למה לקפיטליסט להיות חברתיסט?

למה להיות חברתי גם אם אינך סוציאליסט בערכיך?
למה גם האדם הפשוט ראוי שיתמוך בכלכלה חברתית? למה גם האדם המבסס את הנחותיו על השכל הישר [שבעידן ההגמוני שלנו זה עדיין אומר – הנחות קפיטליסטיות מוטמעות],  למה גם עבורו ראויה התפיסה החברתית יותר מזו הניאו-ליברלית? למה בכלל לתמוך בכלכלה חברתית, כזו הרואה אחריות בטובת החברה ובצמצום פערים חברתיים-כלכליים אם אתה בעד אחריות אישית של הפרט?
ניסיון לתמצת ולפשט:

1. פערים כלכליים גדולים לעולם יהפכו לפערי כוח בעוד תחומים: פערים בכוח המשפטי, בזכות להשכלה ראויה, בזכות לבריאות וחשוב מכל בכוח הפוליטי. פערים כלכליים גדולים הופכים אותנו מדמוקרטיה לטייקונוקרטיה – אין דמוקרטיה אמיתית במדינה שבה לטייקונים כוח לתרום לפוליטיקאים, להפעיל לוביסטים, לתת משרות רמות לפוליטיקאים ופקידי מדינה בכירים בדימוס ולאיים בהזזת חברות לחו"ל כשהמדיניות לא נראית להם (כי למרבה החוצפה להם כוח קבלת ההחלטות המרכזי בחברות שנמצאות בבעלותם הפורמאלית אבל רק כל עוד הן רווחיות, כי בזכות מוסד ה"עירבון המוגבל" החובות שאולי יצברו יהיו שייכים לכלל הציבור).

2. כלכלה חברתית המבוססת בחוכמה על זכויות לעובדים והשקעה בחינוך לכל [ולא על קצבאות] היא נכונה גם כלכלית – היא מכשירה ומתמרצת את כל "השחקנים" בכלכלה לעבוד טוב יותר ואפקטיבי יותר, ומניבה צמיחה אמיתית שאינה מתרכזת רק בשכבת הטייקונים. לא סתם גרמניה היא אחת הכלכלות החזקות בעולם. קצבאות למי שאינם יכולים לעבוד זה כבר עניין אחר. פה אכן מדובר בעול "כלכלי" אבל…

3. קצבאות למי שאינם מסוגלים לכלכל עצמם בכוחות עצמם נוגעות לדמותה המוסרית של החברה. לא הכל כלכלה. האם תרצו לחיות בחברה שבה לכשתיפלו חלילה למחלה, תאונה או אסון [וזה יכול לקרות לכל אחד] תופקרו לנפשותיכם או תקבלו סכום זעיר שבקושי מאפשר לכם להתקיים בעליבות לא מכבדת? וזו כמובן מבלי לפסול את הצורך להעניש טרמפיסטים לא ראויים על מערכת הערבות ההדדית הזו.

4. אין הרעבות חינם: חברה שבה פערים כלכליים קיצוניים יוצרת בעיות חברתיות קשות שגם יקר מאוד לטפל בהן. עוני מתמשך וכמעט חסר מוצא מוביל לעלייה משמעותית בפשיעה ובשימוש בסמים קשים, לבעיות נפשיות המאפיינות עוני ולייאוש המוביל להלך רוח של הרמת ידיים מהמשחק הכלכלי ושקיעה למנטליות של הישענות על נדבות, קצבאות או גניבה. להוציא אנשים ממצב כזה זה הרבה יותר יקר מאשר למנוע מהם ליפול לשם מלכתחילה.

5. האיום במצב היווני-ספרדי לא מעיד אלא על כך שגם כלכלה חברתית אפשר לעשות בצורה גרועה, לא חכמה וחסרת אחריות. ישנם גם מדינות אחרות באירופה שעם כל הבעיות שיש להם ברמה המאקרו-כלכלית האזרח הקטן שגר בהן חי הרבה יותר טוב מאשר בישראל ושנתוני הצמיחה המאקרו-כלכליים שלהם לא בעייתיים כמו אצל יוון וספרד [יש לשים לב שמדד צמיחה הבודק רק את רמת המאקרו הוא בעירבון מוגבל – כל מאוד להגיע לצמיחה טובה כשאתה נותן לטייקונים יד חופשית ומזניח את העתיד של החברה].

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s