן שזכויות יתר אלו הופכות גם את הס"טתים [אותם יהודים שחיו פה מדורי דורות], ביחד עם הפלסטינים, לבעלי זכויות נעלות יותר על מרבית היהודים ומהגרי העבודה המעטים שקיבלו פה אזרחות, שהרי כולם הגיעו לפה ארצה בהגירה או שאבותיהם או סבותיהם היגרו לארץ, והם לא בני המקום מדורי דורות. וגם זה עיקרון אנטי-הומניסטי המעניש אנשים על אזור המגורים של הוריהם או סבותיהם. למעשה זו טענה קלאסית של הלאומנים האירופאים – למהגרים זכויות פחותות וזיקה פחותה לארץ בה הם חיים לעומת מי שאבות-אבותיהם חיו באותה ארץ.

כך אנו רואים שמהצדקה בסיסית תמיד ניתן לחלץ עקרון מארגן. גם אם ההצדקה לא מתכוונת להציג שום עיקרון כללי, אין היא יכולה להימנע מלעשות זאת, אלא בטענה הסמויה כי ,לי יש את הכוח, לכן אני יכול לנהוג בחוסר עקביות". אם לא על הכוח לבדו היא נסמכת, הרי שההיגיון של ההצדקה חייב להיות עיקרון כללי. אם, למשל, עבר מיתולוגי קדמון המלווה באתוס מצדיק את שלילת הזכויות הלאומיות של הערבים בישראל, הרי שהדבר צריך להיות עיקרון כללי; עבר מיתולוגי המלווה באתוס צריך להצדיק גם במקרים אחרים שלילת זכויות מסוג אחר – זכויות שמקורן פחות קדמוני או שלא נלווה להן אתוס.

כדאי לדייק את ההגדרה: צלילה מהירה לבסיסי ההצדקה של אידיאולוגיה או תעמולה, היא התמקדות בטיעונים הבסיסיים ביותר. הכוונה לטיעונים שאם מעמידים אותם בסימן שאלה, יאמרו תומכי אותם טיעונים פשוט שזו אמונתם, או יעברו לשיח ולוויכוח אחר לגמרי. למשל אם תאמרו לאנשי הציונות המייהדת "למה ליהודים יש זכויות לאומיות עודפות בארץ ישראל רק משום שלפני אלפיים שנה הייתה פה מדינה יהודית?" הם ישיבו שככה זה, או יעברו לדבר באופן כללי על חשיבותו של העבר לקיומו של עם או לדבר על החשיבות של ציוויים תנ"כיים\אלוהיים כחלק ממסגרת זהותית\אמונית. כלומר הם יעברו לשיח ולוויכוח אחר -לא וויכוח על ההצדקה לזכויות לאומיות עודפות ליהודים על פני ערבים, אלא שיח על חשיבותו של העבר או המסגרת המסורתית לקיומו של העם. בקצרה הם יעברו לטעון משהו בכיוון של "עם שאינו יודע את עברו, עתידו לוט בערפל".

לכן צלילה לבסיסי ההצדקה יכולה גם לחשוף את חוסר העקביות של אותה אידיאולוגיה – אם זהו עיקרון כללי שלכל עם חשוב הדבר לזכור את עברו הלאומי, העיקרון הזה מקדש גם את האתוס הפלסטיני. למשל מתקדש פה האתוס הפלסטיני של זכות השיבה [שזה לאוו דווקא תמיכה בשיבה דה-פאקטו, אלא תמיכה באתוס המבכה את הנאכבה והשואף לשיבה אוטופית].

אז אם על כל עם לזכור את עברו, אבל בעת קונפליקט בין שני זכרונות עבר לאומי, על עם אחד לזכור את עברו ועל עם אחד למחוק את עברו, מהו העיקרון המארגן כעת?. התשובה היא – הכוח. הכוח לבדו יכול להצדיק עסקה כל כך לא הוגנת.

והנה שוב צלילה לבסיסי הצדקה יכולה לפזר את מסך הערפל – העיקרון העובד פה הוא שאני דואג לעצמי, לעמי, על בסיס העקרונות שמשרתים את העם שלי בהקשר נתון. על בסיסי מה אני עושה זאת? על בסיס זה שנראה לי כי אני יכול לעשות זאת מבלי להינזק! על בסיס מה נראה לי שאני יכול לעשות זאת מבלי להינזק? רק על בסיס התחושה כי יחסים בינלאומיים הם ג'ונגל בו החזק שורד, ושאני כרגע החזק ואמשיך להיות החזק. אבל יש פה משהו מעבר לתחושה ההגיונית כי החזק שורד. יש פה טענה מובלעת שאני יכול מתוקף היותי החזק לא רק לשרוד, אלא לצפצף על שכני, על רגישויותיהם ועל זכויותיהם, ולכן אני גם יכול מתוך כוחי, לקיים משטר צבאי נגד עם שמרבית עמי האזור חשים הזדהות עמו ושנאה למדכאיו. והנה ירדנו עוד רמה בבסיס ההצדקה – התחושה כי יחסים בינלאומיים הם ג'ונגל וכי האסטרטגיה הנכונה היא לא בריתות רחבות אלא היסמכות על הכוח הלאומי להישרדות כמו גם ליחס מבטל ומזלזל לזכויות שכנינו באזור.

