הגורמים המתדלקים את הטרור

הגורמים העיקריים המתדלקים את הטרור באזורינו בבחינה היסטורית: 1. תיאולוגיה\אידיאולוגיה של מאבק טוטאלי 2. גירוש\טרנספר ופליטות. 3. משטרים צבאיים ומפלים. 4. שליטה חלקית. 5. צורות לחימה המובילות לפגיעה נרחבת\הענשה קולקטיווית. 6. נישול, דחיקה, הפקעה וכפייה דמוגרפית. 7. הסכמים מדיניים שנחשבים לפשרה לא ראויה‎.  8. זלזול במקומות הקדושים. 9. פונדמנטליזם דתי ורדיקליות פוליטית. 10.  סתירת סטטוס – אי-תאימות בין מדדים שונים של יוקרה, חשיבות וכוח. 11. יחסי אדון-נתין. 12. ויתורים תחת אש. 13. התפוררות חברתית בצד המותקף

 –

ולתימוכים העובדתיים וההיסטוריים:

בפוסט זה אין אני מתכוון לעסוק בסיבות לסכסוך שמוביל לשימוש בטרור, אלא להתמשכות תופעת הטרור לאורך זמן. שהרי סכסוכים נמוגים או עוברים מהזירה האלימה למישורים אזרחיים יותר, אבל קיומו של טרור לאורך כמאה שלמה, הוא עניין יוצא דופן.

בהקשר הזה, ראו ראשית את הגרף ההיסטורי המאלף של הטרור הפלסטיני מתוך ויקיפדיה. ראו כיצד כל שיא של טרור בגרף – לפחות מאז הקמת המדינה – מתכתב עם לפחות אחד מהסעיפים שהצעתי:

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Palestinian_teror.png

 ניתן לראות כי לראות כי למעט מספר שיאים, הטרור הפלסטיני רק גבר מאז הקמתה של מדינת ישראל. ישראל לא נתנה לטרור מענה, אולי אף החריפה אותו. זאת ככל הנראה בשל הכמות הגדולה של פליטים פלסטינים לאחר המלחמה ב-48, שהפכו לפאדיון. שנית ניתן לראות שהחל משנת 58', שאז הצליחה ישראל להגיע לשיווי משקל הרתעתי מול תופעת הפאדיון (אולי כאפקט מאוחר של מבצע קדש), חלה ירידה חדה בטרור. ירידה זו נמשכת עד שנת 67', כלומר עד כיבוש השטחים וכינון משטר צבאי שם. לאחר כיבוש זה מתחילה תקופת הטרור מכיוון לבנון (פת"חלנד) ויותר מאוחר גם מרצועת עזה והגדה. לאחר מכן ישנה עלייה הנובעת מהתסכול שהתפוצץ באינתיפאדה הראשונה, ולבסוף ישנו שיא גדול בטרור באינתיפאדה השנייה, לאחר תקופה ממושכת של סגר, תסכול מההצעות הישראליות להסדר מדיני, הרעה כלכלית, איכלוס מאסיבי של רוב שטח הגדה [שטח C] במתנחלים יהודים ודחיקת רגלי הפלסטינים משטח זה וכן עליית שרון להר הבית כניצוץ שהדליק את הכל.

 –

 נתחיל בסקירה:

