למה הסיכוי להגיע לשלום בדורנו אפסי בעיני?

למה הסיכוי להגיע לשלום בדורנו אפסי בעיני?

העם* היהודי, בכל מקום בו היה מיעוט, סבל קשות, לעיתים אף נטבח ואפילו עבר רצח עם. עם שנרדף כך כמיעוט יחשוב בהכרח שלהיות מיעוט זה למות; יחשוב בהכרח שלהיות רוב השולט בעצמו, בארצו, זה הכרח השרדותי. וכשבארץ בה בחר עם זה לקיים את חזונו הוא לא רוב אלא מיעוט, אין לו אלא להאטם מוסרית ולפעול בכל האמצעים כדי להיות רוב. מניסיונו ההיסטורי נגזר באופן הגיוני לחלוטין וחד-משמעי כי להיות רוב שולט זה עניין השרדותי חד וחלק.

 

מנגד עם* כבוש כרוני, כמו העם הפלסטיני, עם שראה כובש אחרי כובש מובס בכוח הזרוע ונס, אין לו אלא לחשוב כי רק בכוח אלים ומלחמתי ניתן לסלק מצב של כיבוש.

החוויות הקולקטיוויות של שני העמים מובילים למסלול קונפליקט ברור. העם האחד מאיים על השני בדבר הכואב לו ביותר – שלילת הקיום הקולקטווי. והעם השני מחזיר לו באיום בדבר הכואב לשני ביותר – כיבוש או כיבוש מחדש. 

 

חמור מכך, הנראטיבים הללו מתנתקים מההיגיון הראשוני שלהם, שעוד יכול להיות מובן כהגנה עצמית על הקיום הקולקטיווי הלאומי – בקרב הפלסטינים יש קיצוניים עם שנאה עיוורת ליהודים מעבר לשנאת הכיבוש; ואילו מדינת ישראל הצעירה ביצעה גם נאכבה בבדואים בנגב שלא פגעו בה וחלקם אף עמדו לצדה, רק משום היותם ערבים, והמשיכה במדיניות ההכללה והגזענות בשיטתיות. כך השנים העניקו קיצוניות ואכזריות חדשה למה שהתחיל כניגוד אינטרסים קיומי של שני עמים אומללים.

 

לכן אפסיים הסיכויים לשלום מול היסטוריה כזו. 

 

האם זה אומר שצריך לוותר על המאבק לשלום? רק בתפיסה מערבית-חילונית שרוצה שלום היום, שלום עכשיו. בתפישה של בנייה מלמטה, בנייה ארוכת טווח, אנו בונים כיום את חוויות החיים-יחד, שייאפשרו למאסה קריטית לחוות מחר היסטוריה של חיים בשיוויון ובשלום; לחוות כאפשרי את הקיום הלא קונפליקטואלי-מדמם, כשהאינטרסים אינם ניצבים על משחק סכום-אפס קיומי.

 

* או מקבץ אנשים בעלי חוויה משותפת אם קשה לכם עם המושג עם.

2 מחשבות על “למה הסיכוי להגיע לשלום בדורנו אפסי בעיני?

  1. לא בונים שלום ולא נעליים. בונים חומה. בונים הפרדה. בונים הפליה. בונים צבא. בונים אויב. בונים סכנה. בונים גזענות. בונים שנאה. ומעל כל אלה: בונים אינטרס כלכלי לצבא, לכיבוש ולמלחמה. אם רוצים שלום, דבר ראשון צריך להפסיק לשתף פעולה עם המלחמה. לא צבא. לא תעשיית נשק. לא אויב. כולנו אחים. נשמע הזוי? לכן לא יהיה שלום.

  2. ישנו קושי מובנה בתחזיות בתקופה שבה אנחנו חיים. ברמה שגורמת לי להיות חשדן כלפי כל תחזית למרחק של יותר מחמש שנים. אני מדבר, כמובן, על קצב ההתפתחות הטכנולוגית, שמשנה את יחסי האנוש.
    בוא ניקח רעיון פשוט, כמו הדפסה תלת מימדית. התוצאה של טכנולוגיה כזו, היא העברה של נשק קטלני, בילתי ניתן לפיקוח, להרבה מאד ידיים (כי כל אחד יכול להדפיס נשק במדפסת בבית). המשמעות של שינוי כזה, היא ירידה בכוחה של המדינה להכתיב את אופי הסכסוך. במצב כזה, השלטון עשוי להרגיש שמוטב להקטין את הלהבות, כדי לשמור את השלטון בידיו, כאשר חלק גדול מהמונופול על הכוח יצא מידיו. אז קיבלנו שלום.
    שינוי ביכולתם של כלי התרגום, יכול להביא לתקשורת אינטנסיבית בין אוכלוסיות מרכזיות בחברה הפלסטינית לאוכלוסיות בחברה הישראלית. זה יכול להביא להקצנה, או דווקא לגישה מתונה יותר, משום שפתאום אני יכול לדבר עם אחמד על לגו, ולא רק על המצב בשטחים. פתאום קצת יותר קשה יהיה לשמוע על אחותו שנהרגה בפינוי הפגנה. מכאן הנכונות לשלום בחברה תהיה מהירה בהרבה.
    אלו הן שתי טכנולוגיות שאני יכול לשרטט כיצד הן יביאו שלום (וכמובן יכולות לגרום גם להיפך). ואלו רק טכנולוגיות שאנחנו יודעים על כך שהן יגיעו בוודאות תוך חמש שנים לבית שלו כולנו. במעבדות ברחבי העולם, ייתכן שמתפתח שבב טלפטיה, או מנטרל פיצוצים או השד יודע מה.
    כשהיית ילד, ברה"מ הייתה אימפריה בילתי מנוצחת. ארה"ב וברה"מ איימו אחת על השניה בהשמדה טוטאלית. היום צריך לחפש עם פנס ומיימיה מוסקבאי ששונא טקסני כי הוא חזיר קפיטליסט. לא הייתי מאבד את התקוה, רק בגלל שכרגע קשה לראות איך היא מסתדרת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s