אם כן הצלילה האולטימטיבית לבסיסי ההצדקה של הציונות המייהדת מגלה כי בבסיסה עומד העיקרן, או שמא האמונה, האנטי-יהודית יש לציין, כי "לעולם חוסן"; לעולם ניהיה חזקים מספיק כדי לא להזדקק למדדים של הוגנות או אפילו הוגנות-קשוחה.

8 מחשבות על “צלילה מהירה לבסיסי ההצדקה של אידיאולוגיה מפזרת את הערפל

  1. יפה כתבת!
    הייתי רק מחדד שהאתוס של כל עם המהווה את ה"הצדקה ההיסטורית" שלו הוא אף פעם לא אמת אוניברסלית ואובייקטיבית, אלא פיקציה מומצאת שמקבלת חשיבות רק בשל האמונה המושרשת בפיקציה הזו, אמונה הייחודית רק לעם עצמו. כך יכולים הישראלים לטעון שאין בכלל עם פלסטיני, ומנגד פלסטינים ואחרים יכולים לטעון שאין בכלל עם יהודי (אלא רק דת).

  2. http://hagaiyaffe.blogspot.co.il/2013/06/blog-post.html

    ההנחה שלך בסוף שאם אנחנו נהיה הוגנים עם הפלסתינאים הם יהיו הוגנים בחזרה, כלומר הם בבסיסם הוגנים ו"רק" מגיבים לרוע שלנו מהיא יותר מתמוהה, זו נאיביות שלא היתה כמוה מאז התמימות הצמברלינית כשצמברלין האמין להיטלר בפגישתם במינכן ב 1938.

    • חגי, אני נוהג ללמוד מהעובדות ולשנות את עמדותיי בהתאם. אז נעזוב את הרטוריקה בצד ונבדוק את מיתאם הטרור מול ההוגנות: נווה שלום – היישוב השיוויוני מגלם את שיא ההוגנות ביחסי יהודים-ערבים בישראל – בהתאמה יש בו אפס אלימות פוליטית. בתוך גבולות 48 אפלייה אזרחית למול הפלסטינים אבל במקביל יש להם זכויות אזרחיות פורמאליות – והתוצאה היא אלימות פוליטית נמוכה ביותר; מזרח י-ם – זכויות תושבות קבע ואפלייה חמורה – אלימות פוליטית בינונית; הגדה המערבית – הפלסטינים נטולי אזרחות, נתינים של משטר צבאי [למעט "אזרחות", של המובלעות הקטנטנות של הרשות הפלסטינית שכוחה כרשות מוניציפלית יותר מאשר מדינה] – אלימות פוליטית גבוהה; רצועת עזה – הפלסטינים נטולי זכויות תחת משטר הדיכוי החמאסי, שמנצל את הדיכוי כדי לנתב את הזעם כנגד ישראל השולטת על המרחב הימי והאווירי של הטריטוריה ממנה כיביכול התנתקה – אלימות פוליטית קשה. העובדות מאפילות על הרטוריקה – הוגנות-קשוחה, הוגנות שעוצמה לצידה, מביאה ליחסים הגונים ולא אלימים.

      אבל מעבר להכל, לא מקיימים הוגנות כדי לקבל חזרה, מקיימים הוגנות כי זה הדבר הנכון לעשות. לצידה שומרים עוצמה ויכולת להגיב בכוח להפרה של ההוגנות נגדנו. זו השיטה המושלמת.

      • מענין שאפילו לשיטתך יכול להיות מצב כמו בעזה שדיכוי שלא אנחנו גורמים לו הוא הסיבה להתקפה נגדנו. …ומה לפני 67 ? למה אז הותקפנו ?
        בעזה מדברים על השמדת ישראל כי פלסתין כולה נכבשה נגזלה ואין ליהודים בכלל זכות לגור בה. אין לזה קשר ליחס שלנו אליהם, כל עוד אנחנו קיימים זו מצווה דתית להלחם כדי להשמיד פיזית את היהודים עד האחרון שבהם…

  3. ועדיין לא הסברת מה הרע שעשה העם היהודי לעם הגרמני שהצדיק את מה שהנאצים עשו ליהודים ובכלל כל הדברים הרעשים שעשו היהודים ב 2,000 שנות גולה שבגללם שנאו אותם.הכל לפי שיטתך שאם מכים בנו זה תמיד בגלל שזה מגיע לנו ואך ורק כי אנחנו רעים והגויים הוגנים מטבעם ופוגעים ביהודים רק כשזה מגיע להם לפי קריטריונים של צדק והוגנות.

    • צר לי לאכזב את התיאוריה שלך על מה אתה חושב שאני מאמין בו לגבי העם היהודי. לא דובים ולא יכר. העם היהודי לא נרדף כי עשה רע, אלא יכ היה מיעוט, ולמיעוטים מתנהגים חרא, במיוחד בתקופות עבר. במובן הזה מזל שיש לנו מדינה, חבל שאנו מונעים מדינה מעם נרדף אחר [עם על בסיס עיקרון ההגדרה העצמית]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s