 1. תיאולוגיה\אידיאולוגיה של מאבק טוטאלי

כשמתפתחת תרבות או תפישה של מאבק טוטאלי בין שני צדדים המובנים כטוב ורע מהותיים ומוחלטים, גדל הסיכוי לטרור. כך למשל חלק מהנטיות האנטי-קולוניאליסטיות והמרקסיסטיות מחד, ואלו הג'יהדיסטיות-איסלמיסטיות, מאידך, הציפו את ארצות ערב והפלסטינים בדימויים של מאבק טוטאלי בין הערבים לקולוניאליסטים האירופאים הרעים באופן מהותני. הקולוניאליסטים תרמו לתיאלוגיה הזו בכך שהזוועות שביצעו דרשו ועודדו תמונת עולם קיצונית. ואילו הציונות שמקורה באירופה, ושלא הייתה יכולה להתקיים ללא תמיכת בריטניה (ואח"כ גם ארה"ב וצרפת), נתפשה חלק מאותו סדר קולוניאלי. תמונת עולם טוטאלית מתערערת לאיטה במציאות של פתיחות והזדמנויות שוות לכל לקחת חלק בסדר הפוליטי והכלכלי, אבל תמונת המציאות כמאבק טוטאלי מקבלת חיזוק במציאות של אפלייה, הדרה והשפלה – למשל במציאות של יחסי אדון-נתין כמו גם ביחסים קולוניאליים קלאסיים. זה נכון עוד יותר בעת סתירת סטטוס קולקטיווית – כשעם שרואה עצמו כחלק מאימפריה היסטורית נעלה נמצא בפועל מעוך ומושפל תחת כיבוש של מדינה אחרת. או אז חלומות אימפריאליסטים לא נדחקים הצידה, אלא הופכים דווקא לפנטזיה על היפוך יחסי הכוח וכך לפנטזייה על גאולה של הכבוד הקולקטיווי. לכן תמצאו יחסית פחות טרור תחת עמים שחוו קולוניאליזם אך לא היו בעלי תודעת אימפריה בעצמם, לעומת עמים בעלי תודעת אימפריה שחוו עצמם תחת כיבוש קולוניאלי.

 –

 2. גירוש\טרנספר ופליטות

תהליכים של גירוש ופליטות כפויה היו תמיד כאלו שהובילו באזורינו לעיסוק מוגבר בטרור ובאלימות פוליטית. כך שמי שמציעים לפתור את הבעייה הפלסטינית בטרנספר, מציעים לא רק דבר נורא ואיום מוסרית, אלא גם תידלוק של הטרור.

תופעת הפאדיון שהיו אחראים לרוב מקרי הטרור והאלימות סמוך להקמתה של מדינת ישראל היא תוצר של פליטים פלסטינים מתוסכלים שפעלו ממדינות ערב. הם היו האחראים העיקריים לטרור בשנותיה הראשונות של המדינה, ולא הפלסטינים שנשארו תחת שלטון ישראלי. פליטים אלו איבדו בית, רכוש, תרבות וסביבה מוכרים, פרנסה ולרוב גם את הקהילה וקשר עם המשפחה. לעיתים הם גם חוו הרוגים מקרב קרוביהם, ולכן הגיוני שהיו בעלי נטייה גבוה לפנות לדרכי מאבק אכזריות ומעוותות כמו הטרור. הגל השני של הטרור הפלסטיני המשמעותי, שבא מאזור "הפת"ח-לנד" בלבנון, גם הוא היה מורכב בעיקר מפליטים פלסטינים, אך הוא כבר היה פחות עממי ונקשר לקבוצות קטנות ומאומנות היטב.

גם בתוך השטחים מחנות הפליטים הפלסטינים נחשבו מאז ומתמיד לאזורים יותר עוינים שבהם גם שיעור האלימות והטרור גבוה בהרבה ביחס לאוכלוסייה הפלסטינית הכללית. ולכן גם רצועת עזה, בה רוב האוכלוסיה הם פליטים, הייתה מראשית כיבוש השטחים אזור הרבה יותר מועד לטרור ואלימות מאשר הגדה, שם הפליטים אינם הרוב.

 –

2. משטרים צבאיים ומפלים.

 מחקרים רבים מראים כי משטרים צבאיים, וכאלו המגבילים את חופש הביטוי, ההתארגנות וההשתתפות הפוליטית, מעודדים מעבר ממחאה אזרחית למחאה אלימה. למרבה הצער בגדה מקיימת ישראל משטר צבאי במסגרתו כל הפלסטינים הם נתינים חסרי זכויות וכוח פוליטי. גם הנתונים תומכים בהשערה כי המשטר הצבאי תורם לטרור באופן משמעותי: הפלסטינים החיים בתוך גבולות 48, תחת משטר דמוקרטי [גם אם מפלה], כאזרחי ישראל, מראים עוינות פחותה בהרבה, ועוד יותר מכך שיעור נמוך בצורה ניכרת בהשתתפות בטרור. זאת לעומת הפלסטינים בשטחים שנכבשו ב-67', החיים תחת משטר צבאי ומפלה – בקרבם גם סממנים של איבה וגם שיעור השתתפות בטרור גבוהים בהרבה. למעשה כיום המשטר הצבאי בגדה כמו גם משטר החמאס הדכאני ברצועה מסבירים בצורה הטובה ביותר את שיעור ההשתתפות בטרור בקרב הפלסטינים – ראו הרחבה כאן:

