איך יתרום התור לבדיקת דם להצלת השמאל

אני מעריך שבתור לבדיקת דם [בקופ"ח מכבי] טמון פתח לשיקום השמאל בישראל. הכיצד ומה הקשר?

אנשים נוטים לחשוב שרעיונות פוליטיים מתפתחים מתוך אידיאולוגיות שבתורן התפתחו מתוך אידיאולוגיות אחרות. חוד החנית של המחקר במדעי החברה, ובפרט בסוציולוגיה של התרבות והבלשנות הקוגניטיבית הפוליטית, מלמדים שלא כך. קריאות פוליטיות של המציאות מתפתחות, על בסיס מטאפורות ראשוניות המבוססות בעיקר על חוויות חיים חוזרות ונשנות, חוויות יומיומיות. אלו אולי נשמעות החוויות היותר זניחות, אך הן אלו שמעצבות את המטאפורות הראשוניות דרכן נפרש את המציאות.

ניקח אמרה עממית רווחת ובסיסית כמו "הם מבינים רק כוח". האמרה הזו, שאין יסודית ממנה להבנת הלכי הרוח של המיינסטרים הישראלי, נאמרת כיביכול ביחס לערבים. אבל אני מוכן להמר שהיא לא מתייחסת רק לערבים. כשיוצאים קצת מההקשר הפוליטי של הסכסוך ישראלים רבים ישתמשו בביטויים מאוד דומים – רק ברטוריקה מרוככת – גם כנגד עצמם: "בארץ רק החזק שורד", "בישראל צריך מרפקים חזקים" וכו'. בכלל, מהי החוצפה הישראלית המפורסמת עם לא התעוזה לקחת משהו שלא לפי הכללים המקובלים? אפילו המדרכות והכבישים פה צרים עד כדי יצירת מלחמת מעבר תמידית. זהו חוק יסוד שמארגן את הבנת המציאות.

במדינה שבמהירות שיא היגרו אליה רוב אזרחיה, ממגוון בלתי אפשרי של תרבויות, זה רק טבעי שיהיה משבר נורמות, שישלל כל קוד של התנהלות מצופה. וללא קוד כזה, יש רק את כוחו של הכוח. כך השתרשה לה המטאפורה של "הם [האחרים] מבינים רק כוח". והיא מופעלת על כל האחרים הפוליטיים בישראל במידות משתנות של אלימות והכללה.

אבל מה עם האכזבה מהסכמי אוסלו וההתנתקות, תשאלו. האם זה לא הקשר קונקרטי יותר מאשר המטאפורה הכללית של "רק בכוח"?

ללא המטאפורה הבסיסית של "הם מבינים רק כוח" לא הייתה האכזבה מהפלסטינים מהירה, טוטאלית, פסקנית ומהותנית כל כך. ייתכן שהייתה אכזבה מערפאת, או הפת"ח, או שהייתה הנחה שהזמן לא בשל, אולי אפילו היינו מעיזים לבחון את מעשינו אנו בתקופת אוסלו [גידול עצום בהתנחלויות, סגר חסר תקדים לאחר טבח שביצע דווקא מתנחל, ד"ר גולדשטיין, בחברון וכו']. גם לאכזבה יש פוליטיקה משלה: מסעדה שנכשלה, ואפילו פעמיים, לא מולידה את המסקנה שמסעדות לעולם יפסידו; עשרות מלחמות לא מביאות למסקנה שלא ניתן למגר טרור או שאיפות לאומיות בכוח וכו'.

גם המיסגור חשוב פה, קל היה להכניס את ההתנתקות למיסגור של וויתורים שהובילו ליריקה בפנים. אלא שההתנתקות הייתה מהלך מחושב ומתוכנן לכופף את ידי הפלסטינים כדי שיסכימו לשאריות מהשטחים וכך להכשיר לעד את רוב רובן של ההתנחלויות על מזבח כמה מהן [עוזרו של שרון, וייסגלס, אמר זאת במפורש]. אבל הפריים הכוחני הדומיננטי הקל על אנשים לקלוט את ההתנתקות כוויתור שהוביל ליריקה בפנים ולא כתימרון מתוחכם.

אז מה זה קשור לתור לבדיקת דם?

בישראל חסרה תרבות רחבה, ברמת החווייה היומיומית, של פרוצדורה הוגנת. זה נראה שולי וזניח לחלוטין, אבל שוב, זו התשתית ליצירת מטאפורות לפיהן הוגנות איננה התאבדות או לפחות פראייריות. השרשה של פרוצדורות הוגנות בשלל חוויות היומיום, היא לכן לא דבר זניח, אלא קריטי – גם אם תוצאותיה לא ייראו בטווח קצר.

ביקורים אצל הרופא תמיד נחוו אצלי כמלחמה על התור כנגד מי שמנסים לעקוף בכל הזדמנות. אבל בתור לבדיקות הדם בקופת החולים יישמו פרצדורה קשוחה, ואם זאת הוגנת לחלוטין, לגבי התור – הוא נלקח ממכונה אוטומטית; אך רק עם הפתק ניתן להתקבל בדלפק [ויש על כך הקפדה חמורה]; צג אלקטרוני וכריזה אומרים לך בדיוק מתי עליך להתייצב בדלפק [אין את המתח של לשאול מי אחרון, לאיזה שעה הוזמן ולתהות אם הוא עובד עליך]; ולבסוף המספר שקיבלת ילווה אותך בכל שרשרת התורות, גם לבדיקות ולבדיקות הנוספות. אם הייתה זו פרוצדורה שמורחבת לעוד ועוד מקומות ומשרדים המטאפורה שהייתה צומחת היא שהוגנות זה כוח. זה עניין פעוט ושטותי? המחקרים הכי מובילים כיום בתחום מרמזים שלא.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s