איך יתקשרו תומכי זכויות האדם עם קהלים שמרניים?

איך ניתן שפעילי זכויות אדם ושינוי חברתי יתקשרו באופן בונה עם קהל שמרני?

כללי עשי\ה פשוטים והצעה ראשונית לתוכנית אסטרטגית.

כלים אלו מבוססים על המחקרים והתיאוריות העכשוויים ביותר במדעי החברה ביחס לאיך קהילות בונות תפישות ועולמות של משמעות ואיך הן ממירות משמעויות, כלומר: משנות עמדה. הכלים הללו מבקשים לתת מענה לפער האדיר, המתקיים לרוב, בתפישות של פעילות ופעילי ארגוני שינוי חברתי לעומת מי שהם מבקשם לסייע להם או לדבר בשמם. הפעילות והפעילים נעים במרבית המקרים על המינעד הליברלי או זה של התיאוריות הביקורתיות, ואילו קהל המטרה שלהם מזוהה עם עולם המשמעות השמרני, הקהילתני ואף, לעיתים, השבטי יותר [ר' גם המחקרים האחרונים של ד"ר ניסים מזרחי מטה]. הפער הזה ממשיך ופוגע גם בזירה הפוליטית, במפלגות שנחשבות יותר פרוגרסיוויות\שמאלניות מול קהל מוחלש ולרוב גם שמרני יותר.

אז הנה כמה כללים שעשויים לשפר את התקשורת בין הקהלים עד כדי שעולמות המשמעות המבוצרים של שתי הקבוצות יטולטלו כמהה וכך ייתכן שהם יחליפו ביניהם השקפת וצורות וזוויות הסתכלות; ייתכן שכנוע ותיקשור.

1. דיאלוג מהותי:
אם לא תשוכנעי, איך תשכנעי?
לפנות אל הקהלים השמרניים לא ממקום של הטפה, של ידיעת האמת המוחלטת או של "שידור בלבד" אלא בצורה של שאילת שאלות ומתוך נכונות כנה ללמוד גם מהם ולהשתנות גם כן במפגש עמם, ולו בדקויות. וכן, זו לא החלטה טאקטית אלא אסטרטגית; לא רק החלטה של אמצעי אלא של מהות ותפישת צדק.
כמו כן חשוב להחצין ולהבליט מקרים בהם השראה\למידה כזו אכן התרחשה. מחקרים מצביעים כי הקשר של דיאלוג דו-כיווני מאפשר זליגה טובה יותר של משמעויות בין עולמות המשמעות של צדדים מקוטבים, כך שהקיטוב מתערער, ושכנוע נעשה אפשרי.

2. אמנות המיסגור:
זה לא כל כך מה אומרים כמו איך אומרים; איך מארגנים את מה שאומרים. ולכן, לרוב יש להתעקש על מיסגור פרוגרסיווי.
המסרים שמועברים לקהלים שונים מאיתנו לא צריכים לנסות לפעול בהכרח בצורה לוגית או אנליטית, וגם לא כמניפולצייה רגשית, אלא כניסיון להציע ולהשריש דרך אחרת לחשוב על דברים, ולארגן משמעות. זהו המיסגור. כך למשל מול השאלה "למה אתם תומכים באויב?" [שאלה שמופנה בתוכחה לא פעם כלפי ארגוני זכויות הפועלים בזירה הפלסטינית, ומארגנת את העולם בשני חלקים יציבים של אנחנו והם] ניתן להציב את השאלה: "איך קרה לאורך ההיסטוריה שאויבים מרים הפכו לשכנים טובים? האם אנו רוצים לתמוך בתהליכים כאלו או לחבל בהם?". המיסגור משתנה משקיעה מייאשת ברגע המקוטב והכיביכול-בלתי-ניתן-לשינוי לאפשרות לדמיין תזוזה ביחסים. כל זאת מבלי להיכנע למיסגור הימני של אויבות יציבה, בלתי-נזילה ומוגדרת היטב [למשל באמירות כמו "האויב שלי זה המתנחלים" המיסגור הימני נשאר ורק המושא של המושג אויב משתנה]. מאידך לא תמיד ניתן לבצע "קפיצת מיסגור" גדולה מדיי ודרושה מערכת מושגית מטווחת בין מיסגורים אולטרה שמרניים למושגים ליברליים, בפרט בתחום של מושגים ארכיטיפיים [ר' סעיף רלוונטי]. כמו כן לא ניתן לעקוף בעזרת מיסגור עניינים של שכל ישר שקשורים לבעיות מהותיות כמו ביטחון מול איומים קיומיים – לא ניתן לעקוף באמצעות "מיסגור של תקווה", את החששות הללו, יש לטפל בהן מבלי להתחמק מהסכנה האמיתית.