https://yarivmohar.wordpress.com/2013/02/28/%D7%94%D7%A7%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%94-%D7%94%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%90-%D7%A9%D7%95%D7%A0%D7%90%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%A0%D7%95-%D7%91%D7%92%D7%9C%D7%9C-%D7%94%D7%9B%D7%99/

 –

3. שליטה חלקית

 במעבר לשליטה חלקית הצד בעל הכוח עדיין שולט בהיבטים או חלקים מסויימים של טריטוריה מסויימת, וכך עדיין פוגע בריבונותה ועצמאותה, אך מרפה מן השליטה המלאה. בעצם הוא משאיר את יחסי השליטה, ולו במידה מסויימת, על כנם, אך מאפשר חופש פעולה לגורמים שרוצים לבצע התנגדות אלימה או טרור כנגדו. זהו כמובן מהלך לא חכם ולא צודק. ולדוגמאות הקונקרטיות:

 בשנות ה-70 המוקדמות מה שאפיין את השליטה הישראלית ברצועת עזה היה בדיוק היותה שליטה חלקית, מחוץ לריכוזי האוכלוסייה. בניגוד לגדה, רצועת עזה מאוכלוסת בשיעור גבוה הרבה יותר של פליטים [כשני שליש מאוכלוסייתה מוגדרים פליטים], וכזכור, פליטי מלחמה הם בעלי מוטיוציה גבוהה בהרבה למאבק אלים. לכן בניגוד לשקט היחסי בשנים הראשונות לכיבוש הגדה, התוצאה של השליטה החלקית ברצועה הייתה טרור מוגבר עד להגעה לשליטה מלאה יותר [שלא פתרה את הטרור אך הפחיתה אותו, לפחות בטווח הקצר]. גם כיום מקיימת ישראל שליטה חלקית על רצועת עזה [שליטה על המרחב הימי והאווירי] והירי הרקטי בהתאם. זאת בניגוד למצב בדרום לבנון, שם הגיעה ישראל לשיווי משקל הרתעתי לאחר נסיגה מלאה משטח לבנון. לכן עדיין ישנו טפטוף רקטי מהרצועה אבל לא מלבנון. לעומת מצב של שליטה חלקית, נסיגה מלאה מאפשרת דווקא להגיע לשיווי משקל הרתעתי ולסיום הטרור – סימוכין פה.

 –

4. צורות לחימה המובילות לפגיעה נרחבת\הענשה קולקטיווית.

 ישנו מעגל קסמים: משטרים צבאיים מטבעם מעודדים התנגדות אלימה, שמביאה תגובה צבאית קשה, שמולידה עוד התנגדות או טרור נגד אזרחים. מובאות אלו יעסקו בכיצד צורות של שליטה ולחימה שמפרות עקרונות של זכויות אדם גם מתדלקות את הטרור:

 ד"ר אלי כרמון, חוקר במכון הבינלאומי למדיניות נגד טרור (ICT) של המרכז הבינתחומי הרצליה. טוען שגם לצורת הלחימה יש השפעה משמעותית על האופן שבו הטרור מתפתח ושולח גרורותיו בשטח. "בלחימה מהסוג של 'עופרת יצוקה'  חלק גדול מהאוכלוסייה נפגע, ואז מצטרף באופן טבעי לדרכי הטרור. מה שקודם אולי לא היו כל כך ששים לעשות. ברגע שאתה הורג הרבה אזרחים, בוודאי ילדים – אתה מעלה את המוטיבציה למאבק מזוין".

http://www.idf.il/1613-15489-he/Dover.aspx

 גם מחקר על המוטיווציות של מחבלים מתאבדים שנעשה על ידי מכון מחקר ביטחוניסטי, מצביע על הכיוון הזה: http://rhr.org.il/heb/index.php/2012/08/8927/

 –

5. נישול, דחיקה, הפקעה וכפייה דמוגרפית.

