מחשבות על הרתעה: מאבק טוטאלי או רווח-מול-הפסד?

מחשבות על הרתעה מול אויב המחפש את רעתנו:

חייבים להעלות את השאלה איך מרתיעים ארגוני טרור מלשגר רקטות מהרצועה על יישובים ישראלים, בעת שאנו מחכים להסדר מדיני – (אם וכאשר יבוא ואם אכן יצליח). ואז עולות כמה תהיות פשוטות:
מתי מופעלת אצלנו או אצל אויבנו בראש תפישה של "רווח מול הפסד" שמובילה לשקילת סיכונים באופן ראציונלי ומתי תפישה של "נקמה" ו\או "השפלה" שמובילה למאבק טוטאלי ולא ראציונלי?

לו במקום לתת דוחות, שוטרי תנועה היו חותכים אצבעות של נהגים ממהרים, ובמקרים קיצוניים פשוט יורים לתוך האוטו ולעיתים הורגים נוסע ראנדומלי, היו קורים 2 דברים:
1. היו הרבה פחות נהגים שעוברים את המהירות המותרת. 2. היו הרבה יותר מקרי רצח ונקם של שוטרי תנועה.

חוד החנית של המחקר כיום על איך אנשים מפרשים וממסגרים את המציאות יודע להצביע על "מטאפורות גשמיות", שהן דימויים שמבוססים על חוויות חיים מושרשות. אירוע שדומה, ולו במעט, לחוויית חיים X ימוסגר כאירוע מסוג X. למשל, ירי ברוטאלי והרג ימוסגרו כרצח, ויפעילו את הפריים של ענישה\נקמה. בגלל שבדוגמא שלנו מדובר באנשי חוק והענישה חסומה, נותרת רק דרך הנקמה.

לו היו השוטרים סוטרים ויורקים על עברייני תנועה במקום קנס, הם היו מפעילים את הפריים של השפלה-נקמה.

לו היו חוזרים שוטרי התנועה לרעיון המוזר של לתת קנסות בטפסים יבשושיים, עם יכולת ערעור הוגנת ושקופה לאזרח הקטן, ומערכת המענישה שוטרים שניצלו את סמכותם לרעה, הרי שאז היו שוטרי התנועה מפעילים את הפריים של קנס-הפסד. זהו פריים שמעלה בתורו את הפריים של ציות לנורמות הזוכות ללגיטמציה מתוקף היכולת של האזרח להשתתף בהליך ענישתו [הליך ערעור הוגן]. לכל הפחות זה היה מעלה את הפריים של שיקולי רווח-מול-הפסד. וכך ההרתעה הייתה עוברת מהמישור של מאבק טוטאלי למישור של יחסי כוח ראציונליים בין פרטים למערכת.

עדיף להימנע ממלחמות, נקודה. אבל לא תמיד זה אפשרי. כל מלחמה שמוכרת לי היא בפועל סוג של עונש קולקטיבי, וזה כמובן מפר זכויות. אבל בהנחה שמלחמה היא הכרח, פגיעה במישור הכלכלי, ככל הניתן, תוך הימנעות מפגיעה בחיי אדם ובסמלים דתיים רגישים, תעלה את המיסגור של שיקולי רווח-מול-הפסד ולא את המיסגור של מלחמה טוטאלית באויב אכזר. ואילו פעילות לגיטימית של ארגוני זכויות אדם ויכולת הוגנת לאזרחים נפגעים לתבוע את הצבא האויב על הפרת דיני לחימה בסיסיים כנגדם הייתה עשויה לתרום במשהו להעלאת הפריים של דיון\פרוצדורה לעומת הפריים של מאבק טוטאלי.

סוג זה של הרתעה לא דורש הכרעה בסגנון הירושימה ונגאסקי, אלא דומה יותר – למשל – להכרעתה של דרום אפריקה באמצעות סנקציות. נכון שזה עובד הרבה פחות טוב על כתות פונדמנטליסטיות מטורפות. אבל אין שום הכוחה שכל האוכלוסייה ממנה יצאה קבוצה אידיאולוגית פסיכית, אכן פסיכית כמו מנהיגיה. אפילו ביישוב היהודי בחברון ובקנדהר יש אנשים שקודם כל רוצים לחיות, שהיו שמחים למצוא דרך ליישב בין שאיפותיהם האידיאולוגיות ובין פיתרון יצירתי לסכסוך או שלפחות היו מוכנים להגיע לפשרות.

יתירה מכך, החלוקה היא לא לשני סוגים של אנשים – מטורפים ופרגמטים – גם היא קצת פשטנית. בחלק ניכר מהאנשים מתקיים הפוטנציאל להפעלת שני המיסגורים הללו – כשהם נדחפים לקיר או מושפלים בצורה קיצונית עלול להישלף הפריים הפנאטי, ומבחוץ הם ייראו בדיוק כמו תעתיק חסר תקנה ומקובע של חסן נסראללה. אבל מול הרתעה מסוגת גביית המחיר הכלכלי יעלה פריים של רווח-מול-הפסד.

רוצים הוכחה? תראו כמה הישראלים דוחים כל ניסיון להסביר את המלחמה הנוכחית במונחים של בעייה שיש לפתור אלא נצמדים לפריים של להחזיר-מכה-אחת-אפיים לאויב אכזר. כמובן, משום שירי והרג על אזרחים לא מעלה את הפריים של בעיה-פתרון אלא את הפריים של מכה-תגובה.

לכן להרתעה באמצעות מיסגורי רווח-מול-הפסד יש חשיבות מכרעת במיזעור הסבל בעולמנו ובאזרונו.

מחשבה אחת על “מחשבות על הרתעה: מאבק טוטאלי או רווח-מול-הפסד?

  1. פינגבק: על שנאת חיל האוויר בישראל | הבלוג של יריב מוהר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s