הפריווילגיה של לוותר על פריווילגיות

לאחרונה עולה וגואה רטוריקה ראדיקלית המבקשת מאנשים להיות מודעים לפריווילגיות שלהם, ואף יותר מכך – להיות נכונים לוותר עליהן. במיוחד אמורים הדברים למול קהל שמאל אשכנזי ובורגני.

אבל רוב מוחלט של האנשים לא יסכימו לוותר על פריווילגיות האישיות שלהם ואף לא לראות בהן חטא. וגם כלל לא ברור האם, ברוב ההקשרים, ביכולתם לעשות זאת, לוותר. איך מוותרים על הון תרבותי? משילים את היכולת לדבר ברהיטות ובשפה גבוהה ותקנית? לאלוהי ההביטוס פיתרונות.

כולם רוצים פריווילגיות. פריווילגיה, במובנה הכללי, הנזיל, כזכויות יתר [או עמדת כוח\יתרון] היא תוצר של מבנים חברתיים יותר מאשר של סיבות אישיות – ובוודאי שלרוב אין היא פרי של בחירה ראציונלית. כך גם הוויתור עליה. זה ההפך מפריווילגיה במובנה המקורי של המילה, כ"כתב חירות", שכן החירות ניתנה ע"י האדון לכפופיו כמרחב חופש מסויים. אז הייתה זו בחירה ראציונלית ומודעת – בחירתו של החזק לתת פירורי כוח לחלש, וכך לתקף את כוחו שלו כאדון.

על פריווילגיות לא מוותרים המורמים, נגד פריווילגיות נאבקים המוחלשים. זו חלוקת התפקידים הקלאסית.

פריווילגיות מתמוססות כתוצאה משינויים מבניים ברמת המאקרו של החברה, לא כתוצר של ויתור וספק אפילו לגבי מודעות אינדיווידולית לפריווילגיות ותרומתה לעניין. המודעות יכולה אולי לערער סגנון אטום של מי ששופטים את מוחלשי החברה בסטנדרטים שלהם כשהעמך מתנהגים כ"לא נחמדים". המודעות אף יכולה אף לתרום בעקיפין להנמכה כלשהי של החסמים החברתיים בפני מוחלשי החברה. אבל זהו. בסופו של יום על המוחלשים להיאבק במורמים.

בתווך יכולים להיות אנשים אולטרה-הגונים שייתמכו בעקרונות ש"דופקים" אותם ביחס למעמדם היחסי הרם בחברה. הללו כיביכול מוותרים על פריווילגיות מעצם תמיכתם העקבית בעקרונות שיוויוניים [כשתמיכתם אכן עקבית]. אבל אני לא חושב שהם חושבים במושגים הללו. מושגים כאלו רק ירחיקו אותם. לפחות לגבי, אני יודע לומר שעד כמה שמעמדי הכלכלי הרעוע רם ביחס למוחלשים, תמיכתי בעקרונות שיכולים לפגוע ביתרון היחסי שלי מולם נובעת לא מוויתור על כוח אלא למרות הפגיעה בו. אני פשוט חושב שאלו עקרונות שיובילו לחברה טובה יותר. וחברה טובה יותר היא פריווילגיה.

למעשה, רק אנשים שנולדו לתוך הפריווילגיות שלהם ולא נאבקו עליהן ביזע ישושו לוותר על הפריווילגיות של עצמם בקלות. וזה כשלעצמו פריוויליגה תודעתית כלשהי – לחיות ללא עננה הישרדותית מעיקה.

על כוח לא מוותרים. לפחות לא רוב האנשים עם היגיון השכל הישר. ויתור וולנטרי על כוח ייתכן רק, אולי, למען אינטרס. הכוונה לאינטרס המתבטא כ"טוב כללי" – קונספט של הטוב המתמזג מעצם כלליותו גם בטוב אישי. זו תפישה אינטרסנטית, אבל כזו המזהה את הזיקות ויחסי התלות בין חברי החברה השונים ולכן קושרת את האישי והכללי באחדות מסויימת של אינטרסים. ראו עד כמה תיאור זה רחוק משיח ההקרבה הנוצרי מעלה המבקש מאיתנו לוותר, להשיל כוח, לפגוע בעצמנו, להיות חלשים יותר כי חלש ומוחלש זה סקסי.

זהו שיח ששקוע כל כך בפרספקטיבה צרה של יחסי כוח עד שהוא עוסק בהילולת החלש, במקום בניסיונות להביא לריפוי חברתי. ואני מעדיף את השיח הרפואי במקרה הזה על פני הוולגריזציה של תפישות המתגדות לעליונות הקולניאלית.

ובנימה אישית, אולי אני לא אדם טוב במיוחד, אבל את רובו המוחלט של האקטיביזם שעשיתי בחיי [וזה לא כזה הרבה] עשיתי מאינטרס אישי המתמזג ב"טוב כללי" כלשהו. לא תחושת הקרבה או נתינה למען הזולת המוחלש דחפה אותי, כשלעצמה, אלא תקווה למקום טוב יותר לחיות בו עם יחסים אנושיים משופרים. פעלתי מאינטרס ולא משנאה לקונספט של כוח.

2 מחשבות על “הפריווילגיה של לוותר על פריווילגיות

  1. פינגבק: ליבי במזרח ואנוכי בסוף המערב: עדתיות ופריבילגיות בנפשי המסוכסכת | פרייהייט

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s