פיתוח התנחלויות יהודיות בכפייה, תוך סיפוח או נישול פלסטינים משטחיהם, גזילת אדמות, חסימת שטחים מסיבות ביטחוניות [בפרשנות נרחבת מאוד] ודחיקתם התכנונית המונעת מהם בנייה והתפתחות, נחשבים למקדמים גבוהים של הזעם הפלסטיני. בפרט הדחיקה התכנונית מובילה להריסת בתים מוגברית ולקשיים רבים בבניה פלסטינית במרבית שטח הגדה – שטח C. זהו גורם רקע לתסיסה כללית, ולא פאקטור ישיר לטרור, אבל זהו כנראה גורם חשוב שכן כמעט בכל פורום רשמי או לא רשמי מעלים הפלסטינים טענות סביב הסוגיות הללו שמטרידות אותם ופוגעות בהם במיוחד, גם ברמת היומיום.

 –

6. הסכמים מדיניים שנחשבים לפשרה לא ראויה.

זאת תופעה ידועה בעולם – דווקא לקראת הסכמי שלום ופשרה חלה עלייה חדה בטרור, כשהגורמים הרדדיקליים רוצים להתנגד לפשרה ולהחזיר את הסכסוך. כך אחד הפיגועים הקשים של המחתרת האירית, הפיגוע באומה, נעשה דווקא לאחר הסכם "יום השישי הטוב" וכהתנגדות לו. ואילו בהקשר של טרור יהודי ניתן לזהות מתי ישנם גלי טרור: הטבח במערת המכפלה שביצע ברוך גולדשטיין נעשה סמוך להסכמי אוסלו והיה הפיגוע השני בגל של פיגועים בשטחים ובישראל. וכן, לקראת ההתנתקות בוצעו שני פיגועי טרור קשים על ידי יהודים כניסיון להתנגד לתוכנית זו. כך גם מהצד הפלסטיני, הפשרה שהייתה בבסיס ההסכמים בין ישראל לפלסטינים סביב אוסלו, הניעה את הארגונים הפלסטינים הקיצוניים לטרור.

 –

7. זלזול במקומות הקדושים.

פרובוקציות או אי-כיבוד של מקומות קדושים מהווה לרוב את הגפרור שמצית גלי אלימות וטרור לאחר שגורמים אחרים, עמוקים יותר, בישלו כבר את האווירה. כך בעליית שרון להר הבית וכך, למשל במאורעות תרפ"ט (1929), כשסביב הכותל המערבי החל גל של קביעת עובדות בשטח ופרובורציות, בין יהודים ומוסלמים.

 –

8. פונדמנטליזם דתי ורדיקליות.

ישנם קבוצות טרור שלא קשורות לפונדמנטליזם דתי, אלא לרדיקליות פוליטית מסוג אחר [למשל מרקסיזם רדיקלי]. אבל ברור שחלק ניכר מהטרור כיום קשור להקצנה דתית, גם בקרב הטרור היהודי וגם בקרב הטרור המוסלמי, זהו מוטיב משמעותי. אבל הפונדמנטליזם אינו הסבר כשלעצמו. הוא גם לא מספיק כשלעצמו [לא כל החברות הפונדמנטליסטיות משופעות בטרוריסטים]. ישנם גורמים תורמים לטרור לצד הפונדמנטליזם שהוזכרו פה. אבל שאלה נוספת היא מה תורם לפונדמנטליזם הדתי ולרדיקליות הפוליטית? תשובה טובה נמצאת בסעיף הבא על סתירת סטטוס.

