למה ישראל רכרוכית מול הפלסטינים?

למה מדינת ישראל כל כך רכרוכית ביחס שלה לפלסטינים? רכרוכית, חלשה ופחדנית, יש לומר. ואני לא מדבר רק על הפלסטינים בשטחים, ישראל רכרוכית גם מול הפלסטינים אזרחי ישראל ובפרט הבדואים. אז נכון, לפעמים המדינה עושה שרירים ויוצאת במבצעים מדממים או בפרצי אלימות אחרים. אבל בשגרה היא די רכרוכית מול הערבים. עשרות רבות של עבירות שונות ומגוונות על החוק הישראלי נענות רק לעיתים נדירות יחסית, ביד חזקה. ועל משילות בהרבה מהאזורים בהם מתגוררים פלסטינים אין בכלל מה לדבר – ישראל לא שולטת שם, היא בורחת משם. למה?
אחת הסיבות הברורות לכך היא שמערכת החוק הישראלית ביחס לפלסטינים, ובפרט בשטחים, מבוססת על אפלייה בוטה והתעלמות. כשהמערכת לא מכירה בפלסטינים, הפלסטינים לא מכירים בה; החוק לא זוכה בקרבם ללגיטימציה בסיסית ביותר, לא נתפס כהוגן ומכבד ולכן הם בזים לו. עוד יותר מכך, הם לא נתפשים כלגיטימיים לקחת חלק במשילות הישראלית, ומשילות זו בהתאמה אינה חלק מחייהם. בכירי המדינה יודעים בסתר ליבם שחוק שאין סיכוי כי ייזכה לכבוד בסיסי, ניתן לאכוף רק על ידי דיכוי ברוטאלי. הברירה השנייה היא לבחור להתעלם מהפלסטינים ומהפרות החוק שלהם עד שהמצב נעשה בלתי נסבל.
לדיכוי ברוטאלי של הפלסטינים בסגנון הטוטאליטרי מחירים כבדים, ועדיף לה לישראל, לכן, לבחור בדרך השנייה. זו הדרך של התעלמות יחסית מהפלסטינים, כולל מהצפצוף שלהם על החוק שבתורו מצפצף עליהם, עד שהמצב מגיע לנקודת רתיחה, ואז מופעלת כנגדם התפרצות קצרה של דיכוי אלים, העניינים נרגעים, יש חזרה לשגרה, וחוזר חלילה. אבל רוב הזמן לא הדיכוי האלים, הגלוי, הוא הדומיננטי, אלא הדיכוי שטמון במערכת חוקית מפלה. רוב הזמן היחס לפלסטינים הוא של התעלמות – התעלמות מצרכים כמו גם מהפרות חוק; היחס הוא של רכרוכיות ושל נסיגה ממשילות (שכוללת יד קשה אך גם אחריות ורווחה). כל זה נכון ברמות ובצורות שונות בשטחים ממש כפי שזה נכון ברהט או בלוד – רוב הזמן מתעלמים ומדי פעם מכים חזק. זוהי הזנחה מהולה בבריחה.
בהזנחה הזו יש את כל המרכיבים לעודד אלימות – יש בה אלמנט של דיכוי אבל כאמור גם אלמנט של חולשה ואי-משילות, שמקרין דמות פריכה ומתפוררת של המדינה המדכאת. יש תחושה שהמדינה הזו לא שולטת, ודינה להתפורר כקורי עכביש. האלימות אכן גואה מדי פעם, בצורות שונות, ואת המחיר משלמים בעיקר מי שחיים לצד או בסמוך לאוכלוסייה המדוכאת: לרוב אלו ישראלים יהודים מהפריפריה החברתית והכלכלית. ואז הם כמובן דורשים יד קשה נגד הערבים, ובעצם מבקשים מהמדינה משילות. יד קשה אינה בהכרח רודנית וברוטאלית. ידה של המדינה צריכה במצב אידיאלי להיות קשה והוגנת גם יחד, יד מושלת. אבל היד הזו נעלמה, בכל המובנים.
יותר משהישראלים דורשים מהמדינה יד קשה במובן הברוטאלי, אני מהמר שהם דורשים ממנה "משילות עכשיו!". אבל משילות לא תוכל להתקיים ללא גישה שיש בה הוגנות ממש כפי שיש בה נוקשות או קשיחות; אם תרצו – הוגנות-קשוחה. בינתיים נוהגת המדינה במיעוטיה בצורה הפוכה – בדיכוי רכרוכי (המלווה בפרצי אלימות), ואת התוצאות נושאים היהודים היותר מוחלשים, מי שמוזנחים על ידי המדינה רק מעט פחות. לא פלא שישראל נתפסת כבעלת עוצמה רק במחוזותיו של פאשיסט כבן ארי?

מחשבה אחת על “למה ישראל רכרוכית מול הפלסטינים?

  1. פינגבק: הבעייה של הסמכות ועתיד החברה | הבלוג של יריב מוהר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s