3. עיגון המשמעות בחוויות חיים ארציות ובעלות אפקט:
מה שמביא לי אוכל הבייתה או מסייע לחיי, מפתח את התפישה שלי לגבי מה נכון חברתית

זהו חלק קשה. הרעיון הוא שמשמעויות, ומטאפורות המסבירות את העולם החברתי האפשרי\הרצוי, אינן מתפתחות מתוך שיח גרידא או מקמפיינים, אלא מתוך חוויות חיים ארציות ומוחשיות. חוויות שהתצורה שלהן מאורגנת באופן שמקדם תפישה כזו או אחרת של צדק חברתי ורגישות חברתית. בפרט מדובר בחוויות שיש להן אפקט משמעותי על הפרט. כך למשל מי שגר בשכונה ענייה, כוחנית ואלימה בה תמיד הוא הישג דברים בכוח וסבל אם לא פעל כך, לא יוכל לקבל מסרים אנטי-כוחניים, משכנעים ככל שיהיו, כשכל ניסיון חייו יוצר בקרבו תבנית פרשנית שמעדיפה את הפתרון הכוחני ורואה בו הפתרון האפשרי היחיד. מאידך נחשוב על הפוטנציאל העצום על חיי הפרט שגלומה בחווית ההשתתפות בארגון עובדים דמוקרטי. ארגון כזה מייצר מחד תפישה חדשה של כוח כעניין הסכמי, סולידרי ולטובת הכלל, ומאידך מצליח להוכיח עצמו במבחן התוצאה כבעל אפקט [תוספת לשכר, הגנה ותנאים טובים יותר וכו']. בכך הוא מנוע רב עוצמה להשרשת תפישה חדשה לגבי מה הוא הכוח שמאפשר לשרוד ולהתקדם בחיים – לא כוח ככוחניות, כי אם סולידיות.
המשימה האסטרטגית  היא לכן בניית מסגרות שמייצרות חוויות חיים ממשיות ומעצימות כאלו, בתצורה דמוקרטית ושיוויונית: קואופרטיבים, קבוצות פעולה דמוקרטיות, ועדי שכונות דמוקרטיים ועדי עובדים וכו'.

4. עיגון המשמעות בפרקטיקות חוזרות ונשנות:
יש לדאוג לעשייה, אבל גם בצורה חוזרת על עצמה, כך שייווצר מבנה מסודר שמדגים זכויות ושיוויון.
בהמשך לסעיף הקודם, חשוב מאוד שמשמעויות יעוגנו בחוויות חיים ארציות ובעלות אפקט, אך עליהן גם להיות מוסדרות, חוזרות ונשנות, בעלות סכמה יחסית קבועה ומתמשכת. כלומר עליהן להפוך למוסדות או לפחות לריטואלים יציבים. כך למשל ועד העובדים אינו רק מופע חד פעמי של דמוקרטיות במקום עבודה אלא מוסד מוסדר שמארגן יחסי כוח וכך משמעויות של כוח ועוצמה חברתית. מכיוון אחר נציין מחקר סוציולוגי שהראה כי הריטואל של מצעד הגאווה, המבוסס על סכמה סדירה של ריבוי "משאיות נושא" שאמורות לשאת תת-זהות ייחודית בתוך המצעד, הוא שעיגן והשריש כל כך את מושגי הפלורליזם וריבוי הגוונים בקהילה הגאה, והפך קולות אחרים [למשל כאלו שרצו הגמוניה הומואית-גברית] לשוליים בקהילה, לפחות אלו המתבטאים במפורש. אפשר לומר שהפרקטיקה קבעה את התודעה [ואת האתוס], הרבה יותר משהאתוס קבע את הפרקטיקה. לכן יש חשיבות אסטרטגית בקבוצות פעולה דמוקרטיות, ועדי עובדים, וכל התארגנות אחרת שממחישה בפועל כוח שאינו כוחנית, ותצורה אחרת של יחסים חברתיים שעובדת כדי לתת אפקט משמעותי.