 –

 9. סתירת סטטוס – אי-תאימות בין מדדים שונים של יוקרה, חשיבות וכוח

סתירת סטטוס היא מצב שבו במדד מסויים אתה נחשב או נתפש כחזק או נישא, ואילו במדד\ים אחר\ים לחלש או נחות. מצב זה נמצא במחקרים רבים כמעודד רדיקליות פוליטית ו\או דתית מסוגים שונים. גם חברה יכולה להיות בכללותה בסתירת סטטוס. כך העולם הערבי שרגיל היה לראות בעצמו אימפריה הושפל קשות כשנמצא תחת כיבוש קולוניאלי של אימפריות אירופאיות ואח"כ תחת הגמוניה כלכלית אמריקאית. וכך גם מנהיגים רדיקליים – חאג' אמין אל חוסייני, אולי האבא הרוחני של הטרור והרדיקליות הדתית הפלסטינית, ראה עצמו אדם נישא ורב כוח בתור המופתי של אחד המקומות החשובים לעולם המוסלמי כולו [אל אקצה]. אך מחד כפיפותו לשלטון הבריטים ומאידך ירידת כוח תומכיו למול התחזקות הנשאשיביים [האליטה הפלסטינית היותר מתונה], השפילו אותו ויצרו סתירה במעמדו. מכאן הוא הרגיש צורך להקצין את עמדותיו, וזו נחשבת לאחת הסיבות לפרוץ מאורעות תרפ"ט (1929). וכך נכתב בויקיפדיה: "חוסייני איבד מיוקרתו וכדי לזכות בה מחדש הקצין את דעותיו, ופנה להסתה אנטי-ציונית. הוא גייס את תשומת לבם של אלפי מוסלמים למקומות הקדושים ובדרך זו ייצר מחויבות של המדינות המוסלמיות למאבקם של ערביי פלשתינה."

 במשטרים דמוקרטיים עדיין מתקיימות סתירות סטטוס, אך הן מוכלות בתוך הסדר הפוליטי ולרוב מביאות לרדיקליות המתקיימת בתוך הסדר הפוליטי – מאבק ברמת השיח הציבורי ובאמצעים אזרחיים – ולא מחוצה לו, בצורת מאבק אלים או טרור.

 –

10. יחסי אדון-נתין:

 אלו יחסים שיש בהם חוסר הוגנות מובנית, כשלצד החלש לא מוצעת הצעה הוגנת אלא הצעה "נדיבה". מדובר כמובן בנדיבות של אדונים, בהצעה שהיא נדיבה ביחס למצב קיים אבל לא הוגנת ביחס למוסכמות בינלאומיות; אלו יחסים כמו-קולוניאליים. השפלה זו וחוסר היכולת להתמודד עם יחסי הכוחות הלא-מאוזנים בזירה המדינית\פוליטית, דוחפים את הצד החלש לבצע זוועות של טרור – נשקו של החלש.

 באותו אופן בועדת קמפ דיוויד ראה עצמו עראפת כראש מדינה שוות ערך לישראל, ולא כנתין. ברק הציע לעראפת "מדינה" שלא מזכירה אף מדינה אחרת בעולם. הוא הציע: 1. שהמדינה הפלסטינית תיהיה מפורזת כולה, כלומר ללא צבא [ישנן רק מעט מאוד מדינות בעולם ללא צבא, וזה תמיד מבחירתן הן, לא בשל כפייה חיצונית], 2. לישראל תישאר הזכות לפרוס את צבאה בטריטוריה הפלסטינית בשעת חירום. 3. ישראל תשלוט במרחב האווירי של המדינה הפלסטינית העתידית. 4. תחנות מודיעין ישראלי יוצבו בתוך שטח המדינה הפלסטינית. 5. הבירה הפלסטינית העתידית [מזרח ירושלים] תיהיה מוקפית מכל צדדיה במובלעות שיסופחו לישראל – גוש עציון, מעלה אדומים, וגבעת זאב. על עראפת הופעל לחץ אדיר להסכים להסדר שיקנה לו "מדינה" במודל שאף מדינה בעולם  לא דומה לו; מדינה עם ריבונות מסורסת. הוא חש בסתירת סטטוס [ע"ע הסעיף הקודם] – מחד הוא במעמד של ראש מדינה עתידית, מאידך ישראל וארה"ב מראות לו את מעמדו האמיתי כנתין שצריך להסתפק בעצמאות מדומה. אבל לא היה לו שום אמצעי כוח ולחץ על ישראל מלבד כוח הטרור הבלתי לגיטימי שהפחיד את הציבור הישראלי והיה זמין בידיו ומוכר לו. הוא בחר בכלי השטני והמזעזע הזה.

