רדיקלי או אבסולוטי?

לא פעם לועגים אנשים למנהיגים פוליטיים ומכנים אותם צבועים או לא-עקביים משום שאותם מנהיגים בחרו להציב סייגים לעקרון ערכי שמנחה אותם. הלעג הוא לשפה המסייגת והמאזנת, על בסיס המבנה הלשוני של "נכון ש…[יש לקיים עקרון ערכי X] אבל…[אנחנו במצב בעייתי Y]". על ה"התפתלות".

ואז יוצאים למתקפה: "השיוויון נעצד בקו הירוק או בשערי היישוב הערבי", כך אומרים משמאל על מדיניות של שר זה או אחר, ומימין ,"הדאגה לקורבנות של השחתת מטעים נעצרת בגדר ההתנחלות". בתגובה לדאגת ארגוני זכויות האדם להשחתת מטעים פלסטיניים.

בשני המקרים מדובר בהנחה סמויה שעקרונות צריכים להיות אוניברסליים ושאוניברסליות משמעה אבסולוטיות – דהיינו שהעקרון הערכי חל תמיד, למעט אולי מקרים יוצאי דופן שניתן למנות על כף יד אחת: כמו הסייג של פקודה בלתי חוקית בעליל שנוסח בקוד האתי של צה"ל.

זה כמובן רחוק מאוד מאיך שפוליטיקה אמיתית עובדת. בהרבה מאוד מקרים יש בחירה קונקרטית – לפחות בטווח הקצר – בין מספר מוגבל של חלופות לפעולה, כשכל פעולה שתיבחר מקדמת ערך אחד ורומסת ערך חשוב אחר, או שהיא רומסת עקרונות ערכיים דומים על קבוצות שונות. למשל החלטה לפנות התנחלויות באופן גורף מהווה גירוש של אנשים מביתם, חלקם נולדו בהתנחלות וכלל לא בחרו לעבור אליה, אחרים עברו להתנחלות בחוסר מודעות פוליטי ובעידוד הממשלה. מדוע יש להעניש אנשים כאלו בעקירה מאזור מגורים אליו הם רגילים, מהקהילה ומכל מה שמוכר להם? אין שום עקרון ערכי שיצדיק צעד כזה כשלעצמו. העניין הוא להציב שאלה: האם השארת ההתנחלויות על כנן מחייבת את המשכו של משטר אפלייה צבאי על כשני מיליון פלסטינים?

ואם כן, האם העברה בכפייה של כמה מאות אלפי מתנחלים לאזור אחר במדינה השולטת בשטח, תוך כדי מתן פיצויים למפונים גרועה יותר מוסרית מהנצחתו של משטר אפלייה צבאי על בסיס אתני שחל על כשני מיליון פלסטינים?

ההכרעה היא תמיד לא בין עקרונות אבסולוטיים שיש להם רק כמה סייגים ספורים, אלא בין עקרונות מתנגשים ו\או הפרות מקבילות של אותם עקרונות שיש לשקול ביניהם ולאזן ביניהם. מן הסתם חשוב הרבה פחות מה הם ערכיו של מנהיג והרבה יותר מה הוא סולם הערכים שלו. אבל אפילו מטאפורה כזו חוטאת לאמת – ההתנגשות היא לא בין ערכים מופשטים אלא בין פרמטרים רבים הנוגעים לעקרונות: היקף הפרת העקרון, על כמה אנשים תחול ההפרה, באיזו עוצמה, לאיזה משך, האם באופן חוזר ונשנה או כאירוע תחום? וכך אין טעם לשרטט מפה של ערכים ואפילו לא למפות סדר היררכי שלהם; לכל היותר אנו יכולים למפות רגישויות אידיאולוגיות שלא ניתן לפרוט לחלוטין, באופן אנליטי, לכללים נוקשים, ובוודאי שלא לדברר אותן בצורה כזו. רגישויות אלו נשענות על מטאפורות פוליטיות ראשוניות בדבר הפעולה הנכונה ולא על מושגים ערכיים כלליים [לא על "ערכים" שמהן ניתן אולי לגזור לוגית פעולה נכונה, אבל שלא אומרות דבר כשלעצמן על הפעולה הנכונה].

השאיפה לעקביות ביישום ערכים איננה בזויה, היא אפילו חיונית, אבל היא תמיד קירוב לדבר עצמו – כלומר לסט של  ערכים וכללים ליישומם הראוי; סט שיכול לצפות כל מצב ממשי שהוא ולתת לו מענה מראש. וממילא ככל שהפירוט של כללי היישום-בפועל של עקרון ערכי כלשהו נעשים מורכבים כך הוא הופך עמום ועובר מהשדה של הבטחה מוסרית נגישה בשיח הציבורי-תקשורתי לכדי קוד אתי מורכב שמעטים קוראים ומעטים עוד יותר נסחפים אחריו בלהט.

פוליטיקה של דימויים, אם כן, היא דווקא ריאליסטית וכנה יותר מ"פוליטיקה של ערכים". תלוי כמובן אלו דימויים: האם הם נועדו לתת לנו תחושה של הפעולה הנכונה לחברה או שמא תחושה של הזדהות נרקסיסטית עם דמות של מנהיג או הזדהות פטישיסטית עם כוחו, זהותו או טהרתו של "העם"?

אישית הייתי מאמין יותר למצע של מפלגה שהיה מנוסח כסרט קצר בו התנהגותו וגישתו של הגיבור מבטאים את רוח המנהיגות שרוצה המפלגה לקדם, מאשר מפלגה שתשען אך ורק על "ערכים" המנוסחים במושגים כלליים או אנליטיים במניפסט מנותק מהעולם הארצי.

כאלו הם בעיני למשל נאומיו של ח"כ דב חנין המעבירים את רוח מנהיגותו בלי לדבר רק על ערכים: וכך הוא עובר כרדיקלי בדבקות בערכיו, ועם זאת פרגמטיסט מושבע ביכולת ליצור בריתות אד-הוק בלתי צפויות בכנסת ולקדם כה הרבה יוזמות חקיקה מתוך מפלגה זעירה ומוקצה מחמת סמולנות. ועדיין, יש בפרגמטיזם שלו קווים אדומים שלא ניתן לפרוט במדויק בנוסחה אנליטי – כלומר בהצרנה מתמטית כלשהי -כך שהוא אינו הופך את הגישה המעשית לעיסה של וותרנות ערכית ועיגול פינות. לפחות לא בעיני ובעיני תומכים רבים של חד"ש שמוקירים את דב. הגישה שלו מגולמת הרבה יותר טוב בדימוי של פועלו ודיבורו מאשר בנוסחה ערכית שניתן לפרוט למצע ברור.

הוא מגלם בעיני את ההבדל שבין פוליטיקה רדיקלית לפוליטיקה אבסולוטית. זה לא רק התוכן של דבריו, אלא היכולת של הרטוריקה שלו לשכנע אותי, להיות ריקוד טנגו מושלם בין מחוייבות ערכית רצינית להפעלת שכל ישר בדבר היכולת לקדם דברים בפועל ולהגיע לקהלים שונים.

מחשבה אחת על “רדיקלי או אבסולוטי?

  1. פינגבק: רדיקלי או אבסולוטי? • מחאת הדיור

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s