5. היצמדות למושגי יסוד ארכיטיפיים ובניית מערכת מושגית מתווכת:
כוח, סמכות, כפייה – לא חייבים להיות מושגים רגרסיביים שיש לדחות מכל וכל. למעשה אסור שכך ייקרה.
בסעיף על המיסגור ראינו שרצוי לא להכנע למיסגורים השמרניים ולהתעקש על מיסגורים פרוגרסיוויים של המציאות החברתית. בכל זאת ציינו כמה יוצאים מן הכלל, אחד מהם הוא כל מה שנוגע למושגי מפתח ארכיטיפיים שלא ניתן לעקוף במיסגור [פרוגרסיווי]. הרבה פעמים מושגי היסוד הללו נחשבים לימניים בהסתכלות שטחית, מושגים כמו: כוח, סמכות וכפייה [סדר חברתי], איום, השרדות, זהות קולקטיבית. הם מונגדים בהתאמה למושגים כמו פיוס, חופש, תקווה, אמונה בטבע האדם, ואינדיווידואליזם או קוסמופוליטיות. אבל זו רק הסתכלות שטחית. למעשה ניתן למצוא, למשל, סמכות וכפייה גם בקבוצה האנרכיסטית ביותר. אין קהילה ללא סמכות ומידה כלשהי של כפייה נורמטיבית – גם אם אלו אמצעי כפייה חברתיים\סימבוליים, והסמכות איננה של אדם מסויים אלא של אתוס מסויים. הלוז השמרני  כיביכול של "הסמכות" נמצא בכל קהילה. את אותו תרגיל ניתן לבצע גם לגבי כל שאר המושגים ה"שמרניים", ולראות שיש להם נוכחות בכלל הקהילות. אז אם אין באמת כזה פער בין השמרנים והפרוגרסיוויים, אלא רק פער משני יותר בצורת היישום של מושגי מפתח ארכיטיפיים [למשל בשאלה האם הכפייה היא כוחנית או נובעת מאתוס מוסרי מוסכם?] מדוע לדחות את אותם מושגים באופן גורף? הרי מדובר במושגי ייסוד כמעט "קדושים", כאלו שחוויות החיים של קהילות שמרניות מבנות כמושגים קריטיים בחשיבות שלהם לאותן קהילות. הרי לעיתים בשכונות המתפוררות של קהלים שמרנים הכעס על המימסד בטל בשישים לעומת הצורך בסדר חברתי, משילות וסמכות. התחתית לא מוציאה לרוב את הצדדים היפים בטבע האדם, ולכן המצוקה מפתחת דווקא רצון לסמכות יותר מאשר כעס נגדה. כך אימוץ של מטאפורת הסמכות אך ראייתה ומיסוגרה כסמכות הסכמית, כאתוס משותף, מהווה מערכת מושגית מטווחת בין מושג החופש [השם דגש על בחירת חופשית של הפרט] ובין מושג הסמכות [ששם דגש על כפייה באמצעות מעמד נעלה].

6. קידום פמיניזם ומשפחה שיוויונית:
המשפחה היא המטאפורה הראשונית ביותר שלנו לגבי חברה – ככלה שהמשפחה דמוקרטית ושיוויונית, כך נבין גם את החברה הרצויה ככזו.

מעבר לחשיבותו הסגולית, כשלעצמו, הפמיניזם הוא גם מקדם רב-עוצמה של שינויים בעולם המשמעות של קהילות שמרניות. כאמור המשפחה – לפי הבלשן הקוגנטיבי ג'ורג' לייקוף – היא הגורם הראשון, והמוחשי, המאפשר לנו להבין את הדבר הגדול, המופשט והבלתי נגיש של החברה בכללותה. המשפחה מהווה מודל מוקטן, מקנה לנו מטאפורה של מהי החברה הנכונה, המוכרת, האפשרית. משפחה פטריאכלית מקנה לנו מודל של אב סמכותני, שבזכותו יש לנו אוכל על השולחן, ושמבנה הסמכות שלה הוא יחידני, סמכותני ונוקשה. זוהי משפחה שבה כולם כמעט נתינים תחת משילותו של האב, שבמבנה המטאפורי הזה מובן כמנהיג [כשהאזרחים הם "ילדים", המשפחה היא האומה והבית הוא המדינה – אכן מטאפורות שגורות בשיח הפוליטי].