 –

12. ויתורים תחת אש.

טוב, זה עניין של שכל ישר: אם הפשרה מול הצד הפלסטיני לא נובעת מתפישה עקבית של הוגנות ונכונות להידבר בגובה העיניים, אלא מתוך הידחקות לפינה בשל טרור מכאיב, הטרור מקבל תמריץ, חיזוק והכשר לקיומו והרחבתו.

13. התפוררות חברתית בצד המותקף

קורי העכביש שדימה נסראללה לא באו סתם. כשחברה מתפוררת או נתפשית כמתפוררת מבפנים – כמי שאיבדה את הלכידות הפנימית שלה, את הסולידריות בין חבריה – היא נחשבית לחברה שקל להמשיך ולפורר בעקיצות מכאיבות. זה נותן כמובן תמריץ נוסף לפעולות גרילה ובפרט לטרור נגד אזרחים. נסראללה נתן דרור לתפישה הזו.

 –

לסיכום:

כפי שניתן לראות, רוב הגורמים שהמחשתי והדגמתי כי הם מתדלקים את הטרור קשורים בהפרה זו או אחרת של זכויות אדם ואזרח או ביחסי שליטה והשפלה והפנטזיה להיפוכם. אפילו הסעיף האחרון קשור במידת מה לפגיעה בזכויות חברתיות היוצרות התפוררות חברתית. וכך גם הסעיף העוסק בויתורים תחת אש מכוון לא לעצם הוויתור אלא להיגיון שלו – לא היגיון בריא של הידברות והוגנות-קשוחה בגובה העיניים, אלא היגיון של הידחקות לפשרה בשל אימת הטרור. רק אז ויתורים מעודדים טרור. למעשה רק הסעיף הנוגע להתנגדות לפשרה מחזק באיזשהו אופן את הגישה הניצית יותר, הטוענת כי מול הטרור אסור לוותר בכלל. אבל זוהי לרוב תסיסה זמנית וניתן להתגבר עליה. כפי שהדבר נעשה למשל בצפון אירלנד כמו במקומות רבים אחרים בעת שרוח של פשרה הביאה לפרץ אלימות מצד קיצוניים הרוצים לדבוק במאבק הטוטאלי, עליו מושתת כל זהותם.

16 מחשבות על “הגורמים המתדלקים את הטרור

  1. אני חולקת על הנחת היסוד שלך, שהטרור הוא מהצד הפלסטיני, כלפי היהודים בישראל. אם טרור הוא פגיעה באזרחים, אזי הטרור שמבצעת ישראל בפלסטינים גדול בהרבה מהטרור הפלסטיני. הפוסט שלך מתעלם לחלוטין מהטרור היהודי, לפני קום המדינה ולאחריו. את הסרגל שהעמדת כאן, והוא מעניין מאוד, עליך להכיל באופן דומה על שני הצדדים.
    וכן, הטרור שמפעילה ארה"ב גדול לאין שיעור מהטרור שמופעל עליה. אתגר אף יותר גדול יהיה להכיל סרגל זה על ארה"ב הטרוריסטית ועל הטרור המופעל נגדה.

    • יעל, אין הנחה כזו. ודאי שישנו גם טרור יהודי ומהלכים כמו-קולוניאליים מהצד היהודי. בפוסט הזה אני עוסק פציפית בטרור הפלסטיני. בפוסטים רבים אחרים אני עוסק בעיקר בטרור היהודי. כל פוסט ומטרתו. ויש גם הרבה השוואות בין הנבדל והדומה בשתי התופעות.

      • אי אפשר לדבר על הסכסוך בלי להכיר ולהתייחס לאונר"א. הם הדלק בקטר של הסכסוך האלים פה באזור וכל פתרון רציני חייב לכלול את הוצאתם. כל עוד הם פה ועם כוח השפעה – אין סיכוי להאלימות תפסק.

  2. רשימה מצוינת!
    צריך לזכור שהמושג "טרור" הוא פוליטי ביסודו, ההגדרה של מהו טרור ומהו לא היא הגדרה פוליטית שנעשית ע"י החזקים, והדבר הזה משפיע על השיח מראש. לא בכדי, הטרור הוא נשקו של החלש.

    הערה אחת לגבי קמפ דיוויד:
    אמנם הגרסה ה"רשמית" של ישראל לפרוץ האינתיפאדה היא שערפאת יזם אותה ובכך חשף את פרצופו, אבל אני חושב שמאז כבר נסדקה הגרסה הרשמית הזאת. אולי היה עדיף אם הייתי מביא סימוכין לכך (אולי קורא אחר יעזור לי), אבל אני חושב שמאז כבר נחשף שהאינתפאדה פרצה מלמטה, לא בהוראת ערפאת, אלא שהוא נאלץ לרכוב עליה כדי לבסס מחדש את מנהיגותו. (מיותר לציין שאין מאחורי ציון עובדה זו שום מסקנה מובלעת.)

    • תודה. עד כה ראיתי סימוכים שעראפת כן בישל גל אלימות, רק שהוא יצא משליטתו ואז הוא רחב עליו. אם אתה מכיר טענות רציניות אחרות אשמח לשמוע. למען האמת זה נשמע הגיוני. כמובן שעראפת לא בישל ולא רצה את אינתיפאדת אל אקצה כפי שהתפתחה להיות

      • טעות. מי שגרם להתפרצות של מה שאתה מכנה אלימות הוא שאול מופז. כל הפרטים בסרט מליון קליעים באוקטובר – שם תמצא שפע של טענות רציניות.

      • דרור,
        אין מחלוקת על האחריות של ישראל להסלמת אירועי אוקטובר לכדי מה שנודע כיום כאינתיפאדה השניה.
        השאלה היא לגבי תחילת ההתפרעויות כשאריק שרון עלה על הר הבית: האם הן היו בפקודתו של ערפאת, ואם כן, האם הוא הטיל מגבלות כלשהן על האלימות (שבסופו של דבר יצאו משליטתו).

        [הערת אגב: אני מניח שאפשר לדון מלכתחילה האם ה"התפרעויות" בתגובה ל"פרובוקציה" של שרון הן "אלימות"/"טרור" וכיוצ"ב, ושאולי דיון זה אף יותר חשוב מהשאלה הספציפית הזו. אלא שההתייחסות שלי נוגעת רק לשאלה זו, ומן הפאן העובדתי בלבד]

    • טרור היא לא הגדרה סובייקטיבית. פעילות צה"ל, המקבל את פקודותיו מהממשלה הנבחרת הן פעולות מלחמה שאפשר להסכים או לא להסכים איתן, אך הן אינן פעולות טרור.
      למה? כי למילים יש משמעויות, וגם אם תחזור על השקר שפעולות צה"ל הן טרור ותנסה לטשטש את ההבדל העקרוני בין ישראל לערבים – זה לא ישנה את המציאות.
      http://wp.me/sZujs-10myth

      • איתמר, לא הבנת, הכוונה לשימוש של אנשים במחוזותינו במונח טרור כך שיכול גם על לחימת גרילה נגד חיילים, שאיננה טרור [ייתכן שהיא לא מוצדקת, אבל היא לא טרור].

      • יריב,
        הבלוג שלך עוסק בהסברה, ובתור שכזה אתה מנסה לשנות את השיח הקיים תוך אימוץ של מושגי יסוד שלו. תגובתך האחרונה, העושה אבחנה בין טרור לגרילה, למעשה סותרת במובן מסוים את הפוסט, שבו המילה טרור מכילה כל מעשה התנגדות פלסטיני. אך כדי שלא אובן שלא כהלכה, אין לי טענות כנגד אימוצך את הגדרות השיח הקיים כחלק מהמאבק לשנותו, שכן אינני סבור שדרך אחרת תהיה אפקטיבית יותר.

        יחד עם זאת, אני רוצה להדגיש, כפי שעשיתי בתגובתי הראשונה (והנושא מתייחס גם להערות שניתנו ע"י כל המגיבים האחרים), שהמושג טרור בכללותו הוא מושג פוליטי (אפילו אם הוגדר רשמית בחוק הבינ"ל), ולכל הפחות אי אפשר להתכחש לכך שנעשה בו שימוש פוליטי (בין אם מאמצים את הגדרת החוק הבינ"ל כלשונו ובין שלא). הדבר הזה נכון בזירה הבינ"ל בכללותה, ולא רק תקף לגבי ישראל. המדינות החזקות (למשל ארה"ב או רוסיה) מגדירות כל מתקפה כנגדן כטרור (הגדרות שאומצו ברחבי העולם, במיוחד במקרה האמריקני), ואילו השימוש שהן עושות בצבאותיהן, שימוש שבין השאר מטרתו לזרוע הרס ולהרוג חפים מפשע כדי ליצור הרתעה ולגבות מחיר (כלומר, אותן המטרות של ארגוני "טרור"), איננו מוגדר כטרור, אלא כ"אקט מלחמתי" (לרוב כנגד אוכלוסיה חסרת ישע שלא מחזיקה בצבא עם יכולות מינימליות לפחות כדי להגיב). וההשלכה של כך ברורה: "טרור" הוא מגונה, נפשע ולא מוסרי; "אקט מלחמתי" הוא לכל היותר שנוי במחלוקת (אבל לא בקרב ה"פטריוטים" של מבצעיו).

        למה זה חשוב? כי כמו שאיתמר אמר, מילים מייצרות משמעות. אך בניגוד לזעקות הקוזאק שנגזל שלו, המשמעות היא בדר"כ לטובת החזקים והשולטים (שישראל לפחות לעת עתה מצליחה להסתפח אליהם כבעלת ברית), שכחלק משליטתם גם קובעים מהו החוק ומהו הצדק. והעובדה שארה"ב עדיפה על פני איראן וצ' קוריאה ככוח החזק איננה מבטלת את ניצול כוחה לרעה של ארה"ב, כפי שהיה לאורך ההיסטוריה וכפי שעוד יימשך. לא בכדי "טרור" הוא נשקם הבלעדי של החלשים – זה לא מקרי, זה מובנה בהגדרתו, ואסור לשכוח זאת, במיוחד כשהטרור משמש בסיס לכל מיני נימוקים על עליונותנו המוסרית.

    • יניב, אני בעד להגביל את המינעד הסמנטי. לא כל מה שאיננו טרור הוא דבר טוב\מוצדק. אקט מלחמתי ע"י צבא מסודר [למשל אמריקאי] איננו טרור, אך בהקשר מסוייים הוא יכול להיות גרוע יותר מטרור מבחינה מוסרית.

      טרור הוא פעולת גרילה לא\סמי-צבאית כנגד אוכלוסיה אזרחית למטרות הפחדה ו\או הרג, כדי להשיג מטרה פוליטית.

  3. יניב, רק בקרב השמאלנים אין מחלוקת שביקור של ראש הממשלה הישראלי בהר הבית מצדיק רצח יהודים.
    בקרב רוב העם, אין מחלוקת כי האשמה ברצח נופלת על רוצחים ולא על האנשים שעיצבנו אותם. סוג של היגיון פאשיסטי לאומי כזה הרואה בערבים בני אדם האחראים למעשיהם.

    • משמעות המונח "טרור" במקור הלטיני הוא פחד או הפחדה, וכך הוא משמש בשפת היומיום באנגלית ובצרפתית של ימינו. במשמעותו המושאלת לשדה הכוחות הפוליטיים המצויים בקונפליקט אלים, המונח משמש לסימון של פעולות בעלות מאפיין של אלימות פיזית כנגד הצד הנגדי בקונפליקט, על מנת להשיג יעדים פוליטיים כאלה ואחרים באמצעי כפייה כוחניים. כך, מושגים כגון "הטרור הסטליניסטי בשנות השלושים" הם מטבעות לשון נפוצים בשיחים העוסקים בנושאים אלו, וזאת למרות שמדובר בטרור מדינתי-רשמי באופן המובהק ביותר שבו מתקיימת הסמכות המדינית. סוג של היגיון לינגיוויסטי כזה הרואה באידיאולוגיות שמטרתן לשמר בכוח צבאי אלים את הפריבילגיות של מעמד האדונים תועבה שאותה יש להשמיד בכל האמצעים הקיימים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s