7. גבולות חברתיים נושמים\אתוס של שיתוף פעולה:
במקום לנסות לרסק גבולות חברתיים נוקשים – על בסיס לאומי או זהותי אחר – או להכנע להם, יש לעודד הסתכלות רכה ו\או דינאמית עליהם.
קהילות שמרניות יותר, ובפרט בישראל, נוטות להדגשה קהילתנית, לעיתים אף שבטית, של הגבולות החברתיים. הזהות מבחינתן היא לא רק ספקטרום תרבותי אלא קוד שמגדיר "אנחנו והם" כמה שיוצר את תחושת הזהות, השייכות הערך והכבוד של הפרט (ר' מזרחי, 2012). אי-אפשר, וגם כלל לא בטוח שרצוי, לרסק גבולות אלו [ר' גם סעיף על מערכת מושגית מתווכת]. מה שניתן הוא דווקא להכיר בחשיבותן של הזהויות הללו ל-well being של הפרטים באותן קהילות, רק לעודד גבולות יותר נזילים ומרחיבים. למשל דרך אתוס של שיתוף פעולה בין קבוצות שהוא המאפשר את ההמרה שבין אויב לאוהב, או בין סתם זר לגר הגר בתוכנו, זה שמצווה לנהוג בו ברוחב לב, חום ושיוויון.

8. הוגנות-קשוחה:
להיות הוגן זו לא גישה רכה בהכרח, היא מחייבת גם פוטנציאל קשיחות ועוצמה, כזה ששמרנים חשים כי הוא חיוני לעצם ההשרדות.
את הקונספט הזה יש לפתח ולהנכיח בצורות מבע שונות. זהו קונספט שהוא תמצית הסינתיזה בין מושג יסוד שמרני לפרוגרסיבי, כך שאין סתירה ביניהם, כי הוגנות לא חייבת להיות רכה ושמרנית, למעשה היא מחייבת רכיב קשוח, לפחות באופן פוטנציאלי.

לקריאה נוספת ומורחבת:
https://yarivmohar.wordpress.com/2012/11/12/%D7%90%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%97%D7%9C%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%AA%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%94-%D7%9B%D7%95%D7%97%D7%A0%D7%99%D7%AA/

ביביליוגרפיה רלוונטית:
מעבר לגן ולג'ונגל: על גבולותיו החברתיים של שיח זכויות-האדם בישראל, ניסים מזרחי.

Unequal Childhoods: Class, Race, and Family Life, Annette lareau.

Culture in action symbols and strategies, Ann Swidler.

The Political Mind: A Cognitive Scientist's Guide to Your Brain and Its Politics, George Lakoff

The Dignity of Working Men: Morality and the Boundaries of Race, Class, and Immigration, Michèle Lamont

מחשבה אחת על “איך יתקשרו תומכי זכויות האדם עם קהלים שמרניים?

  1. שלב א': שיר של לוחם החופש ברק כהן

    א : דה הומניזציה !
    ב : מה ? מה אמרת ?
    א : דה הומניזציה !
    ב : לא הבנתי מה אתה רוצה.

    א : נו, החרגה מוסרית !
    ב : מה ? שו מוסרית ?
    א : החרגה, החרגה מוסרית !
    ב ; מה יש לך אתה, באיזו שפה אתה מדבר.

    א : מספיק להיות בן זונה !
    ב : מה ? מי בן זונה !
    א : אתה ! אתה בן זונה ! אתה בן אלף
    זונה ! מספיק עם זה !
    ב : טוב בסדר, הבנתי, רק דבר יפה !

    שלב ב': המאמר שלך, שנאמר: הקיצוניים מנענעים את העצים והמתונים קוטפים את